לאן נעלם התוכי מוריס?

אביב כץ דקל, שגידלה את התוכי מוריס במשך תשע שנים, חודש לאחר בקיעתו, מסרה אותו בצער רב, לדבריה, לגן החיות הלימודי בחיפה אחרי שהגיעה למסקנה שהיא לא יכולה להמשיך לגדל אותו בביתה. מוריס הוא תוכי נדיר ויקר מזן אקלקטוס, ובשנתיים שעברו מאז שהוא נמסר נהגה המשפחה לבקרו מעת לעת בגן החיות. לתדהמתה של כץ דקל, לפני שבועיים גילתה המשפחה שהוא נעלם מהגן ואף אחד מהמטפלים לא ידע לומר לאן הוא הועבר. מה שמתמיה לא פחות הוא תגובתה של מנהלת גן החיות ד"ר אתי אררט שאמרה בפשטות: "אני לא חייבת לדווח לה".

"עם התבגרותו של מוריס", סיפרה כץ דקל על המניעים למסור אותו לגן החיות, "הרגשנו שזה לא הדבר הנכון להמשיך ולגדל חיית בר בבית. מכיוון שתוחלת החיים של תוכים מזן זה יכולה להגיע ל-60 שנה, חשבנו שנכון להעביר אותו לגן החיות, שם שרשרת הטיפול היא קבועה ויציבה – דבר שחשוב לאיכות חייו. עלות של תוכי כזה מגיעה לאלפי שקלים, ודווקא משום כך החלטנו לא למכור אותו או להעביר אותו לידיים פרטיות מחשש שזה יהיה פתח לסחר בבעלי חיים. המטרה שלנו היתה ונשארה רווחתו של התוכי".

כץ דקל אומרת שכאשר מוריס נמסר לגן הוא היה במצב פיזי ורגשי מצוין, וכאשר הם ביקשו לראות אותו הם נענו בשמחה: "התוכי נראה שמח, המטפלים העידו כי הם אוהבים אותו מאוד, וניכר שהוא זוכה לטיפול מסור. לפני כשבועיים ביקרנו שוב בגן החיות וביקשנו לפגוש אותו. המטפלים סיפרו שהתוכי לא נמצא ולא ידעו להגיד לאן הוא הועבר. מאז, במשך השבועיים האחרונים, המטפל הראשי לא ענה לטלפונים ולא חזר להודעות שהושארו לו באופן פרטי, וכך גם במזכירות גן החיות. אחד מהמטפלים בגן החיות טען שהעבירו את התוכי למקלט לנוער בסיכון. מכיוון שגן החיות הוא גוף עירוני-ציבורי ולא גוף פרטי, ברור לנו שיש פרוטוקולים ברורים של העברת חיות ממסגרת אחת לשנייה. אם התוכי הועבר לפי הנהלים לא אמורה להיות בעיה לספק לי את המידע הזה".

"את בגדת בתוכי הזה"

"כלבו – חיפה והצפון" פנה אתמול (שני) למנהלת גן החיות ד"ר אתי אררט בבקשה לקבל מידע על מקום הימצאו של מוריס. להלן תמליל השיחה עם אררט:

ד"ר אררט, שלום. רצינו לדעת לאן נעלם התוכי.

"למה אני צריכה לתת לך את האינפורמציה הזו? מכיוון שהיא (כץ דקל; ש"מ) פנתה לעיתונות אז שתפנה לעיתונות. אנחנו נענה לעיתונות".

אני העיתונות.

"תשמע, בן אדם מוסר בעל חיים לגן החיות, מרגע זה ואילך זו אחריות של גן החיות. זה הכל. אם גן החיות מצא לנכון לעשות איקס, וויי, זד אני לא צריכה לקבל ממנה אישור לפני שהיא פונה לעיתונות והעיתונות משתפת איתה פעולה בעניין הזה. זה נראה לי אבסורד".

לפני שהיא פנתה היא ניסתה להשיג את המטפל הראשי ואותך ולא הצליחה. לכן היא פנתה לעיתונות.

"עוד לא עניתי לה. היום (אתמול, ש"מ) בבוקר קיבלתי מייל בפעם הראשונה. היא לא יכלה לפנות אלי כי עד עכשיו הייתי בחו"ל".

היא פנתה למזכירה שלך.

"היום (אתמול; ש"מ) ב-9:00 בבוקר הגיע אלי מכתב. אני לא אמרתי שלא אתן לה תשובה. אני לא התעלמתי ממנה".

היא אומרת שהיא ניסתה להשיג אותך במשך שבועיים ולא הצליחה.

"הייתי בניו זילנד. בגלל זה היא לא הצליחה להשיג אותי. היא תקבל תשובה על המכתב שלה".

ואת יכולה להגיד איפה התוכי?

"אני נשבעת לך, אני אענה לך. אני אענה לך אחרי שאני אענה לה. אני אענה בצורה מסודרת. אני עסוקה כרגע בכיבויי שריפות אחרים. היא תקבל תשובה. עד סוף היום היא תקבל תשובה".

עד כדי כך זה חסוי שאת לא יכולה להגיד לי עכשיו?

"זה לא עניין בכלל של חסוי, זה עניין של הליך מסודר. בן אדם לא יכול לדרוש משהו שלא מגיע לו".

למה? לקבל מידע?

"היא זרקה את התוכי שלה. למה אתה לא מציג את זה ככה?".

לא, אני לא מסתכל על זה ככה. היא רצתה טיפול מיטבי. היא אמרה שאם יש איזושהי בעיה תגידו לה.

"התוכי הזה לא הסתדר עם הילדים שלה ופגע בהם, ואז היא זרקה אותו וביקשה 'קחו אותו ממני, אני לא יכולה איתו'. ועכשיו לבוא ולהגיד 'אתם, אתם'? לא, אנחנו לא. אנחנו לקחנו אותו למרות שאת לא הסתדרת איתו. למרות שאת בגדת בתוכי הזה. כשבן אדם לוקח אחריות על בעל חיים זה עד יום מותו, לא עד מתי שמתחשק לו".

ואם אחרי תשע שנים הוא מרגיש שהוא לא יכול להמשיך לטפל בחיה וחושב על גן החיות הלימודי כמקום מיטבי? זו חשיבה יפה.

"סבבה, אז תן לי לעשות את ההחלטות של מה שנכון לתוכי הזה. אני לא חייבת לדווח למשפחה איפה התוכי. ממש לא חייבת לדווח לה".

אבל את לא חושבת שזה עניין מוסרי לבוא ולהגיד לה "תשמעי, מסרנו, מכרנו, עשינו"?

"לא מכרתי אותו, אני לא משתמשת בכסף. גן החיות הזה מעולם לא מכר בעלי חיים. בשביל זה זה גן חיות עירוני. הכל סבבה. מעניין שאדם כמוה, שקודם כל מוצא לו פתרונות קלים, מסיר אחריות ופתאום עכשיו זו אחריות שלך לדעת מה קרה ומה זה?".

היא רוצה לדעת.

"היא היתה צריכה לדאוג לו עד הדקה האחרונה שלו".

היא ראתה שהיא לא מצליחה, אז עדיף לה לשחרר אותו? למכור אותו? היא חשבה טוב, היא חשבה חיובי, ולכן היא חשבה עליכם.

"אז בסדר, גם אני חושבת חיובי. אמרתי לך – אני לא אתעלם. אם היית רואה את השולחן שלי, את העבודה, אנחנו באטרף פה".

התוכי מוריס מקבל נשיקה (צילום: אביב כץ דקל)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"שולטים שליטה מוחלטת"

זמן לא רב אחרי תום שיחת הטלפון העביר גן החיות ל"כלבו – חיפה והצפון" עותק של תגובתה של אררט למשפחה. התגובה נפתחת בציטוט מהחוק שלשונו "לא ייטוש בעלים של בעל חיים, או אדם שבעל חיים נמצא ברשותו או באחריותו, את בעל החיים". כמו כן מצוין במכתב כי העונש המירבי על נטישת בעל חיים הוא שנת מאסר. אררט כותבת כי התוכי התקבל בגן החיות לפני כשנתיים משום שלדבריה "יידעו אותנו כי הוא אינו מסתדר ותוקף את ילדי משפחת כץ דקל". לדבריה, הוא טופל במסירות.

לתפישתה של אררט, "מרגע זה ואילך אחריותה של משפחת כץ דקל הוסרה, ואין גן החיות מחויב בדיווח למשפחה אלא רק לגורמים הרלוונטיים. אנו שולטים שליטה מוחלטת ואחראים על בעל החיים".

לבסוף מבארת אררט את התעלומה: "מתוך שיקולי רווחתו של מוריס הוחלט כי העברתו למסגרת שבה ניתן לחברו עם אקלקטוס נוסף תיטיב עמו". למכתב מצורף טופס העברה ללא תאריך שבו מצוין כי גן החיות הסכים להעביר לפינת החי בעיר אלעד תוכי אקלקטוס בן 12 ממין זכר, ללא תשלום. סיבת ההעברה, כך צוין בטופס, היא "חיבור בין הנקבה המצויה באלעד לזכר שבגן החיות – שת"פ בין ערים תאומות (בהוראת ראש העיר יונה יהב)". שם המקבל המצוין בטופס הוא הרב ישראל פרוש, ראש העיר אלעד.

דובר עיריית אלעד חיים לוריא מסר כי תוכי מסוג אקלקטוס אכן הגיע לגן החיות באלעד מגן החיות בחיפה, אך לא ידע לומר מתי.