יהב: "לא חשוב איך יזכרו אותי"

קצת יותר משבוע חלף מאז היוודע תוצאות הבחירות שבישרו על מהפך בראשות העיר – עינת קליש רותם In, יונה יהב Out. בפרק הזמן הזה היה ליהב זמן לערוך חשבון נפש, לקחת נשימה ארוכה, לחשוב היכן הוא טעה ולרדת לעומקן של הסיבות שהביאו לתבוסה. כמו רבים אחרים, גם הוא לא דמיין שהפער בינו לבין קליש רותם יהיה כמעט 20 אחוז.

עד לרגע האחרון היה יהב בטוח בניצחונו. הוא היה משוכנע שאחרי 15 שנה שבהן הוא הוביל מהפכה בעיר איש לא יוכל לעצור את תוכניותיו העתידיות. כעת, גם לאחר שהובס, הוא שומר על איפוק, אבל מהמבט בעיניו נשקפת האכזבה. בקרב שאמור היה להיות האחרון בחייו הפוליטיים הוא נחל כישלון. הוא יודע שהוא הודח מכיסאו כי חיפה רצתה שינוי. כי יותר מאשר התושבים רצו את קליש הם לא רצו אותו. אבל למרות הכל הוא מסרב להפנות אצבע מאשימה.

בקמפיין שניהלת כמעט לא הורגשת ברשתות החברתיות. קליש רותם שלטה בהן. מי במטה אשם בקמפיין הכושל?

“לא ניתחנו לאחור את הכשלים ואת ההצלחות. במצב שנוצר זו שגיאה להביט לאחור. אם אני אנתח את הסיבות לאן זה בדיוק יביא אותי? אני חושב שזה בזבוז זמן. אסור לי להקדיש זמן לזה. לא אני הוא זה שצריך לעשות את זה אלא מי שממשיכים הלאה ורואים את עתידם בפוליטיקה. שי אבוחצירה וחבורתו ינתחו היטב את מה שהיה ויסיקו את המסקנות. אני את הפוליטיקה המקומית עוזב”.

מנהל הקמפיין שלך היה ליאור חורב, שהוא הבן של בת דודתך. אתה כועס עליו?

“איך אפשר לכעוס על אדם מקסים כזה?”.

אתה בוודאי לא יכול להגיד שאתה מרוצה מהקמפיין.

“קמפיין מוביל לתוצאות. אם התוצאה היא לא כפי שציפיתי שהיא תהיה אז אני פחות מרוצה. גם אם התוצאה היתה אחרת הייתי שואל אם הוא היה טוב או לא טוב. יכול להיות קמפיין רע ובכל זאת תצליח. הכל יכול להיות”.

אשתך רבקה התוודתה שהיא זו ששכנעה אותך ללכת על קמפיין חיובי. אולי זה היה בעוכריך? אולי היית צריך קמפיין נשכני יותר?

“כמו שאמרתי, עוד לא עשיתי אנליזה וזה כבר לא רלוונטי. צריך להסתכל קדימה”.

ומה הקדימה?

“אני רוצה לשרת את הציבוריות הישראלית ואת הציבוריות היהודית בעולם. זה בדיוק מה שמתאים לי ואעשה מאמצים להשתלב בכך”.

בדיעבד אתה מצטער שחברת ליש עתיד ולאבוחצירה? הרי בחיבור הזה השלם הוא קטן מסך חלקיו.

“רצינו להנחיל שיטה חדשה מבחינה פוליטית – אתה, האיש המנוסה, חובר לקבוצה ראויה שמתנהלת לצדך כבר עשר שנים בנאמנות תוך הפגנת יכולות, והיא למדה ממך ואתה מכשיר אותה להתמודד על הבכורה. זו הדרך הנכונה. מה שקרה בבחירות האלו הוא שכמעט כל המועמדים הם נעדרי ניסיון בנושאים המוניציפליים ורוצים לנהל עיר מורכבת כל כך כמו חיפה – עיר אחת של חמש דתות שמסובכת מבחינה כלכלית ודברים אחרים – וזה לא עובד ככה. אני שמח מאוד שעשיתי את הניסיון הזה ואני גאה בו מאוד כי אני היחיד במדינה שאי פעם עשה את זה”.

