הסממן הבולט ביותר בעידן החדש — זה של הרשתות החברתיות, החזרה אל הטבע וקריאת התיגר נגד הממסד הישן והגבולות שהוא מציב — הוא החזרה אל המושג קהילה.
קהילה וקהילתיות נמצאות סביבנו בכל מקום ובכל זמן. ברשתות החברתיות הפכו הקהילות כבר מזמן לזירות שיח שוקקות להט ורגשות. חברי הקבוצות הללו משתמשים בפלטפורמה שמספקת פייסבוק כדי להעביר מסרים ישירים למאות ולפעמים אלפי חברי הקהילה, לעורר דיון ופולמוס ולייצר שיח.
אבל אלה הן קהילות מדומיינות. הן קיימות רק ברשתות החברתיות והן קלות לתפעול. כל מה שצריך הוא רשת אינטרנט פתוחה, חשבון פייסבוק ויכולת כתיבה. קפיצת המדרגה מהעולם הווירטואלי אל זה הממשי מצריכה כבר היערכות של ממש. בקהילה אמיתית, שחברים בה בני אדם ממשיים ולא רק כינויי פייסבוק, יש לכל החברים תפישת עולם דומה, מטרה משותפת, יעדים ודרך להשגתם. כדי להגשים את היעדים הם נפגשים אחת לפרק זמן מסוים, משוחחים, דנים במה שהושג ובמה שעוד נותר להשיג, בהצלחות ובכשלים, ובעיקר מחזקים זה את זה על מה שהיה ומה שעוד צפוי לבוא.
פריחתן של הקהילות דווקא בימים אלה שבהם לכאורה כל פרט מקפיד על הגדרתו העצמית מלמדת שבני האדם מטבעם שואפים לשוב אל חיקה החם והמלטף של הקבוצתיות. הם מסרבים לקנות את הבטחת הפלורליזם והליברליזם לאוטופיה אינדיבידואלית שבה כל אדם מגשים את עצמו באמצעות עצמו ולמען עצמו, וקוראים עליה תיגר.
קהילות אפשר לייצר בכל מקום ובכל עת — גם בטיול, גם בנופש. בשבוע שעבר התקיים בתל אביב הכנס השנתי של מארגני תיירות נכנסת, ואחד מהנושאים שנדונו בו היה הרעיון לייצר גם בישראל תיירות קהילתית, כזו שתפנה אל הפרטים המבקשים להיות חלק מקולקטיב בעל זהות ברורה, מטרה ויעדים.
רוצים להישאר מעודכנים?
תיירות של קהילה אינה דבר חדש. כל כנס מקצועי בחו”ל של רופאים, עורכי דין, מהנדסים או מתכנתים הוא במהותו אירוע תיירותי קהילתי. כנסים כאלה מתקיימים כמעט בכל העולם ומהווים נתח בלתי מבוטל מהתיירות המקומית. גם בתחומים כמו שימור עתיקות, ארכיאולוגיה או חקר ימי יוצאות בכל שנה עשרות קבוצות של חוקרים ומתנדבים לאזורים שונים בעולם, לפעמים לחורים נידחים, כדי לקיים דווקא שם פעילות של מחקר או שיקום. גם זו תיירות קהילתית.
לחברים המשתתפים במשלחות שכאלה אוסף החוויות הוא כפול ומכופל. הם נהנים מכל מה שיש למקום להציע — נופים, ארכיטקטורה, קולינריה, תרבות מקומית וסביבה — אך גם מחוויית הפעילות הקהילתית המשותפת שאין דומה לה.
אם מדובר במשלחת ארכיאולוגית, כל חבריה חדורים שליחות של תגליות עבר מסעירות; מומחי שימור חשים סיפוק כשהם עוזבים את השטח שבו הם שהו במשך שבוע בראותם את הבניין הרעוע שקיבלו ניצב בגאווה בתפארתו; וכך גם חוקרי ים, פעילי סביבה או שומרי מושבות גורילות באפריקה.
קהילה מייצרת חוויה, וחוויה מייצרת תיירות. וזהו אולי המסר מעורר המחשבה ביותר שעלה מהכנס בשבוע שעבר. יש דרכי פעולה רבות להגביר את התיירות לישראל בכלל ולחיפה בפרט. ההיסטוריה, אתרי הארכיאולוגיה, הדת והרוח, נופי הטבע, האקלים ומזג האוויר וכמובן האוכל — כל אלה הם גורמים שתורמים לעידוד התיירות (לצד גורמים מדכאי תיירות רבים לא פחות, ובראשם יוקר מחירי הלינה והמחייה, תחבורה ציבורית קלוקלת, רמת שירות ירודה ולא אחת גם אירועי ניצול מחפירים של תיירים אשר פוגעים בשמן הטוב של המדינה והחברה). אבל עיר שתדע לייצר לעצמה תיירות קהילתית ייחודית, אשר פונה אל קהל בין לאומי שמשתוקק לחוויית קהילה, תוכל להרוויח רבות ולאורך שנים.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
אורטל קרן חיפאית גאוגרפית מתכננת ערים
אני חושבת שלא מעט מהקהילות בפייסבוק הן אינן מדומינות והן חלק מאותה תיירות מקומית .אכן יש להן היבט ממשי כך שביטויין לחזון והפעילויות השונות באות לידי ביטוי במרחב הפיזי הגאוגרפי אם זה ביוזמות שונות או פעילויות או מגע יד התושב המקומי בשינוי פיזי סביבתי…כל זאת ועוד .. כל מה שקורה במרחב הגאוגרפי המסוים בזכות אותה קהילה מסוימת מהווההמוקד משיכה תיירותי נוסף..