מאז ומעולם היתה לי חיבה יתרה לתאריך הגרגוריאני 19 ביולי, ולא בגלל שהוא היום ה־200 בשנה ועד לסיום השנה נשארים עוד 165 ימים. אז למה בכל זאת? לא ברור. אולי בגלל שביום הזה בשנת 1900 נחנך קו המטרו הראשון בפריז, אולי בגלל שביום הזה בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הופצצה רומא לראשונה על ידי בעלות הברית ואולי בגלל שביום הזה נפתחו כמה אולימפיאדות – הלסינקי בשנת 1952, מוסקבה בשנת 1980 ואטלנטה בשנת 1996.
אלא שנראה לי שהסיבה לחיבה המוזרה הזו היא דווקא האנשים שנולדו ב־19 ביולי. ביום הזה בשנת 1921 נולדה הביופיזיקאית כלת פרס נובל רוזלין יאלו, וב־1947 היה זה הגיטריסט של להקת קווין בריאן מיי, וב־1967 יצאה לאוויר העולם יעל אבקסיס, וב־1969 עבדכם הנאמן וב־1980 שי אבוחצירה, סגן ראש העיר חיפה, שאותו הזמנתי לאכול איתי במסעדת פסטלה במתחם אוסקר שינדלר 7 בסביוני דניה.
כשאני מגלה אנשים שנולדו ב־19 ביולי גופי נעשה חידודין חידודין בשל הרגישות והתבונה המאפיינים את מזל סרטן. אני יודע שהאנשים האלה ינעימו לי את הרגע ושהקודים התקשורתיים בינינו יהיו ברורים גם ללא שיח. וכך היה גם עם אבוחצירה. הוא אמנם פוליטיקאי צעיר אך כבר בעל מנוסה, ובאמתחתו רזומה מכובד – יו”ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, סגן יו”ר התאחדות הסטודנטים בישראל וגם מחזיק תיק החינוך בעירייה. תשובותיו מדודות ומדויקות כדי לא להיכנס לפינות שיהיה לו קשה לצאת מהן, הוא חד, עירני והכי חשוב – רגיש.
ולפני שאעלה את ממצאי בשאלה אם פוליטיקאי יכול להיות גם נשמה וטובה, אלו הם חמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא היה שופט כדורגל בליגה ב’.
2. הוא עיוור צבעים.
3. הוא שומר על כשרות.
4. הוא מסרב בתוקף לאכול קוקוס.
5. כשהוא נבחר ליו”ר אגודת הסטודנטים היה לו קוקו והוא נאלץ להיפרד ממנו כדי לשדר רצינות.
רוצים להישאר מעודכנים?
נפגשנו ביום ראשון בערב בפסטלה לאחר שאבוחצירה ביקש מטבח איטלקי כי הוא פריק של האוכל הזה, והוא גם היה זה שהמליץ על המנות שהזמנו. המנה הראשונה שהוא התעקש עליה, בסיועם של המלצר והמלצרית האדיבים שלנו, היתה פלפל ממולא. לא הבעתי התנגדות רבה מדי, ואל השולחן הגיע פלפל אחד בודד שנראה כאילו יצא זה הרגע מפרסומת של טמבור לצבע אדום. הוא היה ממולא בריזוטו פטריות כמהין, נאפה בתנור והוגש עם גבעה של יוגורט לצדו. כבר אכלתי מגוון רחב של פלפלים ממולאים בחיי בהרבה וריאציות – מתוק, מלוח, עם שמיר, בלי שמיר, עם אורז ובשר, עם אורז ובלי בשר, עם רוטב אדום, עם רוטב ירוק – אבל בשלמות כזו של אסתטיקה מפולפלת טרם נתקלתי. זה היה פלפל ממולא מופלא שאודה קלות ונשרף בקצוות במידה הנכונה, גופו היה יציב, וגולת הכותרת שלו היתה הריזוטו. גבירותי ורבותי, תביאו מהבית קופסה של טאפרוור ותבקשו שימלאו אותה בקסם הזה.
פלפל ממולא
אבוחצירה הזמין עבורנו גם ארטישוק א־לה רומנה שהוגש צלוי לצד לקט עגבניות שרי ברוטב פסטו ובצל ירוק. הארטישוק היה משומר ונעדר ממנו הטעם העמוק של ארטישוק טרי שמקולף ביד. הוא נצלה ונצרב קלות ושחה בבריכה של רוטב פסטו. פסטו הוא רוטב ספציפי מאוד ודומיננטי מאוד ולכן יש להיזהר איתו, אבל בפסטלה לא עזרו לו לעטוף את הארטישוק באהבה אלא הצליפו בו דומיננטיות, מה גם שהבצל הירוק שהוגש במנה נפרס באורך מוגזם של שישה ס”מ והיה תוקפני מדי. שף יקר, צמצם רטבים, קצץ את הבצל הירוק ותן כבוד לארטישוק.
