בסוף השבוע הבא (13-11 באוקטובר) יתארחו שמונה אמנים מובילים מהארץ ומחו”ל בעיר התחתית וייצרו סדרה של ציורי קיר גדולי מימדים במרחב הציבורי כחלק מפסטיבל הקירות – פסטיבל אמנות בין לאומי שמתקיים זו הפעם השלישית בהפקת המותג Ghstown Crew.
פסטיבל הקירות – מהדברים היותר מרעננים שנוצרו בחיפה – מתמקד בשינוי המרחב הציבורי של אזורים מתפתחים, ולעתים נשכחים, של העיר, אשר מרכזים רבים מהכוחות שמניעים את התרבות המקומית. הפסטיבל מארח כמה מהשמות הבולטים בסצנת אמנות הרחוב העולמית, ובו בזמן נותן במה לאמנים צעירים בתחילת דרכם.
ההתפתחות העירונית מביאה עמה עסקנים ותאגידים שמעלים את המחירים ואף דוחקים החוצה את האנשים שיוצקים תוכן תרבותי ואופי לשכונה. “הקירות במרחב הציבורי הם הנוף של כולנו”, אומר מפיק הפסטיבל עזרא1, “ולכן הם שייכים לנו. באופן מודע או לא מודע הם יוצקים מסרים לתוך חיינו, והבחירה בידנו היא אם להשאיר את הבמה לתכנים שיווקיים שחומדים את כיסנו או לנצל אותה לקידום תכנים אסתטיים-תרבותיים בעלי משמעות לכולנו”.
עזרא1 הוא שי א’ (השם המלא שמור במערכת) – האיש שהקים את גוסטאון והרוח החיה מאחורי ההפקות של המותג, ובהם פסטיבל הקירות. “המטרות שלי בפסטיבל הקירות הן להרים לאמנים שאנחנו מאמינים בהם, ליישר קו עם התרבות החדשנית בעולם בעיר שאנחנו נמצאים בה, וליצור כמה שיותר שיתופי פעולה עם אמנים יצירתיים מכל העולם בפרויקטים שהם כמה שיותר מאתגרים”, הוא מסביר.
מה זה בעצם גוסטאון?
“גוסטאון היא חברת הפקות גדולה, ובמסגרתה אנחנו עושים המון דברים – וידאו קליפים, תערוכות בחו”ל, פסטיבלים וכל מיני דברים בתחום התרבות. פעם היו לנו גם ברים ומועדון. בעבר זה היה יותר אנדרגראונד, היום זה קצת השתנה”.
זה ממוסד מאוד לעבוד עם גוף כמו עיריית חיפה.
“נכון, אבל אני מפיק. מה שאני רואה מולי זה שמונה אמנים שהבאתי. אני משלם להם ומעסיק הרבה אנשים מחיפה שהם חלק מגוסטאון, וזה מה שגורם לפסטיבל הזה לקרות. לא כל כך מעניין אותי איך זה קורה, אבל זה אני ולא כולם כמוני. תשמעי, אין דרך לעשות את זה אחרת. אי אפשר להביא מנופים לחצרות של אנשים פרטיים. אי אפשר לעשות כזה דבר ללא אישורים מתאימים של הרשויות”.
מה הקשר בין גוסטאון ל־Broken Fingaz Crew?
“הם השותפים שלי. אני מפיק את האירועים ואת הפרויקטים השונים ומנהל בפועל, ולכל אחד יש את התפקיד שלו. הם מן הסתם הציירים והאמנים”.
עבודה מפסטיבל הקירות 2017 (צילום: יח"צ)
רוצים להישאר מעודכנים?
אדולף היטלר ו-U2
ברוקן פינגז, למי שלא מכיר, הם קבוצה של ארבעה אמני רחוב חיפאים שנחשבים לפורצי דרך בתחום הגרפיטי, כוכבים של ממש בעולם ומשתתפים באופן תדיר בתערוכות בארצות הברית ובאירופה, ובעיקר בלונדון שהיא בירת אמנות הרחוב הבלתי מעורערת. הקבוצה מייצרת פרובוקציות, כמו למשל סדרה שלמה של דימויים של סקס ומוות, כאשר שלדים מקיימים יחסי מין עם נשים עירומות. בלונדון ארגונים פמיניסטיים זעקו. בברלין, לעומת זאת, ניסתה הקבוצה לעורר שערורייה על קיר של גלריה שהזמינה מהם עבודה. הם ציירו עליה עבודה תחת הכותרת “שואהסיד” – אוסף של סטיקרים שבו מוצג אדולף היטלר כאשה ולצדו ערימות של נעליים וספרים שרופים. לפני קצת פחות משנה עלה השם ברוקן פינגז לכותרות כיוצרי הקליפ לשיר “American Soul” של להקת U2. חברי הקבוצה לא נחשפים בשמותיהם האמיתיים וגם אי אפשר לצלם אותם, וזאת למרות שבחיפה, לפחות, כבר יודעים מי הם.
מדוע האנונימיות זה חובה? הרי כיום אמני גרפיטי כבר נחשפים.
“ברוקן פינגז לא מפרסמים את שמותיהם או את תמונותיהם בשום מקום. הם קשים מאוד בעניין הזה ואני מבין אותם. לא מעניין אותם FAME. הם אוהבים לעשות את האמנות שלהם בשקט. נכון שלפני שנים אמני גרפיטי היו אנונימיים ולאט לאט הם כן נחשפים, אבל הברוקן לדעתי לעולם לא ייחשפו. הם לא מדברים על כך או חושבים על זה, הם לא שם”.
אתה ידוע ומוכר כמפיק של גוסטאון, אז למה המסתורין והכינויים?
“כי תמיד עדיף להגיד ‘החבר’ה מגוסטאון’, זה נשמע הרבה יותר מעניין כשלא יודעים מי הם”.
איך הגעתם ל־U2?
“הם הגיעו אלינו. מסתבר שהם מעריצים של הברוקן, אבל לא ידענו את זה לפני כן. הם נדלקו על הקירות שהם ציירו במהלך השנים ועל סרטוני הווידאו והאנימציה שנוצרו בזמן העבודה על ציורי הקיר. בקיצור, הם התלהבו ופנו לאולפני יוניברסל שיצרו איתנו קשר. את האמת, היה לנו רק שבוע להכין את הקליפ הראשון לשיר, ומאז זה התגלגל ובשנה האחרונה עשינו עוד ארבעה קליפים והיו עוד אמנים שהם עשו איתם שיתופי פעולה. זה מטורף”.
U2 הם הכי מיינסטרים, וזה עובר אפילו כשמדובר בקבוצה חתרנית.
“הם ענקיים, אין יותר גדול מזה. אי אפשר היה להתעלם מהבקשה שלהם. זה בונו, הוא מאכיל ילדים באפריקה ונלחם באיידס. יכול להיות שעם אמני מיינסטרים אחרים הברוקן לא היו עובדים, אבל עם U2 אין להם בעיה. הם בוחרים כל פרויקט בקפידה, ואיתם הם אהבו לעבוד”.
אלין מור עובדת על ציור הקיר שלה (צילום: יח"צ)
קידום התרבות החיפאית
במהלך שלושת ימי הפסטיבל יתקיימו בכל יום שני סיורי אמנות מודרכים שבהם יוצגו הקירות החדשים שנוצרו לפסטיבל. הסיורים ילוו בהסברים ובסיפורים שמאחורי תהליך היצירה. כמו כן יתקיימו אירועי מוזיקה בעיר התחתית בשיתוף עם העסקים הפועלים באזור, ובהם ברדא קפה, בורדל, קבריט וטאקו סלאש, וזאת מתוך מטרה לתת במה לקולות המקומיים היחודיים שבזכותם יש מקום לתרבות צעירה ועדכנית בעיר. את ציורי הקיר מתחילים להכין כשבועיים לפני פתיחת הפסטיבל עצמו.
“אנחנו עובדים על שמונה בניינים ישנים בעיר התחתית”, מספר שי, “ולכל אחד מהם אנחנו משדכים אמן או צמד אמנים, חלקם מחו”ל ורובם מהארץ. יש לנו את Leolyxxx השבדי שהוא מפורסם מאוד ואת J Damsky הספרדי שהוא הרבה יותר מפורסם. הוא היה מלך בגרפיטי כתב ואז עבר לעשות ציורי קיר. גם הוא, אגב, לא מזדהה. יש גם את האמנים התל אביבים Missing, Manyearsago וקורמה דימה ואת החיפאים Tant, Keos ואלין מור שהיא סופר מוכשרת וציירת מעולה”.
טאנט הוא מהברוקן.
“נכון. טאנט עשה את הנמל 10 – המקום שבו היה הקרטל – וזה חתיכת פרויקט. יש לנו גם את הבניין שבו היה מועדון הסטייג’ 27 ברחוב קיבוץ גלויות. זהו אחד מהפרויקטים המרגשים כי אנחנו חמים על הבניין הזה, ואותו עושה J Damsky”.
אתם לא מפרסמים מיהם האמנים שינגנו במסיבות. סוג של הפתעה?
“נכון, זה נקרא Trust. אנחנו מבקשים מהקהל לסמוך עלינו, אבל מבטיחים הפתעות מגוונות כמו ב־Trust הראשון. יהיו דאנס פארטי, תקליטנים, הופעות חיות, מכירות של מוצרים וארוחות בוקר שוות. אפשר להתעדכן על הכל בעמוד הפייסבוק שלנו”.
באתר שלכם חיפה מתוארת כעיר חוף מנומנמת בצפון הארץ.
“קשה כאן, מה אני אגיד לך”.
גוסטאון נוסדה לדבריכם כתוצאה של “חוסר סצנת האמנות המקומית”.
“בשביל זה אנחנו פה, בשביל להרים. גוסטאון נוסדה בשנת 2011, לקחנו את השם שלנו ואת המוטיבציה שלנו מחוסר סצנת האמנות המקומית. אנחנו פועלים כסוכנות עצמאית, עובדים עם האמנים הפנימיים שלנו ומזמינים אמנים בין לאומיים לשתף פעולה ברחבי העולם. יש לנו ליין של מוצרים שאותם ניתן לרכוש און ליין, ומעל לכל – אנחנו קהילה שמקדמת את תרבות ה־DIY (Do It Yourself; ח”ה) הייחודית של חיפה בעולם”.
ולסיום, שאלה אישית – למה אין לך ווטסאפ?
“כי זה עמוס מדי”.
הדמיה של ציור קיר של האמן השבדי LEOLYXXX בדרך יפו 34 (צילום: יח"צ)
פיני
הכותרת ממש אינה נכונה.
האם הים שאני רואה כנוף שייך לי ? וחורשות הכרמל ?
שייכות אינה רק זכות, יש בצידה חובות ! יש עלויות תחזוקה וכו'
אז לפני שאת לוקחת בעלות על מה שלא שייך לך – תחשבי שנית.