בשבת שעברה ערכתי ביחד עם חבר טוב סיור בעקבות ההיסטוריה של שכונת ואדי סאליב, בדגש על תקופת אירועי ואדי סליב בסוף שנות ה־50 ועל מצב השכונה בהווה מתוך הסתכלות אל העתיד. קיימנו את הסיור הזה בעקבות שיחה שניהלנו על היעדרותם של המאורעות החשובים ההם מההוויה החברתית. להפתעתנו, רבים חשבו כמונו. 70 איש ואשה הגיעו בשבת בבוקר לסיור בעקבות ההיסטוריה של ואדי סאליב, ורשימת המבקשים סיור נוסף הולכת ומתארכת. מסתבר שאת הציבור החיפאי והישראלי זה דווקא מעניין.
כמה וכמה אירועים היסטוריים התרחשו בחיפה והפכו לחלק מההיסטוריה של האומה כולה. אירועי ואדי סאליב הם מהמרכזיים שבהם. המרד בהגמוניה שסגרה את הציבור המזרחי בסיר לחץ חברתי והתייחסה לתושבי הוואדי בזלזול ובהתנשאות הפך לסמל למאבק בדיכוי ובגזענות. מי שבאותה תקופה נחשבו לפורעי חוק קיבלו ברבות השנים הכרה כמנהיגים שהעזו להוליך את הציבור שלהם נגד המקום שהועיד להם הממסד ולתבוע עבורם יחס הוגן. המאבק ההוא היווה גם ברבות הימים השראה למחאת הפנתרים השחורים, לתביעות אזרחיות אוניברסליות ולא רק סטקטוריאליות ולדרישה שתהיה כאן חברה צודקת ושוויונית יותר.
חיפה צריכה להתגאות מאוד בהיסטוריה שלה ששינתה את פני החברה כולה ושסימלה מציאות חברתית של ארץ שלמה. אבל בחינה של המצב העכשווי בשכונה יכול לשמש אינדיקציה טובה לתפישה של ההנהגה החיפאית לאורך השנים את אותם אירועים היסטוריים, והתוצאה היא לא מחמיאה. יש בכך גם משום אינדיקציה ליחס הנוכחי לאותן הסוגיות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ההזנחה של השכונה הזו, שבנויה יפה כל כך, היא חלק מתפישה שלפיה הנכסים של חיפה הם לא מספיק ראויים טובים ולכן אין מה להשקיע בהם. אפשר להניח להם להתפורר ולחילופין למכור אותם לאנשי נדל”ן שישנו את המראה של השכונה, את אופיה ואת יופיה של העיר. הם לא מבינים את ערכו של המקום, וכל מה שמעניין אותם הוא שורת הרווח המהירה. במקום שהמנהיגות העירונית תבסס את שימור הקיים ואת פיתוחו, היא מוכרת, מוותרת ומוחקת.
המראה הכואב ביותר, שהוא התרסה חמורה כלפי תפישת השימור וטיפוח ההיסטוריה המקומית, הוא השלט “נוה צדק של חיפה” שמתנוסס בשכונה בגאון, כאילו מדובר במשהו חיובי. למה צריך פה נוה צדק? שתל אביב תישאר תל אביב וחיפה תישאר חיפה. במקום לטפח את החיפאיות מתוך גאווה מקומית אנחנו מחריבים אותה ומנסים לחקות את תל אביב. כבר שנים שהניסיון לשמש חיקוי דהוי של תל אביב לא הולך לנו. יתרה מכך – לא סתם עוזבים את העיר, כי אם חיפה היא חיקוי הרי שהמקור עדיף פי כמה.
כולם מתרפקים על ימי הזוהר של חיפה, אלא שהם היו ימי זוהר בדיוק משום שלעיר היתה תעודת זהות ברורה, גאווה מקומית ויזמות שמותאמת למקום. אלה כללו תרבות, בוהמה, הנהגה, עסקים ופיתוח. למה לא לשחזר את יופיה המקורי של השכונה? זה יתרום לייחודה, תהיה לכך משמעות וזה ימשוך קהל הרבה יותר מכל חיקוי סר טעם ונעדר חזון. סיפורה של השכונה כיום נראה כמו סיפורה של העיר – מתנכרת לעברה, מוחקת את יופיה ומנסה להיות מה שהיא לא. ככל שזה כך, זו עיר בשקיעה. אבל זו לא גזירת גורל. בחיפה יש הכל, רק תהיו גאים בה.
הכותבת היא מועמדת למועצת העיר מטעם סיעת חיים בחיפה
גדעון לוי
ממש רק היזמים עושים חיל במכירה סיטונאית של הנכסים ובזול—-אין חניית נכים! —- כל שוק הפישפשים מוזנח ובכוונה על מנת להקשות על כל הסוחרים —– הגיע הזמן לתאורה – מצלמות – סימון חנייה ברור ולהחיות את השוק