אפילו מנכ"ל אתו"ס לא שרד את הזוועה

הנהירה ההמונית החוצה מסרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה, "בלייד ראנר 2049", החלה כחצי שעה לאחר תחילת ההקרנה. זה התחיל בטפטופים, אנשים שלא הבינו לאן נקלעו, ונמשך בגל, אנשים שהבינו שעשו מהם צחוק.

רק ניתוק קשה מהמציאות יכול היה לגרום למישהו ללהק סרט עתידני (מדע בדיוני קראו לזה פעם) ודיסטופי, ממוסחר עד אימה, המיועד לבני 25-18 חובבי הז'אנר בלבד, ולחשוב שהוא יצליח לרתק קהל שגילו הממוצע הוא 65, מה גם שמדובר בסרט באורך של יותר משעתיים וחצי ושהקרנתו המסחרית החלה במקביל להצגתו בפסטיבל. אפילו מנכ"ל אתו"ס יגאל זאבי לא שרד את הזוועה, נטש את האולם באמצע ההקרנה והצטרף אל שאר המיואשים ברחבה החיצונית של בית הקפה של הסינמטק שרק המתינו שזה ייגמר כבר ושתתחיל האפטר פארטי. זמן קצר אחר כך עשה את אותה הדרך גם ישראל סביון, יו"ר דירקטוריון התיאטרון העירוני, שכבר ראה דבר אחד או שניים בנושאי תרבות, אמנות ובעיקר מה שביניהם.

למנהלת האמנותית של הפסטיבל פנינה בלייר יש זכויות רבות בכך שפסטיבל הסרטים של חיפה נחשב כיום לאחד מ-50 פסטיבלי הסרטים המובילים בעולם. אי שם באמצע שנות ה-90 היא לקחה פסטיבל חובבני שאיש בתעשיית הקולנוע לא התייחס אליו יותר מדי ברצינות והפכה אותו לאירוע התרבות החשוב בעיר שנמשך יותר משבוע, שמושך אליו מדי שנה מאות אלפי מבקרים וגם אורחים מאושיות התעשייה בעולם כולו, ושרוב הסרטים המוצגים בו – ויש כ-150 כאלה במסגרות ובתחרויות השונות – נצפים באולמות מלאים מפה לפה.

אבל הסדקים בניהול הפסטיבל לא התגלו היום. בשנים האחרונות נשמעו לא פעם ביקורות על בחירות מוזרות של סרטי הפתיחה, ובשנה שעברה נשפכו על בלייר קיטונות של זעם לאחר זכייתו השנויה במחלוקת של משה איבגי בפרס השחקן המצטיין של הפסטיבל. איבגי, למי ששכח, היה אז בעיצומה של החקירה בפרשת ההטרדות המיניות שהוא ביצע לכאורה, ותגובתה של ההנהלה שהיא אינה מתערבת בהחלטות חבר השופטים היתה מביכה במקרה הטוב וטיפשית במקרה הרע.

כמו כל דבר טוב, גם לכהונתה של בלייר כמנהלת האמנותית של הפסטיבל צריך להיות סוף. ועדיף סוף יפה כי אין זה מכבודה שנזכור לה רגעי שפל כאלה. הגיע הזמן להוריד את המסך.

ישראל סביון ויגאל זאבי לפני ההקרנה. בהמשך כבר לא נראו חיוכים (צילום: ראובן כהן)