מראה כזה טרם נראה בחיפה ובישראל. דבוקת ענק של מיטב רוכבי האופניים בעולם חוצה את כבישי העיר שלבשה חג לכבוד האירוע. אלפים שהגיעו לאיצטדיון העירוני ואלפים נוספים שצבאו על הרחובות לבושים ג’ירו, מדברים ג’ירו, חוגגים את חג האופניים הגדול בעולם. כן, כאן אצלנו בחיפה היפה, עיר בעלת מסורת אופניים של קבוצות עבר מפוארות ושל אלופי ישראל מעוטרים, שרבים מאוהדי הג’ירו שבא עלינו לטובה כלל אינם מכירים.
כאדם שאופניים זורמים בעורקיו אני מקווה שתצוגת האופניים המרהיבה תזרום גם לעורקי העיר שלנו ביום מן הימים. הלא חיפה היפה היא עיר שנולדה לספורט המרגש הזה. יש לנו עליות אין סופיות ונקודות פסטורליות שלא היו מביישות אזורי רכיבה אירופיים, כבישים מישוריים במרחק דיווש מהבית וקהל רוכבים מקומי – אופני כביש והרים – שמשווע לדווש בבטחה באזור בלי להביט בחשש לכל כיוון ולנחש מהיכן יגיע הנהג הדורס.
כדי שהמציאות תעלה על כל דמיון, כדי שהג’ירו שחלף כאן גם יישאר, יש צורך בפיתוח תרבות רכיבה מקומית שהיא פועל יוצא של פיתוח תשתיות רכיבה והנגשתן לציבור הרחב. אני מדבר כמובן על פיתוח שבילי אופניים שהופכים אט אט לחלק אינטגרלי מכל עיר מודרנית – שבילים שיחברו בין שכונות, בין עסקים ובין אנשים.
רוצים להישאר מעודכנים?
רוכבי חיפה – חובבים ומקצוענים – זקוקים לפיסות האספלט הללו כדי שהם יוכלו להשתמש באופניהם בהנאה ובבטחה. כפי שבניית טיילת שקמונה דחפה את תחומי הריצה וההליכה בחיפה למחוזות חדשים, כך גם בכוחם של שבילי אופניים לייצר תרבות רכיבה ופנאי שהעיר טרם ידעה כמותה.
נכון לעכשיו, חניוניו של האיצטדיון העירוני הם המקלט היחיד של המדוושים החיפאים אשר ששים לחוש את סביבתו המרהיבה בלי להסתכן בדריסה. פשוט אין מקום אחר בטוח לרכוב בעיר. רק במגרשים האלה יכול אב ללמד את בנו לרכוב. רק בין החניות יכולה קבוצת חברים להיפגש לרכיבה. רק שם יכולות קבוצות הרכיבה המקומיות לקיים אימונים.
ומה עושים כשמתקיים משחק כדורגל באיצטדיון? המתחם על חניוניו סגור ומסוגר ואין לאן ללכת. הרי שום אמא שפויה לא תרשה לבנה לנדוד ברכיבה על כבישי העיר הסואנים או להסתכן ביציאה אל הכבישים הבין עירוניים.
ומה עם טיילות החוף? מדוע שבשורת הג’ירו לא תצא מהן? ובכן, פיתוחן המוצלח במהלך כהונותיו של ראש העיר יונה יהב הוכיח עצמו ללא ספק כמגנט ספורטיבי, אך מסלול הרכיבה הפך בפועל למסלול ריצה ולא נותר מקום למדוושים. וזה לא יקרה ללא אכיפה כלשהי או ללא הפרדה מסודרת בין רצים/הולכים לרוכבים. במתכוננת הנוכחית, טיילת החוף המרהיבה, גם בגרסתה החדשה והמורחבת, לא תהיה לעולם שימושית לאופניים.
חיפה חייבת לצעוד (ולמעשה לרכוב) אל עבר העתיד, להביט על רוכבי הג’ירו ולחלום. לחלום שרוכבי אופניים ולא רק בעלי רכבים ינועו בחופשיות וללא פחד ממקום למקום, לחלום שרוכבי אופניים יהיו חלק מהפתרון לבעיות הצפיפות וגודש התנועה, לחלום שרוכבי האופניים לא יראו בטופוגרפיה העירונית מכשול.
חיפה, העתיד מחכה לך ואת הראויה ביותר לחזור אליו.
* הכותב הוא אלוף ישראל לשעבר ברכיבת אופניים ומאמן הטריאתלון של אגודת מכבי חיפה
תגובות