רגרסיה לתקופת בית ראשון

על פי המקרא, מחלל שבת דינו מוות בסקילה. נוסף על המוות בידי אדם מוטל על מחלל השבת עונש כרת מידי שמים. זוהי מיתת בית דין – העונש החמור ביותר ביהדות מידי אדם ומידי שמים כאחד. מיתת בית דין צפויה גם לבן סורר ומורה ששומו שמים, הוא זולל וסובא, ובלשון המקרא: “כי יהיה לאיש בן סורר ומורה – איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, וייסרו אותו ולא ישמע אליהם. ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה, איננו שומע בקולנו, זולל וסובא. ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת, וביערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו וייראו”.

מי שמקלל את אביו או אמו סתם יומת, כלומר לא בסקילה. מכשפות דינן מוות, וכך גם נואפים – הגבר והאשה. בניגוד להם, מי שאונס נערה בתולה נדרש רק לשלם 50 שקל כסף לאבי הנערה. ובמקרה הנפוץ במקומותינו של מי ששורו נוגח למוות בעבד כנעני, בעל השור מחויב בתשלום של 30 שקל כסף לבעל העבד. קל.

מפליא אם כן שנציג הבית היהודי במועצת העיר יואב רמתי רואה דווקא את פסטיבל התרבות הקווירית כפסול. משכב זכר אכן נאסר על ידי המקרא, אבל חילול שבת חמור הרבה יותר ואיתו הוא מצליח לחיות בנוחות יחסית, ואף להימנות עם מפלגה שמי שעד לאחרונה היתה מראשיה מפרסמת בגלוי תמונות שלה מחללת שבת. “חרב לנו הבית הראשון בגלל מעשים מהסוג הזה”, הוא אמר, וחשף בכך קודם כל תפישה מעוותת של יהדות. רמתי חוזר לבית ראשון במהלך אוונגליסטי האופייני למחנהו, ועוקף בכך את שנאת החינם של הבית השני ואת החורבן על רקע שלילת הפלורליזם.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הוא חוזר לציוויים הראשוניים של איסורי עריות ועבודה זרה. בעקיפין הוא חוזר לאותה דת בלתי ניתנת ליישום של ימי המקרא, כאילו מאז חרב בית שני (ואף קודם לכן) לא בוטלו דיני נפשות. כאילו היהדות לא עברה תמורה מדת שבה מקיימים את לשון המקרא בלי פרשנות לדת שבה אומרים התנאים “לא בשמים היא”, לדת שבה לאל עצמו מיוחסת האמירה “נצחוני בני” על פרשנות שבה נדחתה עמדת בת הקול שיצאה מהשמים.

אבל אי אפשר לצפות לגמישות ברוח התנאים ממי שביקש למפות אתנית את שוק תלפיות. רמתי קרוב ברוחו יותר לטורקוומדה מאשר לרבן גמליאל. היהדות שלו היא לא דת של התעמקות, מחשבה, קדמה ודיון מוסרי, אלא דת של פוביות, הדחקה ורגרסיה. כמו שכתב ש”י עגנון בספר “אורח נטה ללון”: “אין אני מאותם שמשווים ימים אלו לימים שעברו. אבל כשאני רואה קטנים עומדים במקום גדולים ודלי מעש במקום אנשי מעשה מצטער אני על דור זה שעיניו לא ראו רוממותן של ישראל והוא סבור שלא היתה לישראל רוממות מעולם”.

תפישותיו הדתיות והמוסריות של רמתי לא היו צריכות להעסיק איש אלמלא היה נושא בתפקיד ציבורי ובזכות כך הוא בעל יכולת להשמיע את דבריו בתקשורת ולתת לגיטימציה לשנאה שהפילה כבר קורבנות אדם על ידי עושי מעשה פנחס למיניהם. האנשים היקרים שיזמו את פסטיבל ההיסטוריה הקווירית נמצאים בקוטב ההפוך לרמתי מבחינה מוסרית. מבלי לפגוע בזכויות מצעד הגאווה, הפסטיבל שלהם עוסק ישירות במאבק של קהילת הלהט”ב בשנים חשוכות עוד יותר מהיום, בסוגיות מורכבות של תרבות וחברה. רמתי לא יוכל לגרור את החברה החיפאית בחזרה לשנים ההן, אבל הוא כן יכול לגרום נזק בלשון ההסתה שהוא נוקט. ובמקרה הזה כן מדובר בדיני נפשות.