פעילות הלילה האינטנסיבית שהתרחשה בשבועיים האחרונים בכיכר פריז ובסביבתה בשל הוצאתם של קרונות הכרמלית הישנים והכנסתם של הקרונות החדשים, היתה הזדמנות מצוינת עבורי לבחון ביני לבין עצמי את המושג האמביוולנטי והחמקמק “חיי לילה בחיפה”.
בעוד שבסביבת הכיכר נסגרו למעבר כל הדרכים, הוקמה גדר פח גדולה, ומשאיות ומנופי ענק ניצבו בשטח ועמלו כל הלילה לאור פרוז’קטורים ענקיים, רק כמה מטרים משם, במדרחוב החדש של רחוב נתנזון, ישבו עשרות בליינים חיפאים וצפו במשחקי גביע העולם בכדורגל על מסכי ענק שהציבו הפאבים ובתי הקפה להנאתם של הסועדים ושל העוברים והשבים. וסועדים ועוברים ושבים היו גם היו. גם בנתנזון וגם בסמטאות היפות שבתוך מתחם השוק התורכי.
חיי הלילה בעיר התחתית פורחים. זה לא חדש. זה נמשך כבר כמה שנים, וכל מי שנוהג להרים כוס בירה אחת או שתיים בלילות ירח בעיר הזאת ופוקד פה ושם את הפאבים או את מוקדי אוכל הרחוב לארוחות לילה מענגות ונטולות יסורי מצפון, כבר גילה את צפונותיה הכמוסות של העיר התחתית בכלל ושל מתחם השוק התורכי המחודש בפרט.
יתרונותיה של העיר התחתית כמוקד בילוי טמונים לאו דווקא במרחבי ההסעדה שמציעים בתי האוכל בפנים, כלומר בין ארבעת קירותיהם, וגם לא בתפריט — עשיר, מגוון ואיכותי ככל שיהיה (כי בשביל מסעדות מעולות אפשר גם לנסוע קצת אם יש צורך). היתרונות המובהקים של העיר התחתית כמוקד בילוי טמונים דווקא באווירה שהיא מציעה בחוץ — בספסלים ובשולחנות המוצבים על אספלט או על אבני המדרכה, בפנסי הרחוב המאירים בלילה את היושבים ואת המטיילים, בחתולים המטיילים בין רגלי הסועדים, מתחככים בהנאה במכנסיים ומתחננים ביללות לשאריות, וברעמי צחוקם של הבליינים, מקצתם שיכורים, ועשן הסיגריות העולה מן השולחן וחודר לנחיריהם של עוברי אורח מזדמנים. כי זוהי העיר במלוא תפארתה — אבני המדרכת, פנסי הרחוב, שמשיות ביום קיץ, ספסלי רחוב, ירח מלא ברקיע, ריח בירה וסיגריות, יללות חתולים ושאריות דגים על הארץ.
רוצים להישאר מעודכנים?
הצלחתה של מינהלת העיר התחתית להשיב לחיים את מתחם השוק התורכי ואת העיר התחתית כולה באה לידי ביטוי בדיוק כאן – בהפיכתה למוקד משיכה של בלייני לילה לאוכל הרחוב ולמסכי הטלוויזיה שמשדרים משחקי כדורגל.
מיליונים רבים ומאמצים כבירים הושקעו בהחייאתה של העיר התחתית, אבל כעת הגיע הזמן להודות בכך בפה מלא — הניתוח הצליח. חיפה שבה אל יסודותיה, אל מסורתה, אל הנמל ואל הים.
ובעוד שהחיפאים שבים ומגלים את עברם האורבני ומאמצים אותו בחדווה, לא רחוק משם, כמה מאות מטרים בקו אווירי, נפרס לו רחוב אחר, שגם הוא זוהר בלילות באורות פנסים מרצדים וגם לו אבני מדרכת חדשות למדי והוא ארוך ורחב ומישורי ונעים להלך בו, והוא גם שוקק חיים בשעות היום, אך עם רדת החשיכה, למרבה הצער, הוא נותר בודד בשיממונו וריקנותו זועקת לשמים.
אין כל סיבה הגיונית שרחוב הרצל בהדר — השדרה הראשית של השכונה והעורק הראשי בה — לא יקבל גם הוא יחס מועדף מהעירייה ויהפוך גם הוא למוקד בילוי לילי מקובל ולגיטימי. יש בו הרבה מזנונים, כמה בתי קפה ודוכני מזון, אך אין בו ולו מסעדה אחת, אין בו פאב אחד, לא מועדון, לא אולם קולנוע ואפילו לא רחבת התקהלות או פיסת מדשאה.
אם בעירייה מחפשים את הפרויקט האורבני הבא, זהו האתגר הגדול והחשוב מכולם. ביום – אזור מסחר ועסקים הומה אדם ושוקק חיים, ובלילה – פאבים ובתי קפה, מוזיקה שבוקעת מהרמקולים, נגני רחוב, ריח בירה וסיגריות וחתולים שממתינים לשאריות דגים.
הכותב הוא עיתונאי חיפאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
דני דין
הדר הפכה להיות הכסבה של חיפה שכם תחתית אבל ארנונה של הרצליה פתוח