שנות ה־70 יקרות ללבי. אני יודע שבאתוס הכללי הן נחשבות לשנים רעות – השנים שבהן התפוצצה אשליית הביחד (מה שחיים גורי נהג לכנות “הנצורים והצודקים”), התפוגגה האופוריה ונחשפו השסעים החברתיים. אבל אפילו גולדה לא יכולה לנתץ בתודעה שלי את התום של העשור הראשון בחיי. אני גם מסכים עם הטענה שמבחינה תרבותית העשורים האיכותיים מגיעים לסירוגין, אלא שבניגוד לתפישה המקובלת, הסיקסטיז והאייטיז הן בעיני השנים הדלות. אני מוכן להחליף את כל השירים של הביטלס בשתי דקות של לו ריד, ולגבי מוזיקה ישראלית – מה גדול יותר מהנשמות הטהורות, אחרית הימים ושם טוב לוי המוקדם?
הבעיה עם זיכרונות היא שכמו כל כך הרבה דברים, גם הם עניין של גיאוגרפיה. כשמרסל פרוסט נזכר בעוגיית המדלן הוא מעדיף אותה על פיננסיירים ומקרונים ובריושים מעודנים של אופים אמנים. “בשבריר הרגע שבו נגעה בחיכי הלגימה הבלולה בפתיתי העוגייה עבר בי רעד, נדרכתי למופלא שהתחולל בקרבי. עונג פשט בי, בן רגע הכה את תהפוכות החיים”, הוא נזכר. האם אפשר להגיד את אותו הדבר על טעמי שנות ה־70? הפרילי ועוגיות פרומין?
אם יש משהו שבו אגורים הזיכרונות של שנות ה־70 הרי שהם הליקרים המתוקים מתוצרת מקומית. בפעם הראשונה ששתיתי אמרטו, למשל, זה היה בשעת לפני צהריים בבית של חבר מהבלוק שליד, שהיה גדול ממני בשנה והיה מותר לו להיות לבד בבית בלי ההורים. הוא פתח את הבר בסלון, הוציא משקה ירוק, לגם מהבקבוק והגיש לי אותו. התפלצתי מהתחושה שהוא הותיר בי – לא בגלל האלכוהול דווקא אלא בגלל המתיקות והגוון המשונה של השקדים. עברו שנים רבות עד שהסכמתי לטעום שוב אמרטו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ליקרים של קפה ושוקולד, לעומת זאת, היו לגיטימיים יותר כמשקה שמבוגרים מאפשרים לילדים לשתות. הם היו מלווים מדי פעם גלידה או נמזגים לכוסיות זעירות עם תכולה של חצי צ’ייסר כאקט חינוכי שנועד לפתח אצל ילדים סבילות לאלכוהול.
אבל בכיפה, מעל לכולם, מלך הווישניאק. ליקר הדובדבנים המרכז-מזרח אירופי הזה היה הבלו לייבל של שנות ה־70. היו שקנו אותו מוכן והיו רבים שהכינו אותו בעצמם. לא היה בית פולני/רומני/הונגרי בלי כמה כוסות קריסטל עם שאריות שפתון ורדרד וכמה טיפות וישניאק בסוף הערב על השולחן.
וישניאק עשוי מדובדבנים חמוצים שעונתם היא קצרה מאוד. ההכנה שלו היא פשוטה אבל דורשת סבלנות. הדרך הקלה ביותר להכין אותו היא לערבב את הדובדבנים (נקיים וממוינים) בסוכר, לצקת על הכל וודקה, לאטום ולחכות חודשיים-שלושה. דרך קצת יותר מסובכת היא להתסיס ממש את הדובדבנים עם סוכר בצנצנות מכוסות בבד נושם, לסנן את הליקר שנוצר ולמהול אותו בוודקה בסיום.
הדרך הכי קלה היא לקנות וישניאק, ומה מסורתי וחמים יותר מלחזור למותג של אז? סטוק משווקת סדרה של ליקרים הכוללת אמרטו, ליקר בננה, ליקר שוקולד, ליקר קפה, טריפל סק ווישניאק שעברו מתיחת פנים. הם טובים לערבוב בקוקטיילים, כתוספת לגלידות וסתם ככה מהמקרר. המחיר המומלץ: 45 שקל לבקבוק.
תגובות