השבוע פגשתי במקרה בכיר במינהל ההנדסה בעיריית חיפה שפנה אלי בתגובה לטורים שאותם כתבתי בשבועות האחרונים ושבהם הצעתי פתרונות להגדלה משמעותית של מספר תושבי עיר באמצעות הגדלת מספר יחידות הדיור ושטחי הבנייה למסחר ולתעסוקה, תוך סילוק התעשיות המזהמות, הנמל ושדה התעופה, ויצירת שטחי ציבור לטובת התושבים. היה חשוב לאותו בכיר לספר לי שראש העיר עינת קליש רותם טוענת כי לא צריך להוסיף יחידות דיור לחיפה מפני אין להן ביקוש.
הופתעתי מעמדתה לכאורה של קליש רותם משום שעולה מכך שבמקום להילחם בהגירה השלילית של תושבים ממעמד הביניים, היא השלימה עם העובדה של הגירה שלילית מחיפה, וזאת רק חודשיים אחרי בחירתה. לא הגיוני שהיא תרים ידיים בלי להילחם. נראה שהיא שכחה שתפקידה הוא לשנות את המציאות ולגרום לאנשים לרצות לעבור לחיפה. היא שכחה שבעידן הפוסט תעשייתי חברות הייטק וכלכלת השירותים ממוקמים היכן שיש עובדים איכותיים ולא להיפך. לכן, כדי להחזיר לחיפה את המעמד שהיה לה לפני 30 שנה, חייבים להחזיר לכאן את התושבים מהמעמד הבינוני.
על מנת לעשות זאת צריך להציע להם איכות חיים, כלומר מגורים איכותיים, שטחי ציבור ומערכת חינוך וקהילה ברמה גבוהה. לשום כך צריך לחולל שינוי בתפישתה של העירייה ולהשקיע הרבה יותר בחינוך. חיפה נמצאת כיום בתחתית במובן זה. לפי פרסומים שונים היא נמצאת במקום ה־38 בהשקעה בתלמיד – הרבה מתחת לרוב הערים הגדולות וגם לערי הסביבה כמו קרית אתא, קרית ים, וקרית ביאליק. טירת כרמל למשל משקיעה פי 1.6 מחיפה בתלמידים. כל זאת למרות שחיפה נמצאת בצמרת מבחינת גובה הארנונה. מכאן שאין פלא שתושבים בורחים מהעיר, ובניגוד למה שרובנו חושבים, הבריחה היא לא לתל אביב אלא דווקא לערים בסביבה.
כדי לעצור את המגמה הזאת לא מספיק להגדיל את ההשקעה העירונית פר תלמיד בבתי הספר הממלכתיים (ובוודאי לא להשקיע בבתי הספר הפרטיים על פני הציבוריים, כפי שראש העיר מתכוונת לעשות) אלא חובה להשקיע בעיקר בתשתיות. אין סיבה שבתי הספר הממלכתיים ייפלו באיכות תשתיותיהם מבתי הספר הפרטיים כמו הריאלי וליאו באק. למעשה, ההבדל המרכזי בין בתי הספר הפרטיים לציבוריים הוא לא איכות ההוראה אלא איכות התשתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
למשל, אין זה סוד ששלושת בתי הספר הממלכתיים ברכס הכרמל – חוגים, אליאנס ועירוני ה’ – סובלים ממצוקת מקום. הם בנויים על שטח קטן עם טופוגרפיה בעייתית, ודבר זה מקשה על יכולתם להתפתח ולתת מענה לצורכי התלמידים. מנגד, יתרונם הוא בכך שהם יושבים על קרקע יקרה מבחינה נדל”נית שיכולה לשמש לתוספת משמעותית של יחידות דיור איכותיות. לכן, הצעתי היא להעתיק את שלושת בתי הספר הללו ולהקים במקומם בית ספר עירוני אחד גדול סמוך למרכז הקונגרסים, לאיצטדיון העירוני ולמרכזי הספורט השונים. מצד אחד יוכל בית ספר אחד גדול לאגם משאבים, ומצד שני לנצל את מרכז הקונגרסים שעומד כיום כפיל לבן לטובת כיתות לימוד איכותיות, את מתקני האיצטדיון ואת מרכזי הספורט. באופן זה, תוספת ההשקעה בתשתית תהיה מינימלית, אם בכלל. כך ניתן להקים בית ספר עירוני ברמה גבוהה בסגנון של קולג’ אמריקאי, שיוכל להתחרות בבתי הספר הפרטיים בעיר.
את ההכנסות ממכירת הקרקע של בתי הספר ניתן להפנות לקרן שמפירותיה יממנו העסקת מורים ברמה גבוהה, יוסיפו שעות לימוד מעבר לתקציב משרד החינוך, ייצרו מערכת הסעת תלמידים ויאריכו את יום הלימודים. הקרבה למת”ם תאפשר שיתוף פעולה עם חברות ההייטק, ושיתוף פעולה עם המוסדות להשכלה גבוהה יוכל להביא להקמת מסלול מיוחד לתלמידים לקבלת תואר ראשון.
שוב, תעצמו עת העיניים, ותגידו לי אם על זה לא כדאי להילחם.
הכותב הוא משפטן, אדריכל ושותף במשרד א. שילה עורכי דין
אריה
ליאור אתה חי במגדל השן גם הרעיונות שלך כמו של קליש מטורפים וחסרי פשר. לידיעתך בית ספר חוגים החדש כבר באמצע בנייה ברמת הדר. הקרקעות סביב מרכז הקונגרסים יקרות באותה מידה. המטרה הדחופה בישראל היא להוריד 30% לפחות את מחירי הדירות אחרת התושבים יברחו לא רק מחיפה אלא מהארץ.ממילא החזון של יהב וקליש לחיפה שתהפוך לעיר משקיעים כמו ברצלונה יבריח את התושבים מאימת נחיל התיירים הזולים כמו בברצלונה.