למה סימנת דווקא את אבוחצירה כיורש?

“מכיוון שמהיום שהכרתי אותו על הדשא באוניברסיטה, כשהוא היה פעיל באגודת הסטודנטים, למדתי את תכונותיו, את יכולותיו, את מעלותיו ואת יושרו. הוא איש ישר מאוד, וזה חשוב בהתנהלות מול ציבורים. תוכו כברו”.

אתה רואה אותו כראש העיר בעתיד?

“בהחלט כן”.

יונה יהב. “אני לא מצטער על שום דבר שבו שירתי את האינטרסים של תושבי חיפה" (צילום: מיכה בריקמן)

“אני נאמן לאמת שלי”

יהב שחה במשך עשרות שנים בפוליטיקה המקומית. הוא עבד כעוזרו וכדוברו של ראש העיר המיתולוגי של ירושלים טדי קולק, בהמשך הקים את העמותה לתיירות חיפה במצוותו של ראש העיר יוסף אלמוגי, ודרכו למועצת העיר ולסגנות ראש העיר נסללה אחרי שביקש להתמודד מול עמרם מצנע בשנת 1993, אך התערבותו של ראש הממשלה יצחק רבין גרמה לו להסיר את מועמדותו ולחבור למצנע. אחרי שהתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה כיהן יהב כחבר כנסת בשנים 1999-1996, ובשנת 2003 התמודד על ראשות העיר וניצח את אלוף במיל’ שמואל ארד ז”ל.

אבל למרות ניסיונו הרב אפילו הוא נדהם מההתבטאויות הקשות שאליהן הוא נחשף ברשתות החברתיות ומהקלות, הבלתי נסבלת לעתים, שבה מאן דהוא יכול להטיל רפש באבחת מקלדת. גם את הפניית הגב מצדם של אנשים שהוא ציפה מהם לשמור לו אמונים הוא לא צפה, ונדמה שדבר זה, יותר מכל, ישאיר בפיו למשך זמן רב טעם מר משנותיו הארוכות בפוליטיקה. גם הוא יודע שמערכת הבחירות הזו לא היתה משהו שהוא, או אנחנו, הורגלנו אליו.

אתה חושב שהיתה התלכדות של גורמים אינטרסנטיים שמטרתה היתה להפיל אותך?

“כן, בהחלט, והם הצהירו על זה. זו מערכת הבחירות הראשונה שבה הדברים האלו נעשו על השולחן ולא מתחתיו. אין לי עניין לפתח את זה כי זה כבר מאחורינו. זה משהו שהיה צריך לפתח לפני יום הבחירות”.

אתה מתכוון לטייקונים?

“כן, לכל אלו שנעמדנו בדרכם”.

גד זאבי הוא אחד מהטייקונים שיצאו נגדך. אתה מצטער שנאבקת בו בעניין המגדלים שהוא רוצה להקים במרכז הכרמל?

“אני לא מצטער על שום דבר שבו שירתי את האינטרסים של תושבי חיפה”.

לא מזמן אמרת לי שהפגיעה הכי גדולה שספגת בקריירה הפוליטית שלך זה המהלך של סיגל ציוני לעזוב את סיעתך ולחבור לקליש רותם.

“נכון. היא אדם שטיפחנו אותו ושנתנו לו תקציבים כדי שיממש את עצמו, והוא קם בלי לומר מילה ועזב. עד רגע זה היא לא דיברה, לא הסבירה”.

גם כחבר כנסת לא ראית דברים כאלו? שם זה הרבה יותר נפוץ.

“בחיים לא חוויתי חוויה קשה כזו. אבל זה לא שאקח את זה עד סוף חיי. החיים זורמים, יש עתיד והעתיד הוא טוב”.

