כשאני רואה שוטר, אני נרתע באופן אינסטינקטיבי ומיד חושב מה עשיתי לא בסדר. אם אני נוהג בכביש וקולט מרחוק ניידת משטרה, אני מוריד הילוך. מאז שהייתי ילד, המשטרה מלחיצה אותי. אני לא