מתי לאחרונה טיילתם להנאתכם ברחוב? לא כדי להוליך את הכלב לטיול היומי או כדי לקחת את הילדים לבית הספר ולגן; לא כדי לקפוץ למרכולית, לקופת החולים או לסניף הדואר הקרוב; לא כדי להוריד את הזבל לפח הירוק או להשליך עיתונים או בקבוקים לסלי המחזורית. פשוט ללכת ברחוב, רק לשם ההליכה, לשם הרוגע או החדווה, ללכת ברחוב בבוקרו של יום או בערבו, ללכת ולנשום את אוויר העיר, את ריח הירק העולה מהגינות ואפילו את ריח הבנזין מהמכוניות הנוסעות. מתי נתקלתם לאחרונה בזוג אוהבים חבוק על ספסל ציבורי בפינת רחוב, בנגן רחוב המזמר שירי עם או בקבצן המבקש מן העוברים ושבים נדבה? מתי בפעם האחרונה חייתם את הרחוב?
זו לא מגמה חולפת ולא תופעה שיש לבחון. זו כבר שגרה. הרחוב — לב לבה של העיר — יצא אט אט מחיינו בניכור הדרגתי עד שנעלם כמעט לחלוטין מן העירוניות. קשה לדעת מתי וכיצד החל התהליך. די ברור שמעורבים בו כמה וכמה גורמים שהתרחשו כמעט במקביל.
תופעת ההתחממות הגלובלית הביאה לישראל קיצים ארוכים וחמים יותר מכפי שהכרנו בעבר, והם הולכים ומקצינים בחומם ובלחותם. מנגד, החורפים קצרים יותר אך גם בהם לא אחת יש תופעות קיצון של קור חודר וגשמים עזים. מזג האוויר המשוגע מוציא את החשק לצאת אל הרחוב.
העלייה הכללית באיכות החיים בעשורים האחרונים וחדירתה ביתר שאת של תרבות הצריכה המערבית הובילו להתפשטות תרבות הקניונים. קרוב ל־40 שנה חלפו מאז הוקם הקניון הראשון בארץ ישראל — קניון איילון — וכיום קניונים בינוניים, גדולים וענקיים נמצאים בכל עיר, מושב וקיבוץ ומושכים אליהם מדי יום מאות אלפי ישראלים שעושים בהם – ובדרך כלל רק בהם – את קניותיהם.
מכוניות פרטיות הן כבר מזמן מוצר צריכה מצוי בכל בית ולוקחות את בני המשפחה בקלות ובמהירות אל אחד מהקניונים. תרבות הקניונים החליפה ברבות השנים את תרבות חנויות הרחוב. זוהי האבולוציה הצרכנית ברבות ממדינות העולם. אמנם החנויות הישנות לא נעלמו עדיין, אך לרוב הן ותיקות מאוד, פונקציונליות וכמעט מיותמות.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם המסעדות ובתי הקפה הפופולריים היגרו מהרחוב אל הקניונים ואל מתחמי הקניות הנוצצים (הרי חסידי השופינג צריכים גם לאכול משהו) והותירו את מרכזי הערים בעיקר לפיצוציות, לפיצריות, לדוכני פלאפל ולכמה בתי קפה שעוד שרדו.
כל אלה סייעו, כל אחד בחלקו, לנטישה של הציבור את מרכזי הערים ואת הרחובות ולהחלפתם באוויר הממוזג והנעים של הקניון.
התהליך אינו פוסח כמובן על הדור הצעיר. למרבה הצער, עם השנים חל דרדור מדאיג ומטריד ברמת הביטחון האישי ברחוב. הטרדות, הצקות ופגיעות בגוף ובנפש מדאיגות מאוד את ההורים, ורבים מהם אוסרים על ילדיהם לצאת אל הרחוב ללא ליווי של מבוגר. הרחוב, שהיה עד לשנות ה־80 מגרש המשחקים האולטימטיבי של ילדי ישראל, הפך לאזור אסור ומחוץ לטווח רגליהם הקטנות.
וכך נעקר הרחוב הישראלי מאופיו ומתכליתו, וממרחב ציבורי פתוח שיצר סביבו תרבות אורבנית מגוונת, שוקקת ועמוסה הוא הפך לאזור מעבר בין הבית לעבודה, לבית הספר או לסידורים, ומלבה השוקק של העיר למקום שבו מחנים את המכונית כשעולים הביתה.
בשבוע הבא תתקיים באולמות האבירים בעכו העתיקה ועידת עכו השנייה לעירוניות. זוהי ועידה חשובה לקידום רעיון העירוניות בישראל. הנה נושא אחד שמן הראוי לדון בו בוועידה: כיצד להחזיר את הרחוב אל חיי העיר.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
תגובות