לא פשוט לגור בחיפה. בטח לא לגדל פה ילדים. צעד אחר צעד אני רואה את העיר היפה בארץ מתבססת כביצה פטרוכימית, וממשלת ישראל מעבירה חוקים ומקדמת תוכניות להרחבת התעשייה ולהפחתת הרגולציה. כמעט בלתי נתפש, אך בימים אלו דנים בוועדה הגיאוגרפית במחוז חיפה ברעיון להכריז על בתי הזיקוק כמועצה תעשייתית עצמאית. למה זה מעניין אותנו, תושבי המפרץ? מועצה תעשייתית מעניקה כוח עצום למפעלים המזהמים ולהיות אחראים לאיכות הסביבה של עצמם. המשמעות היא שבתי זיקוק יפקחו על עצמם. דמיינו מצב שבו בז”ן חוקרת תקלה של בז”ן, ומענישה מנהלים בבז”ן ומחייבת את עצמה להשקיע השקעות אדירות באיכות הסביבה.
כל משרדי הממשלה התנגדו. משרד הבריאות אמר כי החלטה שכזו היא “לחזור 50 שנה אחורה”. המשרד להגנת הסביבה הסביר כי מדובר ב”פגיעה ביכולות הרישוי והפיקוח הסביבתי עקב ניגוד עניינים מובנה”. מינהל התכנון הבהיר כי “נגד חלק מהמפעלים היו בעבר ועומדים כיום כתבי אישום על הפרת חוקים שהמועצה התעשייתית אמורה לפקח עליהם”. אפילו משרד הכלכלה התעשייה טען כי “יש יסוד להאמין שזה אף יחמיר את בעיית אי האמון”.
מהצד השני של המתרס, ובניגוד לעמדת כל משרדי הממשלה, עומד משרד האנרגיה. במכתב ששלח הוא מציין כי מפעל בז”ן הוא “מתחם קריטי לקיומו של משק ישראלי מודרני”. האמנם? אם בז”ן הוא אכן נכס אנרגטי לאומי איך ייתכן שאין שום התייחסות לקבוצת מפעלי בז”ן בתוכנית הלאומית למשק האנרגיה? למעשה, כל משק הדלק נעדר לחלוטין מהתוכנית בטענה שמדובר ב”מקרה פרטי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאן מתחיל הזגזוג של משרד האנרגיה. מצד אחד, בבואו להגן על בז”ן באמצעות מועצה תעשייתית הוא רואה בה “נכס אנרגטי לאומי”, אך כשאנו דורשים מהמשרד לקחת אחריות על ההפקרות הבלתי נסבלת בשוק הדלקים ולכלול את הנושא בתוכנית המתאר לפתע בז”ן הופכת ל”מפעל פרטי”. במקום שיש הפקרות ממשלתית נכנסים אינטרסים צרים של בעלי הון שבריאות התושבים היא מהם והלאה.
האם בז”ן הוא אכן נכס אנרגטי לאומי? כמו בשאר העולם, גם בבז”ן מבינים שדלקים מאובנים זה ממש שנות ה־70 ושהאנושות צועדת לקראת מעבר לאנרגיות מתחדשות. אי לכך משקיעים בבז”ן מיליארדים בהסבת תהליכי הייצור שלהם למוצרי גלם לפלסטיק. פלסטיק הוא אחת מהרעות החולות הגדולות ביותר של דורנו, אך בז”ן נחושים להגדיל את שורת הרווח.
במקביל, קבוצות דלק וסונול הכריזו כי בכוונתן לייבא בנזין במקום לקנות מבז”ן, כלומר, ייצור הבנזין על ידי בז”ן הולך ופוחת בזמן שהוא הופך למפעל פלסטיק פרטי, ועדיין מתקבלים אישורים להרחבת המפעלים ולחיזוק התעשיות.
בשורה התחתונה, משרד האנרגיה שוב בוחר לעמוד לצד המפעל המזהם בישראל הפוגע באופן יומיומי בבריאות תושבי המפרץ. מספיק היה לראות את מחיאות הכפיים שקיבל ראש מינהל הדלק במשרד האנרגיה כשהביע תמיכה ברעיון ההזוי של מועצה תעשייתית לבז”ן, שמשמעותה היא הפקרה מוחלטת של כל נושא הדלקים לבעלי ההון.
הכותבת היא מובילת ארגון מגמה ירוקה בחיפה
דני
חיפה לא מפספסת הזדמנות לפספס הזדמנות. עצוב עיר עם כל כך הרבה פוטנציאל