"השליחות שלנו היא להעלות את המודעות לאלרגיות"

אהבה מעוגה ראשונה – כך קראה לירון ורדי בז'ור מקרית חיים לעסק שהיא הקימה לפני ארבע שנים. הכל התחיל כאשר בנה הבכור ליעד, שאלרגי לאגוזים ולבוטנים, ביקש עוגה ליום הולדתו, אך אף קונדיטוריה לא הסכימה להתחייב לכך שלא יהיו בעוגה מרכיבים אלרגניים. אז היא הרימה טלפון לאמה מלכה ורדי, שיתפה אותה בבעיה, והשאר היסטוריה.

בינתיים הפך העסק למשפחתי, כאשר אמא מכינה את העוגות והיא מעצבת אותן בבצק סוכר. "אנחנו מרגישים שהשליחות שלנו היא להעלות את המודעות לאלרגיות ולקבלת האחר", אומרת ורדי בז'ור, "זה אפשרי אם רק רוצים".

עוגה של ורדי בז'ור. "המתכונים שאני משתמשת בהם הם מתכונים של סבתא שלי שעוברים במשפחה" (צילום: לירון ורדי בז'ור)

הורים רבים נתקלים בבעיה דומה לזו שאת נאלצת להתמודד איתה, אבל איך זה הוביל אותך לעיצוב עוגות?

"יש לי רקע באמנות. מגיל צעיר מאוד אני מציירת, ולמדתי בבית הספר לאמנויות. אחר כך גרתי בניו יורק במשך שמונה שנים, עשיתי שם תואר ראשון במינהל עסקים, ולאחר מכן לקחתי קורסים בעיצוב, בעיצוב גרפי ובצילום. אמנם הניסיון התעסוקתי שלי הוא באדמינסטרציה, אבל התשוקה שלי היא העיצוב. כשבני ביקש עוגת יום הולדת כל הקונדיטוריות שאליהן פניתי אמרו לי 'אנחנו לא מוכנים להכין עוגה כזאת'. התבאסתי מאוד ואמרתי לאמא שלי 'יאללה, בואי נכין עוגה ביחד בבית'. אמא שלי אפתה את העוגה ואני עיצבתי אותה עם בצק סוכר. כולם התלהבו, וככה זה התחיל להתגלגל, מפה לאוזן".

האמנת שזה יתפתח למקום של פתיחת עסק?

"האמת היא שלא. כשאני מסתכלת על תמונות של עוגות שלי מלפני ארבע שנים אני לא מאמינה איפה הייתי אז ואיפה אני היום. השתפרתי גם מבחינת עיצוב העוגות וגם מבחינת תחזוקת דף הפייסבוק העסקי. את כל התמונות של העוגות אני זו שמצלמת כי צילום הוא אחת מהתשוקות שלי. לקחתי קורסים בצילום מוצר ובצילום קולינרי כדי להשתפר. כיף לשלב את כל האהבות שלי, והדבר החשוב ביותר הוא שאני יכולה לתת שירות לילדים אלרגיים. זו זכות גדולה. פונים אלי הורים רבים שלא יכולים להזמין עוגה משום מקום אחר. אני לא מכינה רק עוגות ללא אגוזים ובוטנים אלא גם עוגות לילדים שאלרגיים לחלב ולגלוטן".

אבל כיום יש מודעות רבה לכל הנושא הזה.

"נכון, אבל לפני ארבע שנים לא היתה מודעות. כיום יש פורומים שבו אנשים עוזרים האחד לשני, וכך אני יכולה להציע להכין עוגות לילדים שהם אלרגניים ברמה מסכנת חיים. הבן שלי למשל לא יכול לאכול מהעוגה שמביאים לבית הספר, אז בכל יום הולדת שחוגגים בכיתה אני מביאה לו ולשני ילדים עם צליאק עוגה משלהם. כך הם גם נהנים מעוגה וגם לא מרגישים חריגים. אנשים חושבים שעוגות כאלה הן פחות טעימות אבל זה ממש לא נכון. המתכונים שאני משתמשת בהם הם מתכונים של סבתא שלי שעוברים במשפחה".

העסק הזה הוא לא משרה מלאה שלך.

"לצערי אני לא עוסקת בזה במשרה מלאה – אני עובדת במוסד ממשלתי ואת שעות הערב והלילה אני מבלה בעיצוב עוגות. אני עובדת בעבודה רגילה מ-8:00 עד 16:30 כי צריך להתפרנס, ואחרי שאני משכיבה את הילדים לישון אני עובדת על העוגות. האדרנלין לעשות משהו לנפש נותן לי כוחות. מה שמניע אותי זה התגובות של הילדים וההורים כשהם מקבלים את העוגה. ובכל זאת קשה מאוד לשלב את הכל, ובני הקטן אביב אומר שאני ממש וונדרוומן".

עוגה של ורדי בז'ור. "אני משתדלת לצאת מהקופסה" (צילום: לירון ורדי בז'ור)

גם לבעלך גיא יש סיפור דומה.

"נכון. יש לו תואר ראשון במינהל עסקים ותואר שני בפיתוח ותכנון עירוני, הוא עסק בניהול פרויקטים, ולפני שלוש שנים הוא פתאום החליט ללכת בעקבות האהבה שלו ולהיות שף. אחד מהדברים שהניעו אותו היה שכאשר היינו הולכים למסעדות אמרו לנו שלא יכולים לתת לנו שירות בגלל שהבן שלנו הוא אלרגי".

יש המון קונדיטוריות מצוינות, מה מייחד אותך?

"אני משתדלת לצאת מהקופסה. אני נותנת לבן שלי כיוון וביחד איתו מעצבת את העוגות. בכל עוגה יש את הטאץ' שלו. אני לא אוהבת ללכת אחרי טרנדים אלא למצוא רעיונות מקוריים. יש לי לפעמים רעיונות שצצים בלילה, ואז אני שולחת ב-1:00 בלילה ווטסאפ לאמא שלי. כל אחד צריך לשמור על הייחודיות שלו".

ומהן השאיפות שלך לעתיד?

"השאיפה הגדולה ביותר היא להעלות את המודעות לאלרגיות. מבחינתי זו ממש שליחות. חוץ מזה, הצבתי לעצמי מטרה שעד גיל 40 אעסוק רק בעיצוב העוגות ואשלב את זה עם צילום".

עוגה של ורדי בז'ור. "בני הקטן אומר שאני ממש וונדרוומן" (צילום: לירון ורדי בז'ור)