קבל שם – מיכי אלפר.

“קודם כל אני מאחל לו הצלחה בתפקיד החדש ומקווה שממרום מקומו הוא יידע שצריך לשמור על האיזונים ושבראש ובראשונה העיר הזו היא חילונית. כולם צריכים לחיות פה אבל לא להכניס אצבע לעין האחד של השני”.

אתה מצטער בדיעבד שלא נתת לו תפקיד של סגן ראש עיר?

“ממש לא. אני נאמן לאמת שלי”.

במדינה שהולכת ימינה, אולי אחת מהטעויות שלך היא שלא יצאת נגד ההפגנות של המגזר הערבי בשנה האחרונה ושהלכת ללחוץ את ידו של ג’עפר פרח ולדרוש בשלומו?

“בהחלט לא. כמנהיג של עיר רב תרבותית אתה צריך להיות אמיץ מאוד ולא לעשות את מה שהפופוליזם דורש ממך. אתה צריך לעשות דברים נכונים. הראייה לכך היא שכל הפעולות שעשיתי הרגיעו את הקהלים כאן ויצרו מצב שבו כולם יכולים לחיות פה האחד עם השני. אני סופג ביקורות בעיקר מהימין מחוץ לחיפה, ואני חי עם זה מצוין”.

למרות שנתפשת בקרב חלק גדול מהתושבים כמי שתומך במגזר הערבי, המגזר לא יצא בהמוניו להצביע עבורך.

“הם יצאו במספרים גדולים יותר מאשר אי פעם, ורובם הצביע לי”.

היו סיעות שעשית איתן דרך ארוכה, ובכל זאת לא קראו לתמוך בך, כמו הליכוד למשל. התאכזבת?

“במידה מסוימת”.

ממי? משמשון עידו?

“אין טעם להסתכל על העבר וצריך להסתכל על העתיד. מה זה נותן לבחוש בעבר? זה לא נותן כלום”.

מי אתה מרגיש שהיה הכי נאמן לך – יוליה שטראים, חד”ש?

“וגם אגודת ישראל והכיפות הסרוגות. אלו הם קהלים שאנחנו הולכים איתם יד ביד במשך שנים והם הוכיחו את עצמם. אני גם מוקיר תודה לצוות שלי ולעובדי העירייה שנפרדו ממני באופן ספונטני ביום חמישי שעבר. לא ראיתי התבטאות כזו של עובדים כלפי ראשי עיר אחרים”.

אז בכל זאת יש נאמנות בתחום הזה?

“בוודאי. קודם כל חדוה אלמוג שהיא האדם והמתנה הכי גדולים שקיבלתי בציבוריות – גם שכל ישר, גם יכולת שיקול רצינית וגם נאמנות אין קץ. היא ניהלה את התיק הכי מרכזי של העיר ועשתה זאת בצורה מופתית, והכל ביושר חסר פשרות. לא קראתם בכל 15 שנותי שורה אחת שלילית על העירייה הזו, וזה לא פשוט במדינה שרבים ממנה הם דיירי להב 433”.

אולי עם השנים שכחת להיות פוליטיקאי? לא נכנעת ללחצים של פונקציונרים שדרשו דברים, ואולי זו אחת מהסיבות להפסד שלך.

“אתה צודק ב־100 אחוז. מעולם לא הייתי פוליטיקאי במובן הרע של המילה, ואני שמח מאוד על כך. דבר אחד שכדאי שכולם יידעו – לקבר אתה נכנס עם שמך הטוב, ואני שמרתי מכל משמר על שמי הטוב. זו הסיבה לכך שחיפה היא עיר שלא נכתב עליה דבר רע. הקפתי את עצמי באנשים ישרי דרך שלא מתפשרים, ולפעמים זה עולה לך. אני שילמתי על זה, אבל שילמתי על דבר שהוא ערך, ואני רוצה להקנות אותו לכל הארץ כי הוא ערך שצריך להיות אמת המידה לדור הצעיר. אם זה המחיר שאני משלם, אני שלם עם עצמי”.

