כתבתי בעבר טור כללי על הקושי במגורים בהדר. הפעם אני כותבת ממקום אישי הרבה יותר. לפני כשנה וחצי עבר בן זוגי לחיפה. לפני שנה התחתנו ולפני חודש נולדה בתנו הראשונה. אנו מתגוררים בהדר ועושים זאת מתוך אהבה לעיר, לשכונה, ללבה עתיר ההיסטוריה של חיפה שהיה בעבר שוקק חיים. למרות שבשנים האחרונות עבדתי בירושלים ובתל אביב התעקשתי להמשיך לגור בעיר מתוך אהבה ואמונה במקום המדהים הזה. בחיפה שלנו.
אנחנו גרים ברחוב בר גיורא ומשלמים ארנונה של יותר מ־1,000 שקל בחודשיים. ולמרות זאת, על אף מחיר הארנונה המופקע, בטח לזוג צעיר, הרחוב הוא מוזנח, מלוכלך ומסוכן, וכמוהו רוב הרחובות בשכונה. הטיפול ברחובות, אם הוא מתבצע, מגיע רק דרך יוזמה ובקשות של תושבים. על אף מעורבות התושבים החיובית, מצער שהדבר לא קורה כחלק משגרה כוללת וממדיניות שרואה חשיבות בתחזוק ובשיפור שהוא מעבר לנקודתי של שכונות ותיקות בעיר.
נתחיל מכך שפינוי פחי אשפה, גזם שמונח על המדרכה ועוד אינם מטופלים במשך ימים שלמים. נמשיך בכך שאין כמעט מקומות חניה בשכונה — מה שהפך את המדרכה לחניה מאולתרת ואת הכביש למדרכה. בעצם כל מי שיוצא מהבית הולך על הכביש וממש מסכן עצמו.
כשהייתי בחודשי היריון מתקדמים לא העזתי לצאת מהבית ללא נעלי ספורט, שכן הכביש עתיר בורות ואינו ראוי לנסיעה, בטח שלא להליכה. גם כעת אין לי שום אפשרות להוציא את בתי לסיבוב קטן ברחוב. בוודאי שלא אוציא אותה בעגלה לסיבוב בכביש וללא פארק נגיש או מקום ישיבה ראוי. אין כמעט גני משחקים בשכונה. יתרה מכך — אין כמעט גני ילדים ומעונות. מה שיש זה מצוקה בכל השירותים להורים ולמשפחות צעירות.
רוצים להישאר מעודכנים?
העירייה בעצם אומרת לי "את צעירה? בואי תעברי להדר. תהיי חלק מקהילת הצעירים שאנו מטפחים במשאבים רבים. אבל משהקמת משפחה מקומך אינו איתנו. חפשי לך בית אחר". למען האמת, היא עושה הכל כדי שנעזוב: ארנונה מופקעת ולא מוצדקת, שום שירותים להורים צעירים, מחסור במסגרות לילדים ובפרט לגיל הרך, רחובות מוזנחים, תשתיות הרוסות, לכלוך שנערם ללא פינוי משך ימים, היעדר מקומות חניה ועוד.
אז למה היא מנסה בכל כוחה להעביר לכאן צעירים? כדי שיעזבו ברגע שיגיעו לשלב שבו הם אמורים להשתקע? ולמה אין הפנמה שהגירה שלילית היא תוצר של מדיניות פנים עירונית ושאי אפשר לפתור הכל בהטחת האשמות בדבר “התמרכזות” ומעבר לתל אביב? גם ההגירה הפנים חיפאית ונטישת שכונות שלמות היא תוצר של מדיניות ברורה שמפקירה אזורים שלמים בעיר. כמו הדר כך גם שכונות נוספות – בעיקר באזור החוף ובמזרח העיר.
והדבר חמור אף יותר כשאנחנו מבינים שזו מצוקה שנוגעת לא רק לצעירים אלא גם לבעלי מוגבלות ולקשישים שאין להם שום אפשרות להתנייד ברחובות.
צריך שמישהו כבר ייקח על עצמו את נושא הצעירים כתחום הוליסטי, שלא מתקיים רק במרחבים מטופחים ומתוקצבים ודרך כנסים מפונפנים. חייבים להבין ששילוב והטמעה של אוכלוסייה צעירה בשכונות הוא עניין שיש בו מומחיות ומחשבה, בין אם הצעיר הוא סטודנט, בין אם הוא הורה צעיר שמנסה להקים כאן בית ומשפחה, ובין אם הוא צעיר שגדל בחיפה ובכל מציאות אחרת היה נשאר בעיר הולדתו באהבה ובגאווה. עיר ללא צעירים היא עיר גוועת בכל תחום. חיפה תחזור לגדולתה רק כשנראה כאן מציאות של הגירה חיובית וצמצום מובהק של הגירה שלילית.
הכותבת היא פעילה פוליטית ואקטיביסטית חברתית
ניר
כל כך מתסכל. נמאס לשמוע על הפוטנציאל הגדול, צריך להעביר את המסר.