במועצה האזורית מגידו חגגו בסוף השבוע שעבר אלפי חובבי מוזיקה במשך שלושה ימים משכרים ומוטרפים את פסטיבל יערות מנשה — מפסטיבלי האינדי המובילים והחשובים בישראל. השנה חגג הפסטיבל את שנתו העשירית, ואמנים ענקים בקנה מידה ישראלי, ובהם אהוד בנאי ורמי פורטיס, הופיעו במסגרתו.
פסטיבל יערות מנשה, שהחל כמיזם תרבותי, חברתי ואקולוגי צנוע אשר מתבסס על מתנדבים מבני ומבנות יישובי המועצה, הפך במשך עשר שנות קיומו לאירוע תרבותי, חברתי, קהילתי ופולקלוריסטי ראשון במעלה.
בדומה לאינדינגב גם פסטיבל יערות מנשה הוא הרבה יותר מפסטיבל מוזיקה. אמנם שלושת ימי הפסטיבל עמוסים במוזיקה מכל טוב ועשרות אמנים והרכבים מוזיקליים חדשים וישנים נוהרים אליו ומשתוקקים להיכלל בתכנייה, אך הפסטיבל הוא הרבה הרבה יותר מכך. מארגניו והתושבים המפיקים אותו רואים בו הזדמנות משמחת ודי נדירה בעידן זה של רציונליזם קר ותועלתנות מנוכרת לקרב מעט את האדם בחזרה אל הטבע, אל האדמה, אל הקהילתיות ואל האחווה האנושית.
האירוע כולו הוא ללא מטרות רווח. כל ההכנסות מנוצלות לכיסוי הוצאות בלבד. לכן המחיר הוא מסובסד ומתאים לכל כיס. הפסטיבל מתקיים בשטח ביוספרי פתוח — בפארק יערות מנשה שליד קיבוץ מגידו; הבמות ממוקמות מעל לאדמה ותחת כיפת השמים; והקהל נמצא מול הבמות וסביבן, לעתים עומד ולעתים יושב על מחצלת המונחת על הארץ. אין מושבים, אין כיסאות מסומנים ואין ספסלים. המבקרים הם ברובם צעירים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם אך לא רק — לא מעט משפחות מגיעות לפסטיבל על טפן, ולא אחת יימצאו גם מבוגרים ואף קשישים בין המחוללים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הפסטיבל מתקיים באזור מבודד, הרחק מבתי יישוב ומשאון היומיום. סמוך למתחם הבמות נמצא מתחם המגורים והלינה. אלפי המבקרים מקימים אוהלים בשטח פתוח וישנים במקום, תחת שמים זרועי כוכבים. בהפסקות שבין ההופעות או בערב ואל תוך הלילה מתכנסים הצעירים על מחצלת שמונחת במרכז בין כמה אוהלים, מישהו שולף גיטרה ומנגן, והשאר מצטרפים בשירה. ענן קליל עם ארומה נוכחת של גראס מרחף תמידית מעל למרחב הפסטיבל כולו. איש אינו חושש להשאיר את ציודו באוהל או להניחו לכמה רגעים על האדמה. איש לא יחמוד את רכושו של רעהו.
למשך סוף שבוע ארוך אחד מסירים האלפים את מחלצותיהם ואת מסכותיהם ונותרים חשופים (מטאפורית). Sharing, במובנה המילולי והישן, היא מילת המפתח. אנשים חולקים שם זה עם זה הכל — רכוש, מזון, עשב, פיסת מחצלת וצל — ושוכחים את תלאות היום ואת צרות הלילה. יחדיו הם מייצרים כבר עשר שנים אירוע תרבותי אדיר.
גם לחיפה יש יערות ירוקים, מפתים ומסבירי פנים. ויש לה גם רקורד לא רע בכלל של הפקת פסטיבלי מוזיקה והופעות חוצות. ויש כאן רבבות צעירים המשוועים לתרבות צעירה, עדכנית וחפה מאינטרסים מסחריים ועסקיים. ויש כאן תשוקה אדירה ליצירה מקורית, לניתוץ גבולות ולבחינת האפשרויות. וכן, יש גם עירייה שיודעת להכניס יד עמוק לכיס כאשר יש צורך או רצון לייצר בשורה חדשה שתהווה אלטרנטיבה מקורית ומוצלחת ליזמות תרבותית תל אביבית שבעה ודשנה. לכאורה, כל הגורמים הנחוצים כדי לייצר מחיפה את בשורת התרבות הישראלית החדשה כבר נמצאים כאן. אז למה עד היום לא טרח איש להפיק את פסטיבל יערות הכרמל?
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
תגובות