ביום שלישי הלכה לעולמה בקרית אתא גרציאלה בלסיאנו, דמות אהובה במיוחד על ילדי העיר לדורותיהם. בהלוויה שהתקיימה בבית העלמין בקרית אתא קראה בתה פרנונד שלכת הספד מרגש שלא הותיר עין יבשה בקהל המלווים. זהו הספד שהוא סיפור חיים:
אמא אהובה שלי/שלנו.
הזיכרונות הראשונים שלי ממך, אמא, הן האחיזה החזקה של כף ידי הקטנה בדש חצאיתך, ילדה קטנה שנושאת עיניה לאמה בהערצה, ולא נותנת לה להתרחק ממנה יותר ממרחק אמת ידה. אשה אצילה, יפה, חרוצה, לביאה, גיבורה אמיתית, מעוררת השראה, לוחמת.
במסעך בעולם הזה הותרת חותם על כל הרבה אנשים והיית דוגמה וסמל לערכים כה רבים שקצרה היריעה מלהכיל.
אתחיל במפעל שהקמת עם אבא בעיר צידון בלבנון, מפעל ששקק חיים והצליח בזכות כישרון התפירה שלך, ועד להחלטתכם לארוז את המשפחה, ארבע בנות, סבא וסבתא, ולברוח ארצה בחצות ליל דצמבר חורפי וקר, כשאת בחודש השמיני להריונך. במבצע חשאי, שמעטים היו שותפים לו, ארגנתם את כרטיסי הטיסה וצעדנו ביחד אל חשכת הלילה, בגשם זלעפות, אל הלא נודע, עם תקווה וציפייה לבאות. השארתם הכל מאחור, פתחתם דף חדש באמצע שנות ה-30 לחייכם והתחלתם לבנות את חייכם מחדש.
זה לא היה קל בלשון המעטה. ואת, כמו לביאה, הסתערת על החיים במלוא הכוח והתחלת לבנות את היסודות שלנו בארץ. חברים טובים מלבנון שלחו ארצה מעט מהנותר מאחור, וגולת הכותרת היתה האופל קאדט הכחולה (בדיוק כמו הדגם המשטרתי שהיה באותם ימים). לכל מקום שאליו הגעת עם האוטו, או שעבריינים ברחו או שראשים הסתובבו לראות מי זאת האשה היפה באופל הכחולה. מיותר לומר שהיית פורצת גבולות, הקדמת את זמנך, את אחת מהנשים הבודדות באותם ימים בקרית אתא שהיה לה רישיון נהיגה.
גרציאלה בלסיאנו בצעירותה (צילום: באדיבות המשפחה)
תמיד היית עצמאית ועסקת במספר עבודות בו זמנית כדי לפרנס בכבוד את המשפחה הגדולה שלנו: הסעת עיוורים למרכזיית הטלפונים בבית החרושת אתא, הבאת מבית החרושת אתא חלקים של מכנסי גברים לתפירה ביתית, והושבת את כולנו על פס הייצור. אפשר לומר שאת הקמת את ה-outsourcing הראשון בישראל. פתחת חנות קטנה ומטריפה מתחת לגרם מדרגות קטן, שם עשית תיקוני תפירה והתחלת למכור כמעט הכל. זו היתה ארץ החלומות שלנו ומקום עלייה לרגל של הלקוחות. בסיום יום הלימודים שלנו נהגנו לבוא אלייך לחנות, ומשם לנסוע ביחד לקנות את מה שמכרת בחנות. לאן לא סחבת אותנו? ליוניברסל, להכל להיט בעיר התחתית בחיפה, לג'ק קובה בתל אביב, לשסטוביץ בטירת כרמל ועוד ועוד. כיתתנו את רגלינו כדי למצוא ביחד את הסחורה הכי איכותית והכי יפה.
משם עברת לחנות גדולה יותר באותה שורת חנויות, ולבסוף עברת (כבר ביחד עם אבא) לחנות גדולה ממול. שם הקמתם את כלבו רבקה, מקור גאוותכם, שאותה סגרתם בגיל מופלג לפני כחמש שנים. לחנות הגיעו לקוחות קרובים ורחוקים. אין ילד בקרית אתא שלא הכיר את אדמונד וגרציאלה, הפכתם להיות מותג. לימים, כשסגרתם את החנות, הגיעו להיפרד מכם מאות אנשים שנהגו בילדותם לקנות אצלכם מתנות יום הולדת וציוד לבית הספר והוריהם שנהגו לקנות אצלכם עיתונים ומוצרי פרפומריה. אלו היו ימים עצובים על סגירת פרק משמעותי בחייכם, אבל יחד עם זאת התמלאנו גאווה כשנחשפנו לכל הסיפורים של כל מי שבא להיפרד מכם ומהחנות האגדתית – סיפורים על רוחב הלב, על נועם ההליכות, על מתן בסתר ועל אהבת חינם. ערכים שהיו נר לרגליכם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אמא, מלכה שלי. עד עכשיו סיפרתי על ממלכת העשייה שלך בתחום הפרנסה, והגיע הזמן לספר לכולם על הממלכה השנייה שלך – המטבח הביתי. מכל קצות העולם הגיעו להתארח סביב שולחנך: משפחה, שכנים, חברים, ואספת גם הרבה נספחים. פתחת שולחנות מלאים במטעמים העשויים בידך הענוגה עם רמיזות של מטבח צרפתי. הבית הראשון שבו גרנו, שהיה צר מידות, התרחב בכל פעם מחדש כדי להכיל את כמויות האורחים שבאו לטעום ממטעמייך. וכשעברנו לבית גדול יותר הרשית לעצמך לעוף על הבישולים. אף פעם לא התלוננת כשבאו אורחים לסעוד בביתנו, והבודדים שזכו להיכנס למטבח (לא כולם היו מורשים לכך, כי היה צורך בוויזה מיוחדת) לא הבינו איך על פיסת שיש שגודלה כחצי מטר הוצאת סרוויסים שהיו משאירים את חיים כהן, שאותו כה אהבת, פעור פה. לא היתה צלחת על השולחן שלא עברה את בקרת האיכות שלך, וידאת שלכולם יש בצלחת את כל המטעמים שלך ולא נרגעת עד שכולנו לקחנו עוד ועוד.
גרציאלה ז"ל ואדמונד בלסיאנו בחנות הכלבו המיתולוגית (צילום: באדיבות המשפחה)
הממלכה שבה לא הצלחת ממש להשתלב היא ממלכת השפה העברית. פניני הלשון שלך הפכו בבית לנכסי צאן ברזל, כשכל נחש ארסי הוא נחש ארצי, סוכנות להפצת ספרים היא סוכנות להפצצת ספרים, פרוסות פרוסות הן פרוצות פרוצות, השאלה "שו הדה אל-זום?" ששאלת בתקופת הקורונה, לווייז קראת "המדריך", לבנק קראת בונק ועוד ועוד.
הדאגה הענקית שלך לאבא, לנו הבנות שלך – מרי, טינה, בלה, מירב ואני פרנונד – לנכדים ולנינים היתה יוצאת דופן ועוצמתית. בעתות משבר לא ויתרת ונסעת עד לסוף העולם על מנת לפתור בעיות שצצו. לכל אחד ואחת מאיתנו היה מקום בלבך הקטן שמסתבר שהיה ענק. ידעת לחלק את תשומת הלב שלך שווה בשווה בין כולנו ולהילחם עבורנו על מנת שיהיה לנו טוב.
אמא יקרה, אני רוצה לספר לך שלפני מספר שנים התמודדתי עם אתגר בריאותי. לא שיתפתי אותך כי ידעתי שזה יכאיב לך מאוד. ניסיתי למצוא את מקור הכוח הפנימי שלי שיעזור לי להתגבר, והבנתי שלך יש מקום משמעותי בתהליך. החותם שהשארת על חיי צרוב בכל תא ותא בגופי, ומשם שאבתי את כוחותיי להתחזק ולעמוד בחזרה על הרגליים. מאז לא הפסקתי לומר לך כמה את משמעותית בחיי וכמה אני אוהבת אותך. לא הפסקתי לחבק ולנשק אותך עד לרגעייך האחרונים שבהם עזבת את עולמנו בנשימתך האחרונה, שהיתה קלושה וחלשה, כאילו לא רצית להפריע את שלוותנו. עזבת בשקט האופייני לך, מוקפת במשפחה שאותה אהבת וטיפחת, חבוקה בזרועותינו כשאט אט סימני החיים חומקים מגופך. כך נחתמו 92 שנות חייך, מתוכן 70 שנים עם אבא. ביקשת שנישאר מאוחדים ושנהיה תמיד ביחד, ואנו נמלא, אמא, את משאלת לבך האחרונה.
ידי הזעירה, שעליה סיפרתי בתחילת ההספד, אשר אחזה בדש חצאיתך כשהייתי ילדה קטנה, גדלה עכשיו והיא אוחזת בכוח בדש תכריכייך ומסרבת להרפות, בדיוק כמו אז.
צר לי אמא יקרה שלא תשתתפי בחתונה של אורם וניצן, נכדייך האהובים. אני יודעת שמאוד רצית אבל אפסו כוחותייך.
דמותך תמשיך להרטיט את מיתרי לבנו לעולמי עד. אוהבים אותך מאד וכואבים את לכתך.
כתבה: פרנונד שלכת
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
יהיה זכרה ברוך. אגדה. הספד מרגש. ודומע
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
התרגשתי כל כך לקרוא את ההספד על האמא הנדירה שלכן
מיכל אורבך
תנוחמו מן השמיים, משפחה יקרה. תודה על הצוהר שפתחתם לסיפור החיים מעורר ההשראה של אמכם ושל משפחתכם כולה. זכרה הטוב של אמכם גרציאלה יישאר בליבותיהם של כל מי שאי פעם נכנסו לחנות הפלאים של הוריכם. אני זוכרת היטב את אצילותה וטון דיבורה ואת הנכונות של הוריכם תמיד לעזור לכל קונה.
אני בטוחה שרוחה הטובה תמשיך ללוות אתכם לאורך הדרך שתצעדו בה, לאורה