ותודה לג’ף רוזן שהביאנו עד הלום

עונת 2018-2017 הוכיחה שני דברים שאמורים היו להיות ידועים לבעלים של מכבי חיפה ג’ף רוזן כבר מזמן – אי אפשר לנהל קבוצת כדורסל מבחינה מקצועית בשלט רחוק, ולא מומלץ לבטל לחלוטין את הצוות המקצועי ולקבל החלטות מעל הראש של המאמן.

נכון, רוזן הוא לא האחראי הבלעדי על הכישלון המהדהד, וגם לעופר רחימי ולשחקנים יש חלק לא מבוטל בו, אבל חלקו של רחימי נובע ברובו מהסכמתו הכנועה לקבל את שיטת הניהול הבלתי אפשרית של רוזן ולבטל את עצמו בפניו. רחימי לא רצה את אנג’ל רודריגז, את רג’י באקנר, את ברנדון באומן ובוודאי את ת’רסון בורל, אבל הוא לא שבר את הכלים וכנראה גם לא התעמת יותר מדי עם רוזן, ובכך סייע לחפור לא רק לעצמו אלא גם לכל אוהדי מכבי את הבור הזה שנקרא הליגה הלאומית.
אחרי עשור בדיוק החזיר רוזן את מכבי למקום שממנו הוא לקח אותה – הליגה השנייה. בעשר השנים הללו הוא הביא את הקבוצה הירוקה להישגי שיא בתולדותיה, אך מנגד לא הצליח לשפר את מעמדה כגורם משמעותי בכדורסל הישראלי – לא מבחינת הרספקט שהיא מקבלת ובהחלט לא מבחינת התעניינות הקהל ותפוסת היכל הספורט ברוממה.

הוראות מקצועיות באימייל

כשאני חוזר תשע שנים לאחור, לימים שבהם רוזן ואילן בק העלו את הקבוצה לליגת העל, ההרגשה היתה שהנה הגיע הבעלים אשר לו פיללו אוהדי הכדורסל בחיפה – בעל הון שלא יהסס לעשות כמעט הכל כדי להביא את מכבי לצמרת הכדורסל הישראלי ולמפעלים האירופיים בדומה למה שעשה יעקב שחר עם מועדון הכדורגל.

ההתחלה בישרה טובות – רוזן השקיע סכומי כסף גבוהים ונתן לצוות המקצועי יד כמעט חופשית בהבאת שחקנים בעלי שם כמו דורון פרקינס, ברוקס סיילס, ג’ייסון ריץ’ ודבון ג’פרסון. אך מתישהו, סמוך להחלטה להיפטר מאבי אשכנזי שידע איך להשפיע עליו, החל רוזן לחשוב שהוא ג’נרל מנג’ר של ממש ולא רק בעלים. הוא הקים לעצמו צוות במיאמי שאמון על עניינים מקצועיים, נהג ומכין קפה הפכו לסקאוטרים, מאמנים קיבלו הוראות מקצועיות באימייל, ורוזן נשמע לא פעם ולא פעמיים מתבטא על כך שתפקידו של המאמן הוא לאמן את השחקנים שהוא וצוותו בוחרים עבורו, ולעיתים אף באופן בוטה יותר – המאמן צריך להתמקד בהעברת אימונים, בלקיחת פסקי זמן ובביצוע חילופים.

כשמאמנים רציניים ובעלי שם כמו ברד גרינברג ודני פרנקו הסכימו להגיע היה לרוזן קשה יותר להשתלט על הקבוצה מבחינה מקצועית, וכששחקנים כמו פט קלאת’ס ובראיין רנדל השתחלו לסגל בזכות התעקשותם של המאמנים היתה זו הסיבה לכך שאותם המאמנים נשלחו כל אחד לדרכו אחרי עונה אחת סופר מצליחה. רוזן פשוט לא הצליח לעבוד מולם בשיטה המונרכית שלו.

לאחר עונת האליפות ההיסטורית החלה מגמה של קיצוצים כספיים דרסטיים שהלכה והקצינה מדי שנה. הנדבן התגלה כאדם שמחפש לחסוך כמעט בכל מצב, והדבר התבטא בפיטורי אנשי הנהלה טובים ולא זולים, בצמצום בכל נושאי האדמיניסטרציה הנלווים, בבחירת זרים זולים ובהעדפת ישראלים ומתאזרחים זולים אפילו יותר. לצד גידול משמעותי בתמיכתם של מינהלת הליגה והספונסרים (תודות לעבודה נאה של מחלקת השיווק שרוזן עצמו בנה) התכווצה תמיכתו הכספית של המיליונר ממיאמי, ונראה שהוא התאהב במגמה הזו. האנשים שמינה רוזן בשנים אחרונות לעמוד בראש המערכת בישראל – ארנון שירן ואסף רוזנבלט – נשמעו ונשמעים שוב ושוב בעיקר בנושאים כספים כמי שתפקידם לשמור על כיסו של הבעלים ולהקטין השקעתו. זהו אולי תפקיד חשוב עבור הבוס, אבל כזה שממש לא מיטיב עם היכולת על הפרקט.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

נקודת השבר

אבל העונה אירע משהו יוצא דופן, שאם הוא מקרי או מגמתי נגלה רק בעונה הבאה או בזו שתבוא אחריה – רוזן פשוט גילה חוסר אכפתיות לתוצאות. בעונות קודמות כשהקבוצה קרטעה או היתה זקוקה לשינוי ידע רוזן להתפכח, להתפקח, להכניס את היד לכיס ולעשות את המהלך ששינה את העונה. זה קרה עם גל מקל, עם גרגורי ורגאס וגם עם אדריאן הנינג ועם טרנס רודריק. לעומת זאת, את הבאתו של בורל העונה עד עכשיו קשה לנתח, אפילו במושגי האספירציות המוזרות של רוזן. היה ברור לכל תלמיד יסודי שהזר האחרון שניתן להביא במצבה הקשה של הקבוצה יקבע אם המועדון ירד לליגה הלאומית או יישאר בליגת העל (יודעים מה – אז עוד אפשר היה לחלום אפילו על פלייאוף אם היה מגיע איזה תואם ורגאס).

ברשתות החברתיות התנהל דיון אם צריך להביא רכז כדי להחליף את רודריגז המבולבל והמוגבל או סנטר כי על האיי.קיו של באקנר אי אפשר להישען. ומה עשה רוזן? עמדה 1 + עמדה 5 = עמדה 6, אז נעשה ממוצע ונביא שחקן בעמדה 3. וכלל לא משנה שיש בעמדה הזו כבר שלושה שחקנים בכירים וכלל לא משנה שהסגל זועק לרכז או לסנטר. ואם כבר להביא שחקן בעמדה 3 אז חלילה לא ננסה איזה תואם דונטה סמית שיעשה שינוי אלא מישהו זול שנמצא בתור של לשכת האבטלה במיאמי, ויאללה, תעלה למטוס, תגיד לרחימי שאני שלחתי אותך, מחר יש משחק בנוקיה, אתה נרשם במקום זאק גראהם.

כאן היתה נקודת השבר. כאן היה ברור שרוזן עלה מדרגה (או בעצם ירד מדרגה). כאן אפילו גדולי חסידיו פערו עיניים בתדהמה.

לא סוף העולם

שלא תבינו לא נכון, זה ממש לא סוף העולם לרדת ללאומית, ואולי ההיפך הוא הנכון. אם זו תהיה תחילתו של תהליך ההבראה של רוזן עוד נרוויח מכך לא מעט. בקבוצה נשמעים קולות על כך שרוזן הבין, הפנים וגם התבטא שדי לבלעדיות של השוק הדרום האמריקאי הזול ומעתה יגיעו שחקנים בעלי ניסיון אירופי. אבל זה לא מספיק. רוזן צריך להפנים שאת מלאכת הרכבת הסגל צריך למסור לאנשי מקצוע אמיתיים, כלומר לצוות המקצועי, ורצוי צוות מקצועי טוב, בכיר, עצמאי ודעתן כי זוהי סגולה להצלחה. יתרה מכך – בליגה הלאומית על אחת כמה וכמה לא יוכלו רוזן ואנשי צוותו במיאמי להתמצא. שמעתם פעם על גיל בני? על גל גילינסקי? על דניאל דנינו ועל רום גפן? אלו ואחרים מוכשרים מחד ואנונימיים מאידך, וכדי לשוב במהרה לליגת העל חייב רוזן לשים את ההגה בידיים של אדם מקצועי שמכיר מקרוב את הליגה הזו ולתת לו את המפתחות ואת הסמכויות.

ובאשר לתחנוניו של רוזן להישאר בליגה על השולחן הירוק – תודה אך לא תודה. משיטוט ברשתות החברתיות אני מדבר בשם רוב האוהדים: תסיק את המסקנות לגבי השיטה הקלוקלת, תבריא, תחזיר את האמון, ואז יחזור הבאז והירוק ישוב להביא כבוד במהרה בימינו.

* * *

ומילה אחרונה לגבי הפועל חיפה שחוותה עונה מסויטת אף יותר משל יריבתה העירונית. גם שם צריך להתקיים הליך כואב אך נחוש של הסקת מסקנות הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה הניהולית. חמישה מאמנים בעונה, שארבעה מהם התפטרו מיוזמתם, הוא נתון בלתי נתפש שמלמד על המצב במועדון האדום. הפועל צריכה ללמוד שלא די בהצהרות על כוונות והודעות יח”צ כי הקהל שלה לא מורכב מילדים קטנים ומתלהבים. עוד עונה אומללה כזאת והפרויקט היפה שהרימו האוהדים ייעלם כלא היה.