עיר הדיסוננס הקיומי

היי חיפה, עיר הדו קיום והגנים התלויים, אני רק עוד כוס קפה אחת לדרך. בעברית, כי כך אתם אוהבים וכי בשפה עסקינן. בשתיים ליתר דיוק.
אז רגע אחרי פסטיבל המוזיקה בתחתית ושנייה לפני פסטיבל האוכל הערבי המגוחך, אפשר לדבר על עניין הפרסום?
אתחיל מהראשון, כי הוא יותר קרוב ללבי וכי מיטב המוחות עבדו עליו, ובכל זאת – בלי אף מילה בערבית. בשום מדיום. חוץ מהמילה “חיפה” בתמונה של האירוע, ואפילו שם יש טעות. יעני יותר SoLow מזה אין.
אני יודעת שזה לא מספיק מעניין אבל לי אישית זה צורם, במיוחד כאשר זו תופעה שחוזרת על עצמה. אני לא רוצה יותר להצטרף לטאטוא כי מבחינתי לא ייתכן שאירוע לקהל הרחב בחיפה שמופק על ידי העירייה לא כולל שום פנייה בערבית – לא בכותרת, לא בדף האירוע, לא באתר ולא בפוסטרים — והעובדה שזה עדיין לא בחשיבה הקולקטיבית האוטומטית של מקבלי ההחלטות ושהציבור לא מגיב היא מתסכלת מאוד.

לא כי ערבים חייבים את הערבית כדי להיות חלק או כי יש להם בעיה בהבנת העברית, אלא פשוט מתוך העיקרון שככה זה צריך להיות. השפה והדיבור סביב אירוע מסוים אומרים משהו לגבי קהל היעד. אז למי הפסטיבל פנה, לעזאזל? לאותם חברים של הלהקות שלא באמת צריכים אותו? או לתל אביבים שיותר חשוב לשווק את זה להם למרות שהם בטוח לא צריכים את הפסטיבל?
לי ברור כשמש מסנוורת שהפסטיבל לא פנה לקהל הערבי המקומי, ואני בספק אם הוא טרח להגיע. וזה חבל כי כמה מהלהקות האהובות עלי בעולם הופיעו שם — להקות שלדעתי כולם צריכים להכיר ואני בטוחה שזה אינטרס הדדי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

אז הייתי שמחה לדעת מי אתם, נציגי הציבור הערבי בעירייה שמאפשרים לזה לקרות פעם אחרי פעם? מי אתם מפיקי האירועים שמתעלמים לגמרי מקהל שלם שהוא טוב רק כשנוח לכם לכנות אותו “היפסטרים ערבים" במדורי ה”תרבות”, ומי אתם האמנים הערבים שמשתתפים באירועים כאלה ושהנראות של השפה שלכם אינה דרישה בסיסית במגרשכם הביתי?

לזכותי אומר שהתחלתי לקטר מיד כשיצא הפרסום הראשוני ואף הצעתי את שירותי התרגום שלי בהתעקשות יתרה, אך לצערי, נתקעה בקשתי איפשהו בין סמטאות חוסר האכפתיות המשווע שכבר התרגלתי אליו.

אני מקווה שמיותר לציין שהסצנה התרבותית הערבית בחיפה לא מחכה להזמנה מאף אחד באף שפה, והיא הוכיחה שהיא לא רק בועטת בדלתות ושוברת מוסכמות אלא גם מכתיבה חוקי משחק עד לרמה של אלו אמנים מחו”ל יגיעו לארץ הקודש (!) ואיפה בדיוק הם יופיעו, ועל הדרך לגרום לקרם דה לה קרם של תל אביב להרים גבות. אבל בסופו של יום זה עניין של כבוד לשפה רשמית במדינה והנכחתה בכל מקום ובכל זמן בלי למצמץ, קל וחומר לנוכח ידיעות על מקומות בעיר שלא מכניסים ערבים או שמשתיקים את השפה, שזה כשלעצמו אמור לזעזע רבים וטובים, אבל שוב — לא מספיק כדי לפעול.

ואם לא מוכנים לתת לשפה להיות נוכחת כי זה לא מסתדר עם העיצוב, כי אין תקציב או סתם מתוך בורות, אז זה בדיוק המקום והזמן להוסיף בהקשר של הפסטיבל השני: עזבו את האוכל הערבי בשקט. מה פתאום לחגוג אותו? תמשיכו לקנות את החומוס בכל סופ”ש, להגיד שוקרן לאום שאקר, לחזור הביתה ולפתוח קבוצות דיון בפייסבוק אם זה מנומס או מעליב להגיד שוקרן כשזו המילה היחידה שאתם יודעים, במקום להתחיל ללמוד ערבית סוף סוף, חס ושלום.

הו חיפה שלי, עיר הדיסוננס הקיומי והגנים התלויים. לפחות את יפה איפה שחשוב.

הכותבת היא רודפת צדק וקשתות, נולדה, גדלה ונתקעה בחיפה (עד לפני שבועיים)