נושא אחד שכנראה לא ידובר בו בקמפיינים לקראת הבחירות הקרובות הוא מערכת הרווחה העירונית. במשך ארבע השנים שבהן אני שמש עורך את החדשות של “כלבו” לא הגיעו לשולחני כמעט הודעות של העירייה הקשורות לתחום הרווחה. תשתיות, נדל”ן, חינוך, תרבות – העירייה אוהבת להציג את הישגיה בתחומים האלה. האופוזיציה העירונית אוהבת לתקוף את העירייה על הארנונה הגבוהה ועל אוזלת ידה בעניין הטיפול בזיהום, אבל מערכת הרווחה היא תחום שכוח לחלוטין, למרות מרכזיותו וחשיבותו הרבה לתפקודה של העיר ולאיכות החיים בה. האנשים השקופים נשארים שקופים, וכך גם הטיפול בהם.
פעילים חברתיים בולטים בעיר עסקו פה ושם בענייני עובדים, בעיקר בהקשר של עובדות קבלן בעירייה ובאוניברסיטה או בפרשת עובדי חיפה כימיקלים. אמנם יש לכך חשיבות רבה, אבל זהו לא לבו של הנושא. פרשת הבית ברחוב חיים היא אחד מהמקרים המבישים הבולטים ביותר בקדנציה הנוכחית של ראש העיר יונה יהב, והיא מסמלת מגמה לטאטא את הבעיות החברתיות מתחת לשטיח. אבל גם הוסטל אחד של נוער מנותק הוא רק בשולי הדברים, שבמרכזם נמצאת אוכלוסייה גדולה, מוחלשת מהבחינה הסוציו-אקונומית.
את האוכלוסייה הזו לא מעניינות מסיבות צובחוץ או כמה כסף הושקע בתיקון נזקי השריפה בכרמל. על השינויים בעיר התחתית היא לא חושבת במונחים של מספר עסקי הלילה, הברים והמסעדות שנפתחו במרחב ועליית ערך הנדל”ן. זו האוכלוסייה שמרוכזת בעיקר בשכונות המישוריות של חיפה – קרית אליעזר, בת גלים, נוה דוד, קרית חיים מערבית ונוה פז, וגם בהדר ובחליסה. זו האוכלוסייה שמקבלת שירותים מהלשכות לשירותים חברתיים, שבניגוד לגופים עירוניים אחרים (כמו למשל מינהלת העיר התחתית ומרכז הצעירים) פעולתן אינה זוכה לחשיפה תקשורתית.
רוצים להישאר מעודכנים?
האוכלוסייה הזו זקוקה לתוכניות שיסייעו לה במצוקות היום יום, במלחמתה בקשיים כלכליים, בפשע, בסמים, בקשיי השתלבות במערכת החינוך ובאבטלה. היא זקוקה לתוכניות קהילתיות, למתקנים, לתקנים של עובדים סוציאליים ומדריכים, לארוחות חמות ולביגוד לקשישים, לסייעות, להוסטלים ולתוכניות שיקום למחוסרי דיור, לנרקומנים וגם לאנשים נורמטיביים שמתקשים להיחלץ ממעגל העוני בגלל בעיות של הכשרה מקצועית, זמינות של עבודות מכניסות וקשיים אחרים.
היכולת של המערכת העירונית לטשטש את הקושי היא טובה עד כדי כך שעצם הרעיון לגבי קיומן של אוכלוסיות עניות בחיפה נתקל במשיכת כתף. לפי מה שמשתקף בתקשורת, עוני קיים בפריפריה ומצוקה חברתית היא לא עניין על סדר היום המקומי. אם יש סטטיסטיקות הנוגעות למצוקה חברתית בחיפה, הרי שאני לא ראיתי אותן ואיש לא לקח על עצמו לתת להן פומבי.
סטטיסטיקה אחת, לכאורה לא קשורה, נוגעת לשיעור ההשתתפות של תושבי העיר בבחירות. היא מצביעה על ממוצע מצביעים של כ־40 אחוז מכלל התושבים – שיעור נמוך באופן מביש. השיעור הנמוך ביותר הוא בקלפיות בשכונות המוחלשות, שם הוא מגיע לפחות מ־30 אחוז. התושבים המוחלשים של חיפה לא מרגישים שותפים לעשייה העירונית. הם לא מרגישים שלהתנהלות העירייה יש השפעה על חיי היום יום שלהם.
את המחיר של המצוקה החברתית מרגישים לעתים רחוקות אבל משלמים אותו יום יום. האדישות לגורל התושבים בשיכוני הרכבת בשדרות דגניה, בנוה יוסף, ברחובות חטיבת גולני, רזיאל, יפו, ההגנה ועוד ועוד היא גם האדישות שבסופו של דבר מאפשרת את הפיכתה של חיפה לחצר האחורית התעשייתית של המדינה. תושבים מוחלשים בדרום תל אביב התארגנו לפעולה בעקבות ההחלטה לרכז שם את מבקשי המקלט. לטעמי התארגנות זו היא לא מהסיבות הנכונות, אבל לפחות הם משמיעים זעקה. גם בחיפה צריכה להישמע זעקה שתשים על סדר היום את הנושא החברתי הנעדר.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כל הכבוד על העלאת הנושא החשוב לסדר היום