העולם נחלק לאנשים שמאמינים בעין הרע ולאנשים שאומרים שהם לא מאמינים בעין הרע אבל מטפחים אותה בסתר עד שהשד בוקע, ואז הם חוברים לקבוצה הראשונה. רובנו מאמינים שגורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, ובפרט מרגשי קנאה. בתרבויות שונות יש אמצעים מגוונים, ולעתים מעוותים, כדי להגן מפני העין הנוראית, כמו קמעות, טקסים, פולחנים, תפילות והחזקים מכל – כישופים. יש בכישוף משהו ממימד אחר שמזכיר קסם – בכל זאת המכשף מנסה להשפיע על המציאות באמצעים על טבעיים – אבל אל המילה כישוף נלווית קונוטציה שלילית, וזאת מכיוון שלא מדובר בקוסם כמו הודיני או ליאור סושרד אלא בקוסם רע שמשתמש בפולחנים אפלים. מאז ומעולם הרגשתי שעשו לי כישוף. כן, אני סגור על זה. לצורך בירור מעמיק, ואולי גם להסרת הכישוף ממני, הזמנתי השבוע את המדיום והמכשפה הלא קונבנציונלית ריקי קיטרו לסעוד איתי, ובין ביס לביס לעזור לי להבין סוף סוף אם אכן עברתי כישוף. חדור מוטיבציה לקחתי אותה למסעדת ציז’ בעיר התחתית שמוגדרת כבר אוכל.
גופי הפך חידודין חידודין לקראת הפגישה עם הוד מכשפיותה – הרי לא בכל יום פוגשים דיווה עוצמתית שחזתה שלל אירועים שהתרחשו בשנים האחרונות – ואני, מכושף בפוטנציה, מבקש להסיר מעלי את הפולסא דנורא. קבענו לשעה 21:00. הגברת, כיאה למעמדה, איחרה, ואני מצאתי את עצמי במסעדה שוממת מאורחים אך עם מלצרית יפיפייה בשם ילנה שניגשה אלי והציעה לי לשתות משהו. בהמלצתה הזמנתי כוס יין מרלו וולקני – מעולה יש לומר – פירותי, רחב, ריחני ובעל גוף, שמרגע שפגש את הלשון ומשם בזרימה מהירה במורד הגרון חשתי בהתפרצות של גלים נעימים שנעו במסלול של 360 מעלות ממערות האף לארובות העין וחזרה לחלל הפה.
ברגע זה, כשהמערות והארובות התעוררו, נפתחה דלת המסעדה וקיטרו פסעה פנימה בחיוך כובש, עם שובל מי פרמיום שלא הותיר ספק שמדובר באו דה סוויר של סיסלי, והודיעה בקול תרועה: “הגעתי”. הערתי לה שהבושם שלה, שהיה מקובל בתחילת שנות ה־2000 בקרב חוגי ההיי סוסאייטי, מזכיר לי ריח של בית מרגש, והיא ירתה: “תיזהר שלא אכשף אותך לקשיש”. מיד הבנתי שהולך להיות לנו ערב מאוד – אבל מאוד – מעניין. אי אפשר להתעלם מקיטרו. היא גדולה תרתי משמע, עוצמתית, חזקה, בולטת, מתוכשטת, סוערת, מצחיקה, רגישה, חדה ובעיקר רכה מבפנים כמו חמאה שנמסה על המחבת.
ואלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליה:
1. היא לא תכניס לפיה פירות ים.
2. היא לא שותה אלכוהול.
3. כשהיתה בת 14 היא איבדה אחות וזה נושא שנשאר טאבו עד היום.
4. היא רגשנית מאוד ובוכה המון.
5. היא מוגדרת נכה ובחו”ל היא נעה רק על כיסא גלגלים.
ילנה חזרה אלינו וסיפרה לנו על מנות הספיישל, אך החלטנו להזמין מהתפריט. קיטרו בחרה למנה ראשונה בפטריות פורטובלו ממולאות בגבינת גרוייר שוויצרית, גבינת שמנת, בצל ירוק וגרעיני חמנייה בזיגוג בלסמי מצומצם, והמנה שהגיעה היתה אסתטית ויפה, ושתי הפטריות המשגעות קראו לנו להתפלש בהן. זה מה שעשינו, ונעצבנו. המנה היתה מאכזבת ברמת הביצוע וזמן אפייתה המצומצם הרג אותה. תהיתי ביני לבין עצמי הייתכן שקל כל כך להשמיד פטרייה. יחסי הגומלין בין הפטרייה לגבינה היו אמביוולנטיים. הן אמורות לדור בסימביוזה, אבל חשתי שאני נמצא דווקא ברחוב יל”ג 3 – קרי הרבנות בחיפה – וצופה בטקס גירושים. הגבינה האפילה על הפטרייה הטרייה שהיתה אפויה עד לרמת של 25 אחוז בלבד, ולבריכת הגבינה המותכת היה מרקם מחוספס וגרגירי ולא מרקם קרמי ונעים. תחושה של אתר בנייה עם הרבה חול ומלט השתלט על גרונותינו, והפטרייה השנייה נותרה יתומה ועצובה.
אני הזמנתי ביסק פירות ים שהכיל שרימפס, קלאמרי וצדפות בציר פירות ים עם זוקיני, כרישה וקציפת יוגורט פרמזן. כפיים. המנה היתה בהחלט טובה. המרקם של הביסק היה נוזלי פלוס, כלומר רמת הסמיכות היתה בינונית ומעלה, הגוון הכתמתם נראה כאילו נלקח מקטלוג טמבור לשנת 2016, ושפע של פירות ים נחו להם על מזרון של קציפת יוגורט שנתנה למנה את הפינס הראוי. בנוסף הזמינה קיטרו מקלות קפרזה, ובמילים אחרות – פוקצ’ה עם עגבניות, מוצרלה, בזיליקום ובלסמי שמוגש עם סלסלת עגבניות. אני כועס על מי שעומד בראש המטבח של צ’יז. כועס ומאוכזב. הפוקצ’ה היתה היפה ביותר שפגשתי בישראל, כל כך יפה שחבל היה לבצוע ולטרוף אותה. היא הזכירה לי מותג יוקרתי של תכשיטי בית המלוכה בליכטנשטיין. קיטרו הביטה בי במבט משתאה וזרקה: “מה, התאהבת בבצק? מה עובר עליך?”.
התעוררתי מהאילוזיה וטעמתי. גם היא טעמה. ואז נפלו פנינו. הבצק הוא בצק הפיצה שמכינים במקום, והוא לא רע בכלל, אבל אז ספגו בלוטות הטעם טעמים של שריפה שהזכירו כפר נטוש בצ’צ’ניה לאחר הפגזות. קיטרו שאלה אותי מאין הגיע הטעם השרוף, אז הפכתי את הפוקצ’ה, והממצאים שהתגלו בעין בלתי מזוינת לא מתאימים למסעדה שמתהדרת באיכות מוצריה וברמת ההגשה שלה כמו צ’יז. אני מסיק שהפלטה שעליה הונחה הפוקצ’ה בתנור או בטאבון לא היתה נקייה, ושאריות של מאפים מן העבר הקרוב יצרו בתחתיתה קראסט חרוך שהחריב את טעמה של הפוקצ’ה היפיפייה.
פטריות ממולאות וביסק פירות ים
רוצים להישאר מעודכנים?
בשיחה שניהלנו אמרה לי קיטרו שהיא רואה אותי שט בסירה בים כקפטן מהודר, שיערי עשוי למשעי, חרבי בנדן, ואני נמצא בעיצומו של מסע חיי, מתלהב, ילדותי, מתלהם ומצחיק כמו פרדיננד מגלן בדרכו לגלות ארצות חדשות, ושהיא מבינה למה קשה לאנשים איתי. ביקשתי פרשנות, והיא ענתה: “יש לך הרבה ידע, אתה לא טיפש”. נו שוין, מה אני אמור לעשות עם המידע הזה. בניסיון לפענח את האשה הזו, שרבים חוששים ממנה בגלל חדות לשונה ומשום שהיא אומרת הכל בפנים, שאלתי אותה מיהי זו ריקי קיטרו, והיא אמרה שיש שיאמרו שהיא מדהימה, נהדרת, חברה ונדבנית ויש שיאמרו שרלטנית, נצלנית ורעה. הבטתי בה בזמן שהיא סיפרה לי את סיפור חייה, פועלה ועזרתה לנזקקים, ומאחורי הקשיחות המחוספסת גיליתי רוך ואנושיות. אמרתי לה שהיא רגישה ונוגעת, ואז קלטתי לחלוחית בעינה שהפכה במהרה לדמעה שזלגה על לחיה. הגשתי לה טישיו ואמרתי לה שזה לא אישיו שהיא בוכה, זה פשוט מקסים ורגיש.
הדמעות של קיטרו היו אמורות להתייבש כשהמנות העיקריות הגיעו לשולחן, אבל אז נחת מולנו פילה דג ים שהוגש על ריזוטו עם זוקיני, שעועית ירוקה, בצל, שמנת וחמאה, דמעותיה של המכשפה הנון קונבנציונלית עברו למכושף הקונבנציונלי לא מתוך הזדהות רגשית עם סיפורה האישי, שללא ספק הוא מרגש, אלא בשל השילוש דג-ריזוטו-פח. כשמתקינים ריזוטו (ואני בכוונה כותב מתקינים) אסור לסטות מהתקן שהוא ברמה של איזו 9000 והוא בגדר של ייהרג ובל יעבור. יסביר לי השף צ’יז אם נשפך לו בטעות רבע כוס חומץ תפוחים 5% אל תוך הריזוטו? מדוע הוא היה חמוץ כל כך? מי צריך כמות עצומה כל כך של בצל? מדוע הצלחת שבה הוגשה המנה היא עמוקה כל כך וחונקת את הריזוטו, שקיבל צבע חיוור ודהוי כמו חולה בסוף שפעת? הדג היה טרי אך היה חסר לו צריבה טובה וקריספיות כדי שיהיה מושלם. חבל.
קיטרו הזמינה פיצה סיציליאנית עם רוטב עגבניות, ארטישוק, צלפים, מוצרלה טרייה, עלי רוקט ושמן כמהין. הפיצה היתה טובה מאוד – פיצת בוטיק גורמה, מעניינת, עם בצק רך היכן שצריך ובצק קריספי במקומות הנכונים ועם גבינה נפלאה, אבל אופס – יו דיד איט אגיין – עם כמות בלתי נתפשת של רוקט פוזרה לה מעל, ואני מנסה להיכנס לראש של בונה התפריט ולהבין למה להניח סלט על הפיצה. אם הייתי סועד גרידי הייתי מבקש חומץ בלסמי, שמן זית, לימון ומלח, מעביר את עלי הרוקט לקערה עמוקה ויוצר לעצמי סלט עלי רוקט און דה האוס. קיטרו ביקשה ממני להתנהג בהתאם, והשבתי לה שאני מתאים את עצמי אליה. ביקשתי לשמוע ממנה מדוע דף הפיסבוק שלה נראה תמיד כמו ספר איוב. היכולת הוורבלית של האשה הזו היא פנומנלית. היא יודעת לדבר וגם מאמינה בדבריה. ויש לה קבלות. לטענתה, היא מקבלת מסרים מהחברים שלה, הלא הם המתים, שאין צורך להכין אנשים לקראת דברים טובים ושמחים ושהיא עושה טוב בכך שהיא מונעת רע. היא המליצה לי להגיע לאחד מהקורסים שלה כמרצה אורח בנושא כיצד לעמוד מול קהל בדגש על לדעת לומר לא כשצריך.
דג ים על ריזוטו ופיצה סיציליאנית
קראתי למלצרית וביקשתי להבין ממנה מהו סגנון המקום. היא ענתה שזהו בית אוכל איטלקי עם טוויסט. מכיוון שלא הבנתי עם מדובר בטוויסט בעלילה או בחטיף האלמותי, חידדתי את דברי ושאלתי אם המקום הוא מסעדת שף. היא השיבה שהיא לא יודעת לומר מהו ההבדל בין מסעדת שף למסעדה רגילה, מה הופך מסעדת שף למסעדת שף ומהי בכלל ההגדרה של מסעדת שף. בחן האופייני לי נפלט לי “דא!!!”. קיטרו בחושיה החדים קלטה שהחלו להיווצר חורים ברשתית העין שלי, אז היא הסירה את משקפי החתולה הסיאמית שלה ושלחה לי קרן לייזר היישר לחורים כדי לסגור אותם ולמנוע את היפרדות רשתית. מטרתה האמיתית של הקרן היתה שאסתום את פי.
למזלי הגיעו הקינוחים לשולחן. האחד קרם ברולה ויפה תואר וחצי קפוא עם נוגטין אגוזי לוז נפלא שהזכיר לי את עוגיית הפלורנטינה ורוטב פירות יער, והשני עוגת גבינה אפויה איומה. מדוע היא היתה גרועה כל כך? כי מנעד רחב מדי של טעמים הוא מתכון בדוק לכך שתוצרת החלב של הכבשים היא דלת שומן. כלומר נתונה לכישלון.
עוגת גבינה וקרם ברולה
המדדים
מדד הניקיון: השירותים ממוקמים מחוץ למסעדה ויש בהם תא לנכים שזה דבר מבורך. רצפת המסעדה מכוסה באריחים יפיפיים, וריח של ניקיון מקסים עולה מכל פינה.
מדד העיצוב: המסעדה מחולקת לשלושה חללים המשרים אווירה כפרית-אורבנית, שכיאה לעיר התחתית היא אינה מנקרת עיניים. עם זאת, לא הושם דגש עם עיצוב מהוקצע.
מדד השכנים: גיא ונסטיה, זוג כרמליסטים, אמרו לי שהמסעדה משדרת ביתיות ושהם אורחים קבועים שנוהגים להזמין את הספציאליטה של המקום – פפרדלה שרימפס בייקון – וגם למברוסקו במחיר שווה לכל כיס.
מדד המחירים:
פטריות ממולאות – 46 שקל
ביסק פירות ים – 44 שקל
מקלות קפרזה – 36 שקל
דג ים על ריזוטו – 94 שקל
פיצה סיציליאנית – 54 שקל
קרם ברולה – 32 שקל
עוגת גבינה – 32 שקל
כוס מרלו – 32 שקל
מרגריטה פירות יער – 32 שקל
הפוך קטן – 12 שקל
תה עם נענע – 10 שקלים
טיפ – 42 שקל
סך הכל – 463 שקל
לסיכום, לעתים קרובות נוהגים בעלי המסעדות בנו, הסועדים, כלקוחות שבויים. הצ’יז הוא מקום שאיטלקיוטו וצ’יזיוטו עומדים בו בספק, גם במראה וגם בבלוטות הטעם.
הציון: שלושה זוגות מספריים
צ'יז – בר אוכל
הנמל 21, חיפה
טל': 04-9887880
הדס
לגבי הפיצה עם הרוקט…באיטליה נהוג להגיש כמות כזאת של רוקט על הפיצה זה נפוץ מאוד זה מרענן את הפיצה ומוסיף חריפות קלה מהרוקט ואותי באופן אישי משמח לראות מסעדה שמגישה כך פיצה
הביקורת בעיקר מעידה על חוסר הבנה בסגנון האיטלקי…