חייו של יונתן צסרסקי ובני משפחתו השתנו לפני שלוש שנים, כאשר בן, בנו שהיה אז בן 3, אובחן כאוטיסט. כדי לממן את הטיפולים הפרטיים עובד צסרסקי סביב השעון. השבוע, בצעד של ייאוש, הוא פרסם פוסט בפייסבוק שבו סיפר על מצבו של בן. "הפוסט הזה הוא אולי הדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות בחיי. הסיבה שאני כותב אותו היא שלאחרונה שמתי לב לנסיגה במצבו של בני. הקשר שלו איתנו ועם המציאות כמעט לא קיים. הילד כמעט לא קם מהמיטה. לראות את בני במצב כזה ללא יכולת אמיתית לעזור שבר אותי כאבא", כתב צסרסקי
צסרסקי, תושב חיפה בן 39, שירת במשך 12 שנים בשירות קבע בתור סמ"פ בגדוד 13 של גולני, ונפצע במלחמת לבנון. בשנת 2012 הוא השתחרר מצה"ל, ומאז הוא עובד כמפעיל מכונות במפעל בנצרת עילית. בשנת 2009, בתום טיפולי פוריות, נולדה לו ולאשתו קרינה בתם הבכורה מאיה, וכעבור שנתיים נולד בן.
בן צסרסקי
רוצים להישאר מעודכנים?
"בן נולד רגיל לחלוטין", מספר צסרסקי, "כשהוא היה בן 3 התחלנו לזהות ירידה בתפקוד שלו. הוא אכל מעט מאוד, בכה הרבה וסבל מטראומות". הזוג פנה לבית החולים העמק בעפולה, ולטענתו של צסרסקי טענה הרופאה ביחידת האבחון שהילד בריא אך יש עיכוב בהתפתחותו, והמליצה לרשום אותו לגן שפתי. "בגן לא התייחסו אליו וחלה התדרדרות נוספת במצבו", מספר צסרסקי. בני הזוג פנו לאבחנה נוספת אצל רופא פרטי ביקנעם שפסק חד משמעית שהילד הוא אוטיסט P.D.D, כלומר בעל הפרעת תקשוב נרחבת. פסיכולוגית שבדקה את הילד אישרה את האבחנה.
צסרסקי ואשתו לקחו את בן לטיפולים פרטיים יקרים מאוד שהם מתקשים לעמוד בהם. "ועדה רפואית קבעה שהילד נכה ב100 אחוז", ממשיך צסרסקי, "אשתי התפטרה מהעבודה כדי לטפל בו. מצאנו גן תקשורתי, אבל שום דבר לא השתנה במצבו". ממשרד החינוך מקבל הילד 30 שעות שבועיות של סייעת, אך לטענת האב זה לא מספיק: "בכל מקום שאליו אנחנו ניגשים בבקשת עזרה דורשים מחירים גבוהים מאוד. ילדים כמו בן צריכים עזרה במשך הרבה שעות כל יום. אני לא יודע מה יקרה עם בני בעתיד, בשנה הבאה הוא אמור ללכת לכיתה א'".
צסרסקי אומר שהמשפחה אובדת עצות: "בן מוכר במשרד הרווחה, אבל אנחנו לא מקבלים מהם שום עזרה. כבר פעמיים התחלפו העובדות הסוציאליות שמטפלות בנו אבל דבר לא מתקדם. בן מקבל עזרה מקלינאית תקשורת פעם בשבוע בגן, אבל גם זה לא עוזר. גם הסיוע של המוסד לביטוח לאומי לא מספיק".
לדבריו, הטיפולים הפרטיים עולים כ-36,000 שקל בשנה, וסטודנטיות לעבודה סוציאלית שמסייעות כמה שעות בשבוע לא יכולות להגיע יותר בגלל לימודיהן. כדי לממן את הטיפולים נאלץ צרסקי לעבוד 280 שעות בחודש – משרה מלאה במפעל בנצרת עילית ובנוסף כמאבטח. "אשתי נחושה לעזוב את חיפה ולעבור להוריה במגדל העמק, אבל גם שם אין משהו שיעזור לילד", אומר צסרסקי, "בית הספר המתאים הקרוב היחיד נמצא בטבריה".
לתרומות:
חשבון 115088
בנק יהב, סניף 142
יונתן וקרינה צסרסקי עם ילדיהם בן וקרינה
תגובות