עוגות הן לא רק כיבוד וקינוח אהוב ומעורר תשוקה, אלא יש להן תפקידי מפתח באירועים טקסיים. עוגת יום הולדת היא חלק מטקס לציון יום היווסדם של יקירינו, ועוגת חתונה מנציחה את טקס הכלולות. לא בכדי זכו עוגות מסוימות להיכנס לפנתיאון והפכו לנכס צאן ברזל, כמו למשל השטרודל, היער השחור, הדובוש, הקרם שניט, הסברינה וגם הטירמיסו.
אופנה עלית – הוט קוטור – מתייחסת לפרטי לבוש ולאביזרי אופנה יוקרתיים שנתפרו באופן אישי בעבודת יד מאריג משובח ויקר. האם יש קשר בין עוגות לאופנה עלית? קונדיטור הצמרת דודו אוטמזגין לא חושב כך אלא בטוח בכך. לדבריו יש קשר ישיר בין העוגות שהוא אופה לבין אופנה עלית, ולראיה הוא מציג בפני יצירות מופת שנראות כמו לקוחות ממגזין אופנה יוקרתי. בדמיוני אני רואה את אנה וינטור, העורכת הראשית של המגזין “ווג” האמריקאי, בוצעת לעצמה חתיכה מהמילפיי חרף גזרתה הגבעולית ונאנחת “OMG”.
השבוע הזמנתי את אוטמזגין לאכול איתי במסעדת הסינטה בר בשדרות מוריה, ובזמן שגם אנחנו גנחנו “OMG" בין ביס לביס, ביקשתי לברר איתו מדוע הוא נתפש כמרוחק, קשה להשגה והוט קוטוריסטי. אבל לפני שאספר על תשובתו ועל החגיגה הקולינרית שחווינו, אלה הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. לפתוח קופסת חלבה של בארכה זו אחת מהנאות החיים שלו.
2. הוא לא ייגע לעולם ברגל קרושה ובגפילטע פיש.
3. הוא אף פעם לא ייצא מהבית לפני שיתמרח בקרם גוף משובח.
4. הוא נוהג להתקלח ולהתבשם גם לפני שהוא הולך לחדר הכושר.
5. העוגה האהובה עליו היא עוגת הביסקוויטים של אחותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש מסעדות שכאשר אתה נכנס אליהן אתה עוד לקוח, ויש מסעדות כמו הסינטה בר שבהן מהרגע שבו חצו רגליך את מפתן הדלת אתה מתקבל בכבוד של מלכים ומובל כאחר כבוד אל השולחן. וכך, שנייה לאחר שהתיישבנו הגיעה אלינו מלצרית אדיבה ומקצועית שסיפרה לנו על מנות הספיישל ועל היינות המוצעים במקום. למנות ראשונות הזמנו סלט אנדיב וקרפצ’ו בקר ולעיקריות בחרנו בשרימפס ובפילה בקר.
עד שהראשונות הגיעו שאלתי את אוטמזגין מי הוא בעצם, שהרי ידוע שאימפריית העוגות שלו מתפרשת על פני 12 סניפים מעוצבים שנראים כמו בוטיק פריזאי, ושהוא מציג בהן את היצירות שלו לראווה מאחורי ויטרינות מצוחצחות. הוא השיב שהוא רואה בעצמו ממציא עוגות, לא פחות מכך. לדבריו הוא מביא את אירופה לישראל, ולא רק בעוגות שלו אלא גם בתרבות ובתפישה, וכהוכחה לכך הוא מציג את סופגניות הזהב מחנוכה בשנה שעברה שהפכו בן לילה לשוס בכל הארץ (וגם השנה הוא שוקד על סופגניית הפתעה מסוג אחר).
סלט האנדיב שהגיע לשולחן היה מלא בכל טוב – אנדיב אדום ולבן, חסה סלנובה, גבינת רוקפור, ויניגרט וגם שברי אגוזי מלך ואגוזי לוז. הסלנובה התפצחה בפה (הגיע הזמן ששפים ילמדו שהחסה צריכה להיות יבשה ולא רטובה), הגבינה היתה אדירה וניכר שהוויניגרט הגיע לישראל בייבוא מצרפת. זהו – ואני אומר זאת בפטריוטיות חיפאית – ללא ספק סלט האנדיב הטוב ביותר בכל הארץ.
סלט אנדיב
הקרפצ’ו היה אסתטי כל כך שהצטערנו להרוס את הצילחות. אוטמזגין, שכבר אכל בחייו בכמה מסעדות יוקרה, דיווח ש”המנה היא מדויקת עם מליחות נעימה. הבשר פרוס דק וגבינת הפרמזן היא מצוינת”. והבלסמי? אלוהי הבלסמי מחבל מודנה באיטליה הוא המאסטרו של המנה המופלאה הזו.
קרפצ'יו
במקביל קיבלנו גם סלט נהדר עם עגבניות שרי אדומות וירוקות על חשבון הבית. את העגבניות שתובלו נפלא ליוו פתיתי גבינה סמי צפתית עשירה, סלייסים של ארטישוק נהדר ופרוסות של ביצה קשה.