יונה יהב וחדוה אלמוג. "היא האדם והמתנה הכי גדולים שקיבלתי בציבוריות" (צילום: מיכה בריקמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

“לא הזנחנו את התושב הקטן”

למרות שחיפה שינתה פניה ותחושה של מטרופולין אמיתית הורגשה מכל עבר, תחושות אחרת העיבו על פיתוח הפרויקטים ועל מינוף היזמות בעיר. מול מהפכה נדל”נית בדמותם של שכונות חדשות, פיתוחה של העיר התחתית, שיקומו של ואדי סליב והקמת האיצטדיון העירוני, נאלץ יהב להתמודד עם נטישת הצעירים שמסתמנת כאחת מהבעיות החמורות ביותר של העיר. מול מהפכת התחבורה שסממניה המרכזיים הם מנהרות הכרמל, כביש נחל הגיבורים, כביש 22 (עוקף קריות), מחלף אלנבי והמטרונית, הוא התמודד עם טענות על ניסיונות להעלות את קרנה של העיר בזירה הארצית באמצעות הוצאת כספים מיותרת על קיום תחרות מלכות היופי, גמר “כוכב נולד” וריבוי הופעות של אמנים מובילים. עקב אכילס של תקופת שלטונו הוא מצב איכות הסביבה וזיהום האוויר. במשך שנים נחשב יהב לסדין האדום של ארגוני הסביבה שטענו כי הוא מסתיר מהציבור את האמת וזורה חול בעיניהם של התושבים. נקודת המפנה – המאוחרת מאוד, יש לומר – היתה לפני כשנתיים כשהוא שינה את הקו מול המפעלים המזהמים.

בשנתיים האחרונות חלה תפנית בעמדתך בנושא, אבל התחושה היא שאיחרת את הרכבת.

“עד אז התבססתי על החומרים שסיפק המשרד להגנת הסביבה, כשהבנתי שהחומרים האלה הם חומרים אינטרסנטיים הפניתי להם עורף והחלטתי – אני בעצמי – להעמיד מומחים נייטרליים. הקמתי ועדה בראשותו של פרופ’ אהרון צ’חנובר ופרופ’ אהוד קינן, וזה מה שהוביל לתפנית. לקחתי מומחים מטעמי והם אלו שהראו לי את המצב לאשורו. אני כועס על כך שבמשך שנים הטעו אותנו מהמשרד הייעודי, שהוא זה שצריך לתת לתושבים את כל האינפורמציה על המצב. ברגע שהבנתי שיש להם אינטרסים ושהאינטרסים האלה מנחים אותם גם בנושא האמוניה, הפניתי להם עורף, התחברתי לגורמי הסביבה וביחד יצרנו אגרוף שזכה במערכה”.

המגמה של נטישת הצעירים – גם על זה אפשר לסמן וי?

“אני לא חושב שיש מגמה כזו בכלל. בכל עיר גדולה יש כניסה ויציאה של אנשים, זה טבעי. המגמה הזו תמיד היתה קיימת. השאלה היא מה העיר עושה, ובחיפה יש כעת את מספר התושבים הגדול אי פעם, ושכונות חדשות כמו נאות פרס ורמת הנשיא מתאכלסות רק בזוגות צעירים. נטישת צעירים זו אגדה שהפריחו אותה בבחירות כדי לקעקע, וקהל שלא מכיר את הנושא נטה להאמין לזה. במציאות זה לא ככה”.

שכונות החוף ושכונות מזרח העיר נמצאות במצב מזעזע – בת גלים, קרית אליעזר, נוה דוד, נוה יוסף, נוה פז – ובזמן הזה נבנות שכונות חדשות כמו רמת הנשיא ונאות פרס. אתה לא חושב שהזנחת את תושבי השכונות הוותיקות?

