נולדתי בחיפה, על הכרמל, שלהוציא זמנים של שריפות וכריתת יערות אינטנסיבית הוא אכן ירוק תמיד. את ילדותי ואת נעורי העברתי בשכונת רוממה החדשה, או בשמה הרשמי — רמות בן גוריון. השכונה הוקמה בסוף שנות ה־60, בעיקר לזוגות צעירים, ונבנו בה שיכוני רכבת ובניינים כעורים למדי של עשר קומות ויותר. למרות השיכונים האפורים וחוסר הטיפוח הכללי, השכונה היתה לנו, הילדים, סוג של גן עדן.
מאחורי הבניין שבו גרה משפחתי היה “ההר” — כך קראנו לגבעה המיוערת בצמחיית פרא צפופה וסבוכה ששימשה כטריטוריה של הרפתקאות ילדותנו. בהר נהגנו לבלות שעות ארוכות בטיפוס על עצים, בבניית מחנות ובמשחקי חבורות. כעבור כמה שנים, על אותו טבע סוער ומתפרץ שבו עברה ילדותנו, נסלל כביש לשכונה חדשה שבה נבנו קוטג’ים כעורים להפליא לבורגנים החדשים של שנות ה־80. מההר הפראי נותרו רק כמה כתמים ירוקים. לילדים של הדור הבא יישארו כנראה רק הכתמים האלה, או בעיקר עצים נטועים על מדרכות אספלט.
בזה אחר זה, בתהליכי ההתחדשות העירונית ובניית השכונות החדשות, אנחנו מאבדים את השטחים הירוקים האחרונים בתוך המרחב האורבני. כך למשל, מי שייכנס בימים אלו לרמות רמז לאחר היעדרות של כמה שנים לא יכירן. את מקומם של שיכוני הרכבת הישנים שטבלו בתוך יער ירוק מחליפים בנייני ענק חדשים, בצפיפות מטורפת, והבטון והאספלט סוגרים במהירות על הירוק כמו שצבא אסד סוגר על המורדים ברמת הגולן. בקרוב ייעלמו אלה וגם אלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
גבעת זמר שנשרפה ורמת גוראל שהיא אחד מהשטחים הפראיים והנאים האחרונים בשולי השכונות הבנויות של חיפה, הן הבאות בתור. למרות חמקמקותו של המושג איכות חיים, ברור לכל הדיוט שהוא כולל בתוכו כיום לובי מצוחצח, חניה צמודה, מעלית ומסך טלוויזיה בגודל של 60 אינץ’. אבל מה עם הנשמה שזקוקה לקצת ירוק מרגיע מול העיניים? טוב, תמיד אפשר לשבת מול ה־4K של מסך המסך הענק ולראות סרט תעודה טוב על הג’ונגלים באמזונס בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק.
כידוע לכולם, אין כמו לשפוך הגיגי נוסטלגיה וקיטורים על הדף — זה תמיד קל ומשחרר. אבל מהן האלטרנטיבות להיעלמות של השטחים הציבוריים הירוקים שאפיינו כל כך את השכונות הבנויות על ההר, כאשר מביאים בחשבון שעתודות הקרקע האחרונות בדרום—מערב העיר נמצאות כבר בשלבי תכנון בנייה?
אני חושב שאפשר להצביע על שני כיוונים עיקריים. אחד מהם כרוך במאמץ עירוני מסיבי שיופנה לשכונות הוותיקות והעניות של העיר. מאמץ כזה עשוי לכלול השמשה של עשרות, ואולי אפילו כמה מאות בתים נטושים בהדר ובעיר התחתית. נוסף על כך ראוי לקדם פרויקטים של פינוי—בינוי של השיכונים המתפוררים בשכונות כמו נוה דוד, שכבר נמצא בשלבי תכנון.
הכיוון השני נראה כרגע כמו חלום באספמיה. הוא כרוך בפינוי התעשיות המזהמות, בסיסי הצבא וחוות המיכלים מאזור המפרץ, שיקום הקרקעות שעליהן הם יושבים והתרחבות של העיר אל אזור זה. שילוב של שני הכיוונים הללו יביא, מעבר לפתרון מצוקת הקרקעות הקשה, גם לשיקומן של השכונות המוחלשות וגם לפתרון בעיית הזיהום והסיכונים האחרים שמציב מפרץ חיפה.
הכותב הוא תושב שכונת הדר
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
צודק בכל מילה. עיקר העבודה היא בשכונות הקיימות ובשיפור הקיים ועם זאת כל בניית שכונה חדשה חייבת להיות בצורה מושכלת עם חשיבה סביבתית ורגישות רבה. חיפה גם זקוקה לזה
הדס
כל מילה בסלע,גם אני גדלתי ברוממה החדשה ,וגם אני רואה במה שנעשה ברמות רמז בניה פושעת ,כל מקום ירוק ,בונים בו ,זה השלטון שהנחיל במשך 15 שנה יונה יהב,ואת זה צריך לעצור.הבעיה היא שאין תכנון לטווח ארוך ,את העיריה מעניין רק להתעשר ,היא לא רואה את הצרכים של התושבים בכלל,מנותקת מהם לחלוטין.