קרוב ל־15 שנה ניצב לו מתחם התחנה המרכזית הישנה של אגד בבת גלים עזוב ושומם. זהו הפיל הלבן הגדול ביותר במטרופולין חיפה. לא פיל, ממותה.
רציפי התחנות חשוכים וגלמודים. חללי החנויות והמזללות ריקים ואטומים. המסדרונות והמעברים, שפעם המו נוסעים ושקקו חיים, רק הרוחות שורקות בהם כעת. במגרש החנייה הענק בקעו סדקים, הבטון התפורר והעשבים צמחו פרא. מגדל הבטון המפלצתי עירום ושומם, קירותיו סדוקים ומתקלפים. עוד מעט, כך נראה לעתים, יתפורר בסיסו תחתיו והבניין כולו יקרוס.
ולא יהיה זה אסון נורא. להיפך. מאז שנסגרה התחנה המרכזית בראשית שנות ה־2000 לא נמצא למתחם ההיסטורי שימוש ראוי. בעבר עוד ניסו פה ושם לייצר במקום חיי לילה באמצעות מועדונים ופאבים, אך תחושת ההזנחה הכללית, אימת מפלצת הבטון ואולי גם חטאי שיווק וניהול מוטטו את הניסיונות להפיח במתחם מעט חיים.
אף שעבר מידי אגד לידיים פרטיות למטרת נדל”ן, עסקים ומסחר לא נמצא היזם האמיץ שיידע לנצל את המבנה האדיר. יש, כך הבנתי, יוזמה חדשה להקים במגדל בית מלון. זה לכשעצמו רעיון לא רע, אך העלות הכספית הנדרשת נראית אסטרונומית ולא בת ביצוע, בוודאי שלא כל עוד הסביבה נותרת בשיממונה. ומי יהיה התייר או המבקר שיעז ללון בבית מלון בסביבה מוזנחת שכזו?
הפתרון חייב לבוא מכיוון אחר לגמרי. למקום שבו זרמו ושקקו החיים חייבים לחזור החיים ולשקוק. והיכן שוקקים החיים ביום וגם בלילה יותר מאשר בשוק?
בשנים האחרונות, בין השאר גם בגלל השתלטות תרבות הקולינריה על חיינו, יותר ויותר אנשים מגלים מחדש את שוק תלפיות ואת נפלאותיו, ובשלנים וסועדים מקצועיים וחובבנים אוהבים לסייר בשוק ולערוך בו את קניותיהם. המזון בשוק הוא טרי ואיכותי, מצוי בשפע ובמבחר גדול. יש מוצרים שמצויים רק בדוכני השוק ובשנים האחרונות גובר להם הביקוש. לצד דוכני המזון פורחת תרבות של בילוי וקולינריה. דוכני מזון רחוב מגוונים מציעים מנות מרחבי תבל במחירים עממיים, בתי קפה קטנים ומיוחדים, פאבים בסגנונות שונים ואף חנויות אופנה וגלריות של אמנות ואומנות. הכל נמצא בשוק.
רוצים להישאר מעודכנים?
ובשעות הערב, כשדוכני המזון הטרי נסגרים, חיי הלילה מתחילים. הפאבים מתמלאים בסועדים, דוכני מזון הרחוב הומים, ואת הסמטאות שבין הדוכנים ממלאים נגנים והרכבים מוזיקליים מקוריים. חיי השוק סובבים סביב השעון — מאור ראשון ועד חצי הלילה.
סמיכותו של מתחם התחנה המרכזית לרכבת ולשכונות מרובות בתושבים מבטיחה מבקרים רבים. מימדיו של המתחם הם אידאליים – הוא רחב ידיים מצד אחד, אך תחום ומוגבל מצד שני, כך שיוכל לקיים גם חיי לילה תוססים בלי להפריע את שלוות תושבי השכונות הסמוכות.
שוק הומה יכול וצריך להציל את התחנה המרכזית הישנה, וכשזו תשוב לחיים יימצא גם למגדל שימוש הולם. בית מלון איכותי יכול ללא ספק להצליח במצב שכזה.
נכון, לשווקים יש היסטוריה. ייחודם הוא בצמיחתם האורגנית עם צמיחת העיר עצמה. לבנות שוק חדש יש מאין זו משימה לא פשוטה כלל והיא מצריכה, לצד חזון, גם משאבים רבים – כספיים אך בעיקר אנושיים.
לשם הגשמת החזון אין צורך ביזם פרטי. העירייה צריכה – מה צריכה? חייבת! – להירתם למשימה, לשתף פעולה עם אנשי עסקים ועם סוחרים, לצאת למכרז לתכנון מחדש של השטח, ולהפוך את הנכס אדיר המימדים וטעון ההיסטוריה הזה מפיל מת ללב פועם.
הכותב הוא עיתונאי חיפאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
אלונה
כתבה מעולה וחשובה כמו כן מה עם האנגרים בקיבוץ גלויות 108 אנגרי ענק סגורים כבר 30 שנה?;
נשמח שתעשו גם כתבה בנידון.