“קרית אליעזר הולכת להיהרס כולה. הרסנו את האיצטדיון הישן, ועכשיו נבנות במקומו 600 יחידות דיור עם פארק במרכז. כשהפרויקט הזה יסתיים יתחיל הרס כל שכונת קרית אליעזר. גם בבת גלים יתחיל פרויקט פינוי-בינוי, תחילה בבתים מול המרכז הרפואי רמב”ם”.

אז למה לא השקעתם בתושבים שלהם במקום בוואדי סאליב או בעיר התחתית שמתגוררים בהם מעט מאוד תושבים?

“מכיוון שליזמים לא היה עניין לבוא לשכונות האלו. יצרתי פה כלכלה ותנופה כאלו, שהיזמים באים היום לכל מקום. לראיה – קודמי הוציא שבעה מכרזים לוואדי סאליב ואיש לא לקח אותם, ואני הוצאתי מכרז אחד והגיעה אליו חברה מארצות הברית. אתה שואל אותי בדיוק כמו כל אדם אחר שרואה אותי ברחוב – ‘למה אני מחכה שנתיים לפינוי-בינוי?’. למה לפני 15 שנה אף אחד לא בא? כי הדירה שלך היתה שווה 200,000 שקל, אז למה שיבואו? היום, כשהדירה שלך שווה 1.2 מיליון שקל, באים”.

אתה חושב שהקפת את עצמך בבעלי תפקידים ראויים?

“מאוד. אני חושב שאני משאיר פה מכונה משומנת, ואתה יודע מה – אני מקבל הרבה מאוד טלפונים מראשי ערים שמבקשים לגנוב את האנשים האלה. ואם הם רוצים לגנוב אותם זה סימן ששמם יצא בכל הארץ”.

אבל אולי העירייה קפאה על שמריה? אנשים נשארו בתפקידיהם במשך שנים רבות.

“תגיד לי, כשאתה הולך לניתוח אתה מבקש את המנתח הכי מבוגר והכי מנוסה. למה? כי יש לו ניסיון”.

ניסית להעלות את שמה של חיפה על הבמה הארצית. אולי בניסיון הזה של קריצה אל הפלטפורמה הארצית הזנחת את התושב הקטן?

“אני לא חושב שהזנחנו את התושב הקטן. בתקופתי הקמנו את האגף לפניות הציבור, מוקד 106 הפך ליעיל מאוד כך שתוך 24 שעות הוא פותר לך את הבעיות, יש לאזרח נגישות עצומה למחלקות העירייה באמצעות האגף לפניות הציבור, יש שולחנות עגולים שאליו מגיעה צמרת העירייה ומנגישה את הפתרונות לתושב – כך שאני חושב שנעשה מהפך עצום באינטראקציה בין התושב לעירייה על בסיס השלט שהצבתי בכניסה לבניין ‘אנחנו כאן כדי לשרת’. זו המהות. אנחנו משרתים, ואני חושב שבעקבות כך גם היחס של התושבים לעובדי העירייה השתנה בצורה דרמטית”.

אתה באמת חושב שאירועי הענק האלה העלו את קרנה של העיר?

“ללא ספק בכלל. בעשור האחרון העיתונות עקרה למרכז הארץ. לפני כן לא היה עיתון אחד שלא היו לו פה משרדים, כתבים והכל. מאז שהעיתונות עקרה והמועסקים בה מקבלים שכר נמוך מאוד, הם לא קמים ושטים בכל הארץ כדי לכסות את כולה. לכן הייתי צריך ליצור מוקדי עניין כדי שהעיתונות תאיר אלומות של אור לכיוון שלנו, ובצורה הזו חיפה תקבל את המימד שבאמת מגיע לה. וזה מה שעשינו”.

אפרופו עיתונות, קליש רותם ואנשיה טענו לאורך כל מערכת הבחירות שהתקשורת היא מכורה ומוטה לטובתך.

