סימני התאוששות מרשימים ניכרים בשנים האחרונות ברחבי שכונת הדר הכרמל. השכונה ההיסטורית, שראשיתה לפני מעט יותר מ־100 שנים עם הקמת הבתים הראשונים ברחוב הרצליה וכמובן ייסוד הטכניון (אז הטכניקום) ובית הספר הריאלי, ידעה עדנה ותפארת במשך עשרות שנים, אך גם שקיעה מדכדכת ב־30-20 השנים האחרונות.
גל התחדשות עירונית עובר על השכונה, והוא בהחלט מהמרשימים והחשובים בעיר. חידוש מתחם שוק תלפיות, שיקום הרחובות מסדה והלל, שיפוץ הרחובות הרצל והחלוץ ופתיחת בתי מלון בוטיק בשכונה – כל הם אלה צעדים בכיוון הנכון. אך בתוך כל אלה נותר בשיממונו המקומם דווקא הרחוב היחיד בשכונה כולה שנועד, עוצב והוקם מלכתחילה כמרכז עירוני שוקק – רחוב נורדאו. הרחוב, שבשנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת היה רחוב העסקים, הקניות והקולינריה הראשי בחיפה ובשנות ה־80 הפך למדרחוב הראשון בעיר, ידע תהליך שקיעה ארוך ומתמשך שהחל בעיקר עם העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות בתחילת שנות ה־90 ועם אכלוסם המהיר בשכונה.
כפי שמתרחש לא אחת בשכונות של הגירה, גם במקרה הזה עזבה האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת לאזורים אחרים, יוקרתיים יותר, והותירה מאחור שכונה שהפכה לשכונת מהגרים עם כל הכרוך בכך – יותר עוני, פחות פרנסה, פחות כלכלה ופחות נוכחות של אוכלוסייה שורשית.
אט אט שינה רחוב נורדאו את פניו ואת אופיו. חנויות ומסעדות ותיקות נסגרו, ובמקומן נפתחו בתי עסק שיועדו בעיקר לאוכלוסייה דוברת הרוסית – סוכנויות נסיעות לרוסים, סוכני ביטוח לרוסים, מרכולים ומעדניות לרוסים, מסעדות לרוסים ומועדוני לילה לרוסים. מדרחוב נורדאו שילם את “מחיר העלייה”.
רוצים להישאר מעודכנים?
למדרחוב יש מבנה קלאסי של שדרה עירונית מרכזית. הוא ארוך מאוד ונמתח מגן בנימין ועד בלפור, רצפתו מעוטרת כולה באבני שפה ולא באספלט, הוא חד סטרי והתנועה בו היא מועטה יחסית, עצי פיקוס עבותים ועתירי תפרחת נטועים לכל אורכו, מעטרים את השדרה ומעניקים לה צל חיוני במשך כל ימות השנה, ובמרכזו אף ניצבת מזרקה. הרחוב ניחן בכל התכונות הנדרשות לשדרה כדי להיות מדרחוב אורבני שוקק חיים, ובכל זאת הוא נטוש ועזוב, וחיותו כמו נלקחה ממנו.
ניסיונות אחדים שנעשו עד כה לשנות את מצבו העגום של המדרחוב ולהשיבו לחיים לא צלחו. הניסיון האחרון נעשה בשנת 2012 עם הקמת מינהלת נורדאו להתחדשות עירונית. אחד מהצעדים הראשונים שעשתה המינהלת הוא ראוי לציון. לאורך הרחוב, במבנים הפזורים בו, מתגוררות משפחות צעירות בקהילות חברתיות סגורות, מעין קיבוצים עירוניים או קומונות. אין זה דבר מובן מאליו כלל וכלל. הן מגדלות את ילדיהן ברחוב שאינו ידידותי במיוחד לילדים ואין בו גנים או בתי ספר. זהו ניסיון חברתי מעניין שעשוי לשמש סנונית ראשונה לקראת בוא האביב של מדרחוב נורדאו.
אבל אין בכך די. על עיריית חיפה להשקיע הרבה יותר מאמצים כדי להעניק לרחוב את מה שהוא ראוי לו. עליה לשפצו מחדש, לנקות ולצבוע את חזיתות בתיו, ובעיקר לפעול כלכלית וחברתית כדי להשיב אליו אוכלוסיות מבוססות וחזקות, בדגש על צעירים רבים. עליה לעודד פתיחת בתי קפה, פאבים, מסעדות, דוכני מזון וגלידריות, להעניק תמריצים כלכליים לבעלי עסקים קטנים ובינוניים כדי שייפתחו ברחוב חנויות אופנה ובוטיקים, גלריות וסטודיואים, לשתף את תיאטרון חיפה הסמוך בהרחבת הפסטיבל להצגות ילדים גם אל המדרחוב, לקיים בו בשגרה אירועי תרבות חוצות ואמנות רחוב, ליזום הקרנת סרטים או מופעי אורות במדרחוב ועל קירות הבתים, ועוד ועוד.
יש שלל פתרונות ודרכים שבהם אפשר לקרב מחדש את תושבי העיר אל המדרחוב הגוסס. יהא ראש העיר הבא אשר יהא, החייאתו של מדרחוב נורדאו והפיכתו למרכז עירוני שוקק חייבת להיות אחת ממשימותיו העיקריות.
* הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
מדרחוב נורדאו בימים יפים יותר
רז
מי שכתב את זה כנראה הוזה.
הייתי היום במדרחוב נורדאו לחזות בפלא הגדול של "החייאת" הרחוב.
שליש מהחנויות סגורות, שלטי להשכרה איפה שלא מביטים
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מי שכתב את התגובה לא קרא כנראה את הטור…