השמועה אומרת שמונדיאל 2018 יצא לדרך ושניתן לראות אותו בטלוויזיה, אבל משום מה אני לא רואה אותו. כחובב כדורגל בכל הרמות – צופה בטלוויזיה, משחק חובבני, משחק מקצועני (בסוני) ומשחק עם הילדה בחצר – הייתי בטוח שאשב לראות כל משחק בשלב הבתים החל מהשעה 15:00 ועד למשחק האחרון שמסתיים ב־23:00. אלא שאת המשחק הראשון אני מפספס כי אני בעבודה, את המשחק השני אני מפספס בגלל אלף ואחת סיבות כמו סידורים, הפעלות, אימון, חוגים, ניקיונות וכו’, ומה שנשאר זה המשחק השלישי שאותו אני רואה רק אם במקרה אין לנו אירוע או תוכנית שאשתי ממש אוהבת. בחשבון פשוט זה משאיר אותי עם משחק אחד בימי חול ועוד משחק ביום שישי בערב, אבל רק אם אוכלים אצל ההורים שלי שאצלם הטלוויזיה פתוחה כל הזמן על המונדיאל.
אבל גם המשחקים המעטים שיצא לי לראות עד כה היו משחקים מבולבלים מאוד. נבחרות חזקות הוציאו תוצאות מבזות מול נבחרות קטנות, ובכל רבע שעה השופט רץ לקבל עזרה מהטלוויזיה שזו סיטואציה מצחיקה בעיני. זה כמו שאני ארוץ להיעזר בגוגל בכל פעם שהילדה מתקילה אותי בשאלה או בעיה התנהגותית (שזה מה שאני עושה תכלס). יש במונדיאל הזה נבחרות כמו פנמה וטוניסיה שגורמות לי לספקות רבות לגבי איכות הנבחרת של ישראל. איך זה שהן עלו וישראל לא? אפילו השדרנים מתבלבלים ולא תמיד יודעים לזהות את שמות השחקנים או את שם האיצטדיון שבו הם משדרים.
אבל כמו כל אבא טוב ויעיל מצאתי דרך שבה אני יכול ליהנות מהמשחק תוך כדי ניצול מצבים. כך למשל אני תולה כביסה בסלון, שוטף רק את החדרים שבהם יש טלוויזיה, מבשל על פינת האוכל שממנה יש תצפית למסך הגדול, מוציא את כל הצעצועים של הילדה לסלון, ולבסוף מרדים אותה עם בקבוק מול המשחק של 21:00, שזה עובד לי מצוין כי רוב המשחקים הם כל כך משעממים עד שהיא נרדמת תוך דקות.
אני מאמין שבשלבים היותר מתקדמים המונדיאל הזה יתחמם ויגביר קצב, אבל כרגע אני מוצא את עצמי מזפזפ בין ערוצים בזמן שהמשחק משודר ומעביר בחזרה רק כשאני מקבל התראה על גול בנייד. פעם הייתי רואה את המונדיאל בכל מקום אפשרי חוץ מאשר בבית. הייתי יוצא לחברים, הולך לפאבים, צופה על מסכים בחוף הים או אפילו טס לאיזה משחק שווה. היום אני בעיקר מתעדכן מאפליקציות בין ג’ימבורי למטאטא ושומע מחברים בעבודה על איזה מבצע בירות שווה באחד מהפאבים בעיר.
אבל לא הכל נורא. בסך הכל הבחירה היא שלי אם לצאת ולראות את המשחקים או להישאר באזור הנוחות בסלון. לרוב אני בוחר באפשרות השנייה, בעיקר אם האשה לוקחת את הילדה לאיזה בילוי של אחר הצהריים והבית ריק.
ההימור שלי השנה הוא שאחת מהקבוצות הבינוניות תיקח את המונדיאל, משהו בסגנון של קרואטיה או של נבחרת אפריקאית. אמנם זו לא חוכמה לתת כזה ניחוש אחרי שראיתי את הפתיחה הנוראית של ארגנטינה, ברזיל וגרמניה, אבל גם ספרד ואנגליה יכולות להיות מופתעות בכושרן הנוכחי.
בשורה התחתונה – כמו כל דבר בחיים שלי, גם ההנאה מהכדורגל השתנתה מאז שאני אבא. אבל למזלי הילדה שלי אוהבת כדורגל ודי שולטת בכדור. מי יודע, אולי נבחרת הנשים שלנו עוד תגיע למונדיאל בעוד 20 שנה.
תגובות