“זכיתי גם לביקורות וזכיתי גם למחמאות. לאורך כל הקדנציות שלי לא כל הנושאים שחשבתי שצריכים לקבל ביטוי נאות אכן קיבלו ביטוי נאות. חשבתי שהפרויקטים הגדולים צריכים לקבל יותר ביטוי בתקשורת, אבל הם לא קיבלו. לכן הציבור לא ידע על הרבה דברים במהפכה הקולוסלית שהעיר הזו עברה”.

זו אשמת התקשורת שהתושבים לא הבינו את השינויים בעיר?

“בוודאי. זה התפקיד שלה. התפקיד של העיתונות הוא לדווח, בייחוד העיתונות המקומית שהתפקיד שלה הוא לדווח על החיים המקומיים לטוב ולרע. היה הרבה מאוד טוב, הרבה מאוד חדש והרבה מאוד יוצא דופן שקיבל הכרה בין לאומית ולא קיבל הכרה מקומית. זה קצת אבסורד. העיר הזו התמצבה מבחינה בין לאומית – בפעם הראשונה היא זכתה במקום השני בעולם על האיצטדיון, עלינו לגמר כנס ברצלונה לערים חכמות עם פרויקט ההתחדשות של העיר התחתית, כבר קיבלנו פרס אחד על זה מאוניברסיטת טאפט, והנמל הגדול שנבנה כעת הוא הנמל השלישי בגודלו בים התיכון. כל אלה צריכים להקנות גם מעמד בין לאומי וגם גאווה מקומית, והתושבים צריכים לדעת על זה. זה לא נעשה”.

אולי זו אשמתה של דוברות העירייה שלא שיווקה את זה מספיק לידיעת הציבור?

“אני מדבר על עובדות, על כך שהדברים האלה לא היו בדיוק ידועים. ואם הם לא ידועים אז קל להסיט אדם לכיוונים אחרים”.

אז מי לדעתך אשם בזה?

“אני. בראש ובראשונה אני”.

יונה יהב. “אני רוצה לשרת את הציבוריות הישראלית ואת הציבוריות היהודית בעולם" (צילום: מיכה בריקמן)

“הסקרים החמיאו לי”

כעת כבר ברור כי פניו של יהב מועדות הרחק מהזירה המקומית. את כיסא יו”ר האופוזיציה במועצת העיר החדשה הוא לא יחמם. התמונות שעיטרו את לשכתו ברחוב חסן שוקרי כבר הוסרו, מותירות אחריהן חלל נטול מגע אישי. הלשכה ממתינה לכניסתה של ראש העיר החדשה. אבל יהב יודע שלמרות ההפסד, איש לא יוכל לטשטש, גם בעוד שנים רבות, את החותם שהוא הטביע על העיר. במסדרון שמוביל ללשכתו תלויות תמונותיהם של ראשי העיר לדורותיהם. זו שלו כבר מוכנה ומוחזקת במשמר אצל מזכירת העיר ברכה סלע. בימים הקרובים, עם החלפת התפקידים, תיתלה גם תמונתו לצד אלה של אבא חושי, אריה גוראל ואחרים, והוא יהפוך לחלק מדברי הימים של חיפה.

מהו הדבר שאתה הכי גאה בו כראש העיר?

“שהצלחתי לגבש את המרקם החברתי בחיפה ולהנציח את העובדה שזו עיר אחת לחמש דתות ושכל אחד מרגיש שהעיר שייכת לו. זו הגאווה הכי גדולה שלי. מה שלא הצלחנו בהקשר הזה הוא לייצא את המודל הזה לשאר חלקי הארץ וליצור מדינה שנעים לחיות בה כפי שיצרנו בחיפה”.

ועל מה אתה מתחרט כראש העיר?

“מכיוון שאני ראש העיר היחיד במדינה שניהל עיר בשלוש קטסטרופות, אני מצטער שנכנעתי ללחצם של התושבים ולא השלמתי כבישי ירידה לכיוון מערב, כך שיש שכונות כלואות כמו רמת בגין, כבביר, כרמליה ודניה, שאם חס וחלילה יגיע האסון הבא תושביהן יהיו בסכנה”.

אתה לא חושב שבדיעבד אולי לא היית צריך להתמודד לקדנציה רביעית?

“קודם כל, הסקרים החמיאו לי. אבל זוהי חוכמה בדיעבד. לא סיימתי את העבודה, ולדעתי הייתי צריך להיבחר שוב כדי לבצע את שלושת הפרויקטים שהיו מביאים את העיר הזו לנקודת אל חזור – הראשון זה שיקוע הרכבת, השני זה ניקוי מפרץ חיפה ממזהמים, והשלישי זה פתיחת חזית הים. אחרי שלושה פרויקטים כאלה העיר היתה באמת בנקודת אל חזור. את זה לא הספקתי לעשות ולא אספיק לעשות כי הקהל ביקש שאזוז הצדה, וזה מה שאעשה”.

הקמפיין של חלק מהתמודדים מולך עסק בגיל שלך. אתה לא מרגיש את סימני הגיל?

"תשאל את הצעירים פה. כל הנושא הזה לא תפס, כל העניין הזה של זקן. היית צריך לראות איך הצעירים בעיר תחתית עפו עלי. גם במועדונים. לא עפים על אדם זקן. עפים על אדם שהוא אחד מהחבר’ה”.

הופתעת מהפער העצום במספר הקולות בינך לבין קליש רותם?

“כן, בהחלט. כי הסקרים שלי והעבודה שעשיתי לא הראו את הכיוון הזה. משהו קרה באיזשהו שלב שלא היינו מודעים לו”.

הסקרים שהיו לך באמת ניבאו ניצחון?

“הסקרים היו טובים ליום שבו הם נעשו. וכן, הם הראו על ניצחון”.

בסביבתך מספרים שהתאכזבת פחות מההפסד ויותר מול מי הפסדת.

“היום התמונה הציבורית משתנה, ואני צריך להתאים את עצמי לתמונה המשתנה. גם כל התושבים צריכים להתאים את עצמם לתמונה המשתנה. לא רק במישור המקומי אלא גם במישור הארצי”.

והנה, למרות שחשבת שאתה ראש עיר טוב, הציבור לא העריך אותך והצביע הצבעת מחאה.

“הסיפור הוא שהיה פה רצון שעובר כחוט השני בכל העולם – רצון לשינוי. איש לא יודע את מהות השינוי כי היום המהות לא מעניינת, רוצים רק את השינוי ועלא באב אללה, אחר כך נראה מה יהיה עם זה. אף אחד לא נותן היום דין וחשבון. זה עולם שאני קורא לו עולם האינסטגרם – הכל בקיצור, הכל קצר טווח, ואם משהו הוא לא טוב אז נעשה עוד שינוי. אף אחד לא אמר שאני רע. גם הצורה שאני מתקבל ברחובות היום, אחרי הבחירות, היא חסרת תקדים. אנשים באים לחבק ובוכים. אני לא ראיתי תופעות כאלה. ראית את קבלת הפנים שעובדי העירייה עשו לי כשבאתי לבניין אחרי הבחירות? אתה ראית את זה קודם עם מצנע? עם גוראל?”.

אז איך קליש רותם בכל זאת ניצחה?

“כי הרצון של הציבור לשינוי היה חזק יותר מהדמות שעמדה לשינוי”.

איך היא תהיה כראש עיר?

“אני באמת מאחל לה הצלחה. חיפה היא אהבת חיי ופרויקט חיי, ואני מקווה שאמות המידה הללו ינחו גם אותה. אני מקווה שהיא תמשיך את שלושת הפרויקטים שרציתי להשלים ושהיא תצליח לגייס את הסכומים הדרושים עבורם. אני מאמין שאלו הם שלושת הפרויקטים המשמעותיים של העיר ושיש עליהם קונצנזוס, כך שאני לא חושב שהיא תתנגד להם”.

אמרת עליה שלא ראית אותה בקדנציה הזו במועצת העיר.

“לא ראיתי אותה, אני לא מכיר אותה ולא החלפתי איתה אפילו שלום-שלום”.

יהיו לה דלתות פתוחות להשגת תקציבים כמו שהיו לך?

“זה עניין של זמן עד שאנשים מתחילים להכיר אחד את השני ולהוכיח יכולת ביצוע. כל הממשלות בתקופתי היו ממשלות שלא הייתי חבר שלהן ובכל זאת העניקו לי הרבה מאוד קרדיט. זה נובע מאמון שנוצר עם הזמן, ואם היא תצליח ליצור את האמון הזה היא תקבל כספים. מגיע לה ומגיע לעיר. אלה לא כספים שמגיעים לראש העיר אלא לעיר עצמה, ואסור לנטרל את העיר מקבלת הכספים האלה. מבחינת האדמיניסטרציה שאני משאיר אחרי, כולם יעמדו לצדה ויעזרו לה. אם אקרא לדגל אעזור במקסימום. חיפה היא של כולנו, ולכן נעמוד לימינה כדי שהיא תצליח”.

רגע רגע, מה זאת אומרת “אם אקרא לדגל”?

“אני לא דוחף את עצמי לשום דבר. אם היא רוצה שנייעץ או שנאמר דברים או שנסביר דברים, נעשה את זה בחפץ לב”.

מה אתה הולך לעשות עכשיו?

“קודם כל אקדיש זמן לשלושת ילדי. עד עכשיו זה היה באס.אם.אסים, עכשיו הם יראו אותי קצת יותר. אבנה ביחד עם אשתי את חיי הבית שסבלו מאוד בכל השנים שאותן הקדשתי לציבור. אנשים כבר ביקשו לראות אותי בנושאים חדשים ומבקשים שאהיה שותף להם, ואני אבדוק כל דבר ביישום שכל, עניין, כבוד ותודה על כך שהם פונים אלי. זה כמובן יהיה ברמה הארצית”.

אל הפוליטיקה החיפאית כבר לא תחזור?

“לא, אין סיכוי. את הפרק הזה סיימתי. סיימתי אותו בשיא. אל תשכח שהחלטתי להיות ראש עיר בגיל 12 ושהצלחתי לממש את חלומי”.

איזו חיפה אתה משאיר אחריך?

“אני משאיר חיפה שמתפתחת מאוד, שיש בה את מספר התושבים הכי גדול אי פעם, חיפה עם הרבה זוגות צעירים שרק בשלוש שנים האחרונות פתחנו 93 גני ילדים, חיפה שההייטק שלה גדל פי חמישה ושהתחלנו צעדים כדי שזה יכפיל את עצמו, חיפה שבונה את הנמל השלישי בגודלו בים התיכון, חיפה עם עיר תחתית משגשגת, עם הרבה אוניברסיטאות ומכללות, עם שלושה פרסי נובל, עם מנהרה לכל אורכה, עם מערכת כבישים שלא היתה כמוה מעולם, עם מערכת התחבורה המתקדמת ביותר בארץ שתוך שנה יתווסף אליה גם הרכבל – והדברים האלה הם דברים יוצאי דופן שנעשו בזמן קצר מאוד. זה מה שעשינו. את המהפכה הזו הגינו וגם ידענו לבצע וגם הצלחנו להביא יותר מעשרה מיליארד שקל לטובתה כי לממשלה הזו היה אמון מוחלט בנו. אני מקווה שכל הדברים האלו יימשכו”.

איך אתה חושב שתיזכר? באותה שורה עם חסן שוקרי ואבא חושי?

“היות שלימדתי אזרחות בכיתות י”ב ושאלתי בכיתות מסוימות מי זה בן גוריון וענו לי שזה נמל תעופה, אז אין לי שום ציפיות. לא חשוב הבן אדם שעשה אלא המעשה, והמעשים האלה חייבים להיות בסיס למעשים הבאים. לא חשוב איך יזכרו אותי”.

יונה יהב. “אני משאיר חיפה שמתפתחת מאוד" (צילום: מיכה בריקמן)