סלט עגבניות
כשסיימנו לחסל כל מה שהיה בצלחות התפניתי לשאול את אוטמזגין על תדמיתו. הוא ענה לי בנונשלנטיות שהוא כלל לא קשה להשגה אבל שהוא גם ממש לא הממי הלאומי. לדבריו הוא לא מתנשא, הוא מדבר עם כולם בגובה העיניים, ויש לו הרבה דברים להציע במקום להיות סתם נחמד. הדברים האלה הם יצירות המופת שלו. “אני אופה לכולם”, הוא מסביר, “אבל אני פונה לכל מי שמחפש מעבר לעוגה רגילה”.
בינתיים קיבלנו מנת שרימפס יפיפייה. היו בה שרימפס בשרניים עם הזנב (כמו שאני אוהב), עגבניות, שום, עלי מנגולד, שמן זית ועוד כל מיני הפתעות, שהבולטת שבהן היתה הציר. ריבונו של עולם, כמה שהציר הזה הוא פשוט ככה הוא גאוני ומעודן.
שרימפס
גם פילה בקר במשקל של 250 גרם הגיע לשולחן. הפילה הונח על מצע של קרם שורשים לבן ונעטף ברוטב בורדולייז ערמונים. הפילה נצלה לבקשתי לדרגת מדיום, והרוטב היה מדויק וסמיך. עוד בינגו.
פילה בקר
במעבר חד שאלתי את אוטמזגין אם הוא רואה בעצמו אמן. בלי לחשוב פעמיים הוא ירה: “כן. היצירות שלי הן יצירות אמנות. הן נראות אחרת מעוגות שנמכרות בכל קונדיטוריה אחרת. זה פטיסרי לכל דבר ועניין. בהתחלה לקחתי את זה למקום אחר, אבל היום, בעידן הרשתות החברתיות שבו כל אחד מצלם ומעלה לסטורי, צריך לוודא שהכל מושלם ואמנותי”.
הגענו לשלב הקינוחים, וכאן נתתי למומחה את הכבוד לבחור לשנינו. הוא בחר שני קינוחים – האחד מילפיי מסקרפונה – שכבות טוויל עם גבינת מסקרפונה; והשני – מאפה בננות – עוגת שמרים עם בננות וקרמל.
הראשון היה עשוי משכבות של טוויל קראנצ’י עם נגיעות של קרמל, וביניהן קרם של גבינת מסקרפונה שלשמחתי לא היה מתוק מדי. הקישוט שבו בחר הקונדיטור של המסעדה – פופקורן מתוק – היה הברקה. אוטמזגין המליץ על הורדת המינון של המסקרפונה כדי שהמנה לא תהיה כבד מדי, ומילה של אוטמזגין בקינוחים שווה זהב. באשר לעוגת השמרים, המלצתו של אוטמזגין היתה להפחית בכמות השוקולד ואמר שמלבד זאת מדובר בעוגה נפלאה.
מילפיי מסקרפונה
מאפה בננות
לסיכום, לא בכדי נחשבת הסינטה בר לסיפור סינדרלה בציר המוות מוריה. המסעדה מלאה באופן קבוע ויש להזמין מקום זמן רב מראש. המנות הן מהוקצעות ומושקעות, הטעמים הם מדויקים להפליא, השירות הוא לעילא ועילא, האווירה היא רגועה ונינוחה, ולכן לא מפתיעה שהמסעדה שומרת כבר שנים רבות על מקומה בצמרת המסעדות בחיפה. שנינו יצאנו ממנה עם חיוך ענק על השפתיים ועם רון בלב. וכמו שכתבתי בהתחלה – חגיגה קולינרית.
המדדים
מדד הניקיון: המסעדה מבריקה, וכך גם השירותים שממוקמים בקומה העליונה. המגבות בחדר השירותים הן צחורות ומגולגלות כיאה למסעדות מוקפדות.
מדד העיצוב: דבר לא השתנה בעיצוב של המסעדה מיום הקמתה – בר גדול עם מקומות ישיבה רבים, שולחנות מסביבו, מרפסת נעימה, אזור קבלה מקסים ואינטימי עם כורסאות עור איכותיות להמתנה, וקומה שנייה המשקיפה על שדרות מוריה.
מדד השכנים: שני עובדי מיקרוסופט שאירחו שני אנשי עסקים יפנים לארוחת ערב אמרו לי שעם יפנים לא עושים טעויות ושבסינטה אין אף פעם טעויות. מי צריך יותר מזה?
מדד המחירים:
סלט אנדיב – 49 שקל
קרפצ’יו – 56 שקל
סלט עגבניות – על חשבון הבית
שרימפס – 89 שקל
פילה בקר – 149 שקל
מילפיי מסקרפונה – 42 שקל
מאפה בננות – 42 שקל
2 וויסקי מקאלן 12 – 146
סך הכל – 573 שקל
הציון: חמישה מספרי זהב
סינטה בר
שדרות מוריה 127
טל’: 04-6661829
שי-חי
איציק אתה אוהב לדייק כביכול אבל לא עושה זאת
כל הסיכום של על מדד העיצוב שגוי
כל שרשמת לא קיים מיום הקמתה.
החצר נוספה בשנים האחרונות, כנל קומת הגלריה, כנל פינת ההמתנה של האורחים. בנוסף, שום מילה על הפרי שליווה את סלט האנדיב?