המועמד הטרי לראשות העיר דוד עציוני העלה לאחרונה רעיון יוצא דופן – מנהור של כביש החוף בקטע שנמתח לאורך חופה של העיר. אמנם אנחנו נמצאים בשנת בחירות — תקופה שבה מועמדים ממהרים לזרוק רעיונות לאוויר, שחלקם ישימים וחלקם רק בגדר פנטזיות שנשמעות טוב — אבל רעיון כזה לא שמעתי מהמועמדים האחרים, לרבות ראש העיר יונה יהב או עינת קליש רותם ששיקוע הרכבת הוא הנושא שהחדיר אותה לתודעה הציבורית.
הרעיון של עציוני של הסרת חיץ הכביש הוא מהפכני אבל גם מתבקש, והאמת — קשה להבין איך לא חשבו עליו קודם ולא שמענו עליו לא מתושבים, לא ממועמדים ולא ממשרדי תכנון ערים. הרי אם יצליחו הגורמים השונים העמלים על כך לשכנע את ועדות התכנון להעביר את הרכבת במנהרה, עדיין כביש החוף תקוע בכל החלק הנמתח מדרום העיר ועד לעיר התחתית. בעיית פתיחת הציר לים תיפתר בתנאים כאלה רק באופן חלקי.
עציוני אף הגדיל והציע לנצל את השטח שייפתח להקמת פארק ואזורי בילוי לצד פרויקטים של נדל”ן שיממנו את עלות כריית המנהרה. פארקים ואזורי בילוי הצמודים לים הם עניין מתבקש בתקופה שבה אנו עומדים בפני הקמת פרויקטים של פינוי-בינוי בשכונות החוף והגדלה משמעותית של מספר יחידות הדיור בהן. זאת נוסף על תוספת עתידית של יחידות דיור במתכונת של תמ”א 38 ושאר אמצעים להתחדשות עירונית שעתידות להיבנות לבסוף, למרות ההתנהלות המסורבלת מול העירייה.
במציאות כזאת תהיה חשיבות רבה לשטחים ציבוריים פתוחים — אותם שטחים כמו פארקים וגני שעשועים שהעירייה לא השכילה להקצות בגלל קוצר רואי. הבעיה הזו בחיפה מקורה עוד בתקופתו של ראש העיר אריה גוראל המנוח ובתפישה שלפיה הוואדיות הירוקים יכולים להחליף שטחים ציבוריים שכונתיים. ברור מדוע הורים רוצים שילדיהם ישחקו בפארקים מוסדרים סמוך לבית ולא בחורשות הרריות שגורמות לכל משחק תופסת להתנהל במתכונת של א”ש לילה.
המשמעות של תוכניות ההתחדשות העירונית מבחינת שכונות החוף היא שבעוד שכיום יש בשכונות כמו קרית אליעזר למשל הרבה שטחים ציבוריים פתוחים בין הבניינים – גינות, שבילים ואפילו טיילת – וכאשר יתחיל ביצוע הפרויקטים הם יצטמצמו. מספר האנשים יגדל בעקבות תוספת יחידות הדיור ולכל תושב יהיה פחות שטח פתוח לנפוש בו.
לשטחים ציבוריים פתוחים כמו גני שעשועים ופארקים ולמבני ציבור ותשתיות קהילתיות כמו גני ילדים ומתנ”סים יש חשיבות גם מבחינת ערך הנדל”ן. רווחת התושבים והנוחות שבגישה לשירותים שכונתיים גורמים למשפחות לרצות להתגורר בשכונה, והגברת הביקוש מעלה את ערך הדירות. רמת בגין למשל מבוקשת מאוד בקרב משפחות צעירות, בין השאר בגלל בית הספר המצוין בשכונה והמתנ”ס הקהילתי שמייצר סביבו פעילות ענפה.
חלק מהפתרון טמון ביזמים שרוצים לבנות ולהגדיל את מספר יחידות הדיור. גביית היטלי השבחה בפרויקטים חדשים והשקעתם בתשתיות השכונה יכולה לסייע לפיתוח השטחים הציבוריים ולהרחבתם. הרעיון של עציוני עשוי לתרום לשני הפרמטרים האלה — הגדלת מספר יחידות הדיור והרחבת השטח הציבורי הפתוח — ולהועיל מאוד לעיר.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן”
בתיה
לאחר שדוד עציוני, בראיון לכל בו , עדכן אותנו במצב האשכים שלו והודיע לנו שיש לו רק אשך אחד, אני מבינה שאין שם יותר מדי חוכמה.
מי שמעדכן את התקשורת במצב האשכים/הביצים שלו, הוא בהחלט לא אדם חכם ובטח לא אדם שאפשר להתייחס אליו ברצינות.
זה שרועי שווץ , איש הנדל"ן, עף על הרעיון ומחלק לו מחמאות, זה ממש מוזר.
אולי הוא חושב שעציוני יטיל לו ביצי זהב?
שמואל גלבהרט
מילא שפוליטיקאי חסר רקע מיקצועי משתעשע ב"שיקוע כבישים. אבל כשהוא מקבל רוח גבית ממישהו בקרוב יותר לתחומי הבניה והפיתוח, כמו רועי שווץ – זה כבר תמוה. "איך זה שאחרים לא חשבו על זה?" שואל שווץ. חשבו גם חשבו, בדקו גם בדקו, וזרקו לסל המיחזור. כי לפוליטיאי מותר, ממילא כל כוונתו לקושש כמה קולות. אבל ממי אמור להבין משהו בתחום המיקצועי, מצפים למיקצוענות.