"נאמר כבר הכל , אין לי מה להוסיף לזה, פשוט לא יכול…". ארקדי דוכין הגדיר את זה טוב ממני. מיום ראשון בערב אני מזמזם את השיר הזה. כי באמת אין מה להוסיף. ההפסד למ.ס אשדוד היה שיא שלילי בעונה קטסטרופלית, ומה כבר יש להגיד שלא נאמר?
סמי עופר הפך ממבצר לאיצטדיון שמחלק נקודות ול"ספרייה עירונית", כפי שנכתב על השלט שהונף ביציע הצפוני והוסר בפריצה של כוחות משטרה ליציע. אז נכון, הכי קל ונוח להפיל את כל התיק על ברק בכר, אבל איפה המערכת? איפה המעטפת? והכי חשוב – איפה השחקנים? הם פשוט לא מופיעים למשחקים. למעט דיא סבע, ליאור רפאלוב ומדי פעם דולב חזיזה, אף שחקן לא הגיע לעונה הזאת.
במשחק מול אשדוד – שפל מקצועי חדש – טרחו להגיע רק 16,000 אוהדים. חצי איצטדיון ריק, ואלה שכבר הגיעו נטשו את היציעים אחרי ה-2:1. באמת שאין מה להוסיף לזה.
רגע לפני פתיחת הפלייאוף, כשעדיין לא ניצחנו אפילו פעם אחת את שלוש קבוצות הצמרת האחרות ואין ממש בשביל מה לשחק (ואל תגידו לי אירופה, ראיתי את מכבי בקיץ מול סבאח), בכר חייב לתת לילדים לשחק. מבחינתי, שייתן רק לשחקני הבית לעלות בהרכב עד לסוף העונה. הדבר היחיד שאולי יצליח לעודד קצת את הקהל זה שחקני בית, ומי יודע – אולי נגלה כוכב.
רוצים להישאר מעודכנים?
אם זה היה תלוי בי, מהמשחק הקרוב נגד בית"ר ירושלים ביום ראשון אני משחק עם איאד חלאילי, עילאי חג'ג', רועי אלימלך, ליאם חרמש ועומר דהן עד הסוף, מצרף אליהם שחקני נשמה כמו מחמוד ג'אבר, רפאלוב וחזיזה, מוסיף את דיא סבע ואת שון גולדברג כדי להשלים הרכב, מעיף את כל הזרים מה-11 ונותן הזדמנות אמיתית לצעירים.
דווקא עכשיו, כשהכל שחור, כשהקהל לא מעודד, כשכלום לא הולך, מכבי צריכה לחזור למקורות. אולי משחקני הבית נראה את האור, אולי נמצא את ענאן חלאילי הבא. כבר עכשיו חייבים להתחיל לבנות את העונה הבאה – זרים חדשים, כמה ישראלים בכירים ושחקני בית שיוכיחו את עצמם במשחקים הקרובים. אין דרך אחרת, חייבים restart.
יעקב שחר אמר השבוע שככל הנראה ברק בכר וגל אלברמן ימשיכו – למרות הכל – גם בעונה הבאה. אבל בכדורגל כמו בכדורגל, הכל יכול לקרות. השפלות בפלייאוף העליון – והקהל, שרובו תומך במאמן שהצעיד את מכבי לימים היפים ביותר בהיסטוריה המפוארת שלה, עלול להתהפך. ואז – אלוהים ישמור.
תגובות