תודה על כל מה שנתת

שמו של ברק בכר יישאר חקוק לעד בספר הזהב של מכבי חיפה. הוא הצעיד את הקבוצה לשיאים דמיוניים, הביא שלוש אליפויות מזהירות, שיחק כדורגל חדשני ויצירתי, ומילא את סמי עופר פעם אחר פעם. אחרי עשר שנים שחונות הוא החזיר את ההגמוניה לחיפה ואת הגאווה לאוהדים הירוקים.

לברק בכר היתה גם הזכות להיכשל העונה. קורה, אין מאמן שלא נכשל. אחרי כל ההישגים בקדנציה הקודמת הוא קנה את הזכות הזו ביושר. עד אתמול. כבר התרגלנו להרכבים המוזרים, אבל לשחק עם שלושה בלמים, שאחד מהם רק חזר מפציעה, ועדיין לקבל גול כששחקן מקבל כדור לבד על קו ה-16 – זה כבר יותר מדי. לוותר שוב ושוב על ליאור רפאלוב בהרכב, לתת קרדיט בלתי נגמר לדין דוד כשברור שהשיקולים לכך הם לא הכי מקצועיים, להביא את גיא מלמד ולא לתת לו לשחק – זה להפוך את הכדורגל לפוליטיקה. להיראות כמו שמכבי נראית – לא מאומנת, רופסת, מיואשת, נטולת רצון ויכולת, עלובה – זה בלתי נסלח.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

שנה אחת בלבד עברה בין העזיבה של ברק בכר לסרביה לבין החזרה שלו לישראל, ונראה שמדובר במאמן אחר, ועצוב מכך – באדם אחר. מברק בכר מצרופה ומנוה יוסף הוא הפך לכוכב פרסומות, מרצה מבוקש, עם גדוד של שופרות, שיש להם תשובה קבועה – "אבל אצל מסאיי". אז אצל דגו מכבי נראתה כמו קבוצת כדורגל. היא היתה שם כמעט עד הסוף, לא סיימה את הליגה בפברואר, נתנה עונה אירופית גדולה. אצל ברק בכר, אחרי חצי עונה חלשה בכוכב האדום בלגרד ופיטורים מעליבים, מכבי עפה בסיבוב הראשון נגד קבוצה של סנדלרים. זה היה צריך להדליק נורה אדומה שאולי החזרה שלו לא היתה מהלך מבריק כל כך, שאולי זה היה מוקדם מדי, נמהר מדי. אמנם קשה לוותר על ברק בכר כשהוא עומד על המדף, בייחוד כשהחשש הוא שמיץ' גולדהאר ישים עליו את היד, אבל ראבק, שיניתם כיוון, התחלתם תהליך, מה אתם מפרקים אותו אחרי שנה.

הקארמה עבדה שם מהרגע הראשון. ההשפלה מול סבאח האזרית, ההפסדים בכל המשחקים מול הגדולות, חוסר היכולת לגבש הרכב, בחירת הזרים השערורייתית, ההתנהגות על הקווים, הכניעה לכוכבים – זה לא ברק בכר. וזה לא מה שיעקב שחר קיווה לקבל. ובגלל שלא נראה שתחתיו משהו יכול להשתפר – עזבו את השנה, היא מתה מזמן, המבט הוא כבר לעונה הבאה – עם כל הצער והכאב צריך להיפרד. הציפייה היא שברק בכר ייקח אחריות, יודה שאין לו שום השפעה על הקבוצה, ויתפטר. ואם לא, אז אין ברירה – שחר צריך להניף את החרב.