ארטישוק א-לה רומנה
התפניתי לשאול את אבוחצירה מי ייקח את הבחירות לראשות העיר, והוא ענה לי בנונשלנטיות: “אשתי”. “מה אשתך?”, שאלתי, והוא סיפר לי שהיא הצ’יף האמיתי בכל הסיפור ושמגיעה לה מדליה מפדאני על כך שהיא מתמודדת עם היעדרותו הרבה מהבית. “ובכל זאת”, התעקשתי, והוא השיב בביטחון: “ברור שיונה”. “מאין אתה שואב את הביטחון הזה?”, הקשיתי, והוא הביט בי במבט החלטי ואמר: “אף מתמודד לא יכול על יונה יהב. תושבי העיר אוהבים אותו”. סיפרתי לו שמהיכרותי האישית עם ראש העיר ושמהשיחה שלי איתו בארוחה שסעדתי עמו עלה שהחיפאים לא בדיוק מעריכים אותו ולא משמשים כשגרירים הכי טובים של העיר. אבוחצירה טען בתוקף שלא כך הוא המצב, שכל התושבים אוהבים את יהב ושכמה טוקבקיסטים לא משקפים את התמונה האמיתית, והוסיף שהוא לא רואה שום סיבה לכך שהציבור לא יבחר בו לקדנציה אחרונה. המשכנו בהתפלמסות – אני בשלי והוא בשלו – כשאבוחצירה יוצא מגדרו לשבח את יהב. קשה היה לא לעשות אנלוגיה לדרך שבה שרת התרבות והספורט יוצאת להגנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם במקרה הזה נאמנות היא מילת המפתח.
כמובן שלא הסתפקנו במנות הראשונות. אני שמתי את עיני על מוסר טוסקני וקיבלתי פילה מוסר בציפוי של תערובת תבלינים טוסקנית. התערובת קישטה את הדג בכבוד הראוי לו, העניקה לו גוון זעפרני, ואפילו החלק הנחות – קרי העור – נאכל בזכות הקריספיות שלו. היו שם גם תפוחי אדמה מדורה, המון שעועית ירוקה ופריכה שהוקפצה בשמן זית, וגם סלט עלי בייבי בוויניגרט בלסמי. בהחלט מנה ראויה וטובה.
מוסר טוסקני
בפסטלה ניתן להרכיב את מנת הפסטה האהובה עליכם, ואבוחצירה בחר בפפרדלה ברוטב פסטו-שמנת עם תרד ושוב ארטישוק. אבוחצירה ציין שהמנה היתה טובה אך היה חסר בה מעט שמנת. במבחן הטעימה שלי הפסטה היתה אל דנטה, הפסטו באופן מפתיע לא היה דומיננטי מדי, והתרד והארטישוק המשומר הוסיפו צבע, מליחות וטעמים גינתיים למנה.
פפרדלה ברוטב שמנת-פסטו
בסיום הארוחה חזרתי שוב על שאלתי מי ינצח בקלפי, ואבוחצירה לא התבלבל וענה: “יונה, בטוח, כי הוא ראש עיר מצוין. את מה שהוא עשה בעיר התחתית עוד ילמדו בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות ובקורסים לתכנון – הוא לקחת חורבה והפך אותה לקסם, שלא לדבר על מת”ם, על נאות פרס, על התחדשות עירונית, על המטרונית ועל הרכבל מהצ’ק פוסט לטכניון ולאוניברסיטה. מה שבאמת מעניין אותו זה התושבים. הוא פשוט אוהב אותם. כך גם אני אוהב את אגף החינוך. בקדנציה הנוכחית הנחלתי את פרויקט מחשב לכל ילד מכיתה ד’, שיפרתי את הנראות בבתי הספר, עסקתי בפרויקט ‘נהדר בהדר’, דאגתי לחניה בחינם לסטודנטים בכחול-לבן, ובעזרת השם ובלי נדר גם אני עוד אהיה ראש העיר של חיפה”.
המדדים
מדד הניקיון: פסטלה היא מסעדה נקייה מאוד, אך מומלץ להתקין בשירותים מתקן לנייר טואלט ומתקן לניירות לניגוב ידיים.
מדד העיצוב: העיצוב של פסטלה הוא אורבני-מודרני בצבעים שחור ואפור עם קולט אדים ענק מנירוסטה שקיבל טוויסט ויוצר נופך צעיר ושובב. על מדפים גדולים מוצגים לראווה מוצרים מיובאים למכירה – החל מקונסרבים ועד לכלים לייצור פסטה – ויש גם מרפסת נהדרת שפונה אל הכביש ובר קטן ואינטימי.
מדד השכנים: לא היה את מי לשאול.
מדד המחירים:
פלפל ממולא – 39 שקל
ארטישוק א־לה רומנה – 35 שקל
מוסר טוסקני – 109 שקל
פפרדלה ברוטב פסטו-שמנת עם תרד וארטישוק – 50 שקל
אפרול שפריץ – 37 שקל
גוורצטרמינר – 31 שקל
2 מים מינרליים – 22 שקל
אספרסו ארוך – 10 שקלים
סך הכל – 331 שקל
הציון: ארבעה זוגות מספריים
פסטלה
אוסקר שינדלר 7
טל’: 077-4101171
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מקום נפלא! מרבים לבקר דם והכל באמת טעים ומיוחד
עופר
אין כמו ה19 ליולי 1969 ☺
יום הולדת שמח