בואו נניח שאנחנו נמצאים בשנת 2048, ובואו נניח שבמסגרת חגיגות 100 השנים למדינה נעשה גם פרויקט חגיגי על 100 שנות כדורגל ישראלי. ובואו נניח שיש גם פרק על שנת 2018, ובו מיטב הפרשנים (חלקם בכלל סוג של אווטארים מבוססי בינה מלאכותית – עילגים כמו משה פרימו רק באופן אלקטרוני) מנסים לנתח את האירועים המרכזיים של 2018. אז חוץ מהפרק הנרחב והמרגש שמתאר את ירידת הליגה של מכבי חיפה, יהיה גם פרק שינסה להבין מה לעזאזל קרה לאוהדים הסימפטיים בדרך כלל של הפועל חיפה, מהו פשר הפסיכוזה שהשתלטה עליהם, ומדוע, כמו במחלה אוטואימונית, הם החלו לתקוף ולדפוק דווקא את עצמם.
אותם פרשנים וחוקרי ספורט עתידיים ינסו להבין איך זה שלמרות המשחק האלגנטי של הקבוצה על הדשא בשנה זו, ביציעים ובפייסבוק הסירחון חגג. הם יחקרו מדוע פרצה מלחמת אחים אדומה ומלוכלכת, והכל בגלל קשיש מוזר בשם יואב כץ (שבינתיים מזמן נפטר בשיבה טובה), שכללו מכות ביציע והרבה השמצות ודם רע. וכשאותם פרשנים וחוקרי ספורט של שנת 2048 ינסו להבין את יצר ההרס העצמי של אוהדי הפועל הם יעלו מן הסתם שלוש תובנות מרכזיות:
רוצים להישאר מעודכנים?
התובנה הראשונה תהיה על האובססיה. האובססיה של קבוצת אוהדים של הפועל רובי לכץ. הרי בעלי בית בעייתיים בהרבה היו במכבי תל אביב ובהפועל תל אביב, בעלי בית פליליים או מסוכנים היו בבית"ר ירושלים או במ.ס אשדוד, בעלי בית שמתקשים במחיאת כפיים היו בעוד לא מעט קבוצות, אבל בגלל זה לפרק משפחה? מה היה באיש הזה שגרם לאנשים טובים לצאת מגדרם ולהפוך אותו לתכלית הכל? בעלי מועדונים באים והולכים, משפיעים לטוב או לרע, אבל אז גם נמוגים. אך רק אנשי הפועל רובי הצליחו לעשות את הבלתי ייאמן ולהפוך את כץ לגדול יותר מהמועדון עצמו. בזה שהפכו אותו לשטן המוחלט ולחזות הכל הם למעשה הקטינו וגימדו את המועדון. כאילו לא האמינו בכוח ובעומק המסורת של הפועל להתגבר גם על כץ.
התובנה השנייה של פרשני העתיד היא שאם כבר יוצאים למלחמת אחים, לפחות צריך לוודא שיש מספיק אחים למלחמה. במכבי יכולים הקופים להכות בבבונים (ולהיפך), ועדיין יישארו מספיק ירוקים ביציעים. אבל לא כך בצד האדום. כאשר יש רק כמה אלפי אוהדים בודדים, אין דבר מטומטם יותר מאשר לשסות אותם האחד בשני.
והתובנה השלישית היא ההבנה (או חוסר ההבנה) כמה הסכסוך הזה הוא רעיל. "בסוף, כשהוא ילך המהגר הזה, נחזור להיות משפחה חמה ומלוכדת", אומרים הפלגניים. בטח. משפחה חמה ומלוכדת כמו הצפון קוריאנים והדרום קוריאנים. הרעילות שהסכסכנים מפזרים היא כל כך חמורה, עד שכמו נשורת רדיואקטיבית היא לא נעלמת ולא מתפוגגת. במשך שנים היא נשארת ומרעילה את כולם מסביב – את הילדים שמגיעים בפעם הראשונה למגרש, את המעודדים ביציע, את המשפחות שלא בא להם להתפלש בבוץ של הכפשות. את כולם.
"כן, 2018 היתה עונה משונה לקבוצה משונה עם אוהדים משונים", יסכמו פרשני העתיד, "משונים מאוד".
גל
כתבה צינית ורדודה. אתם יכולים יותר