יש חגים שהם תעלומה בעיני, וחג השבועות הוא אחד מהם. הוא לא תעלומה מבחינת למה חוגגים אותו, אבל הוא כן תעלומה מבחינת כל שאר הדברים. חג השבועות הוא חג כזה שבו אף אחד לא סגור אצל מי מתארחים, אם בכלל, או שאולי אתה המארח השנה. חג השבועות הוא חג כזה שבו אתה תמיד חושש שלא יהיה מה לאכול ובסוף יוצא מפוצץ מכל הכיוונים. חג השבועות הוא חג כזה שבו אתה חושב לעצמך שהוא בקטנה – נקנה כמה גבינות ויין, זה בטח גרושים – אבל בסוף מסתבר שהוא יותר יקר מכל חג שמנגלת בו בשר אי פעם. זה חג בלי ברכות, בלי טקסים, בלי דמי חג, בלי בגדים חדשים, בלי שירים ובעיקר בלי מצב רוח. עוד חג שהמצאנו כדי לאכול בו טוב. בדרך כלל בחג הזה, לפחות אצלנו, נפגשים רק בני משפחה מקרבה ראשונה – אבא, אמא, אחים אחיות עם כל הילדים – בלי בני דודים שבאו מרחוק, בלי סבתא שצריך להחזיר הביתה, בלי חייל בודד ובלי אורח זר שלא יודע מילה בעברית.
אבל לחג השבועות יש גם כמה יתרונות. זה החג היחיד שבו אתה יכול לבוא במכנס קצר ובטי שירט. זה החג היחיד שבו לא חובשים כיפה. זה החג היחיד שבו הקינוח הוא חלבי ולא פרווה. זה החג היחיד שבו אני יכול להשתתף בבישולים ובעצם לבוא עם פיצה. אבל היתרון הכי גדול והכי חשוב מבחינתי בחג הזה השנה הוא שהילדה שלי תשמח לאכול את כל מה שיש על השולחן. כן, הילדה שלי אוהבת בצקים. תנו לה בורקסים, פיצות, פשטידה ואיזו חתיכת עוגה ביד, והיא מאושרת. וכשהיא מאושרת אז אמא שלה מאושרת, וכשאמא שלה מאושרת לי יש שקט. ואין דבר טוב יותר בעולם הזה מאשר חג שקט.
רוצים להישאר מעודכנים?
בכל החגים אני מוצא את עצמי רודף אחרי הילדה עם קציצה ביד ומתחנן שתיתן ביס כדי שאני אוכל לצאת החוצה לסיגריה עם מצפון שקט. אבהות ונישואים הם קצת כמו כשהיינו ילדים קטנים שלא היו נותנים לנו לרדת למטה עד שאנחנו לא מסיימים את שיעורי הבית. אז אותו הדבר גם בחגים – אסור לי לרדת למטה עד שאני לא מסיים לדאוג לילדה. כמובן שיש הבדל גדול אם החג הוא אצל המשפחה שלי או אצל זו של האשה, ורק אומר שאני – כמו הרבה אבות נשואים אחרים – מעדיף לחגוג בצד של האשה כי ככה האחריות יורדת מהכתפיים שלך ועוברת לחמותך.
אם נחזור רגע לחג השבועות אשר מסמל אור, התחדשות והרבה לבן, צריך לזכור שרק לאחרונה חגגנו את ל”ג בעומר שהוא חג שממנו אתה חוזר בעיקר שחור. במיוחד אם אתה הולך עם הילדה הקטנה שלך למדורה שכונתית ונאלץ לחלץ תפוח אדמה לוהט ממעמקי מהדורה בידיים חשופות. אז מי אמר שאין היגיון בסדר החגים שלנו?
חג השבועות השנה חל יום אחרי שסיימתם את העיתון וריפדתם איתו מצע לקקי של היונים בחדר הכביסה. במשך כל השבוע שמעתי דיבורים ותהיות על כך שלא היה זמן להכין כלום מצאת השבת עד לכניסת החג, כי בעצם מדובר באותו הרגע בדיוק. אבל אני בחור עם ניסיון, ולמזלי הרמתי אוהל קטן ליד הפיצה הכי שווה בעיר, כך שאין מצב שהגעתי לארוחת החג בידיים ריקות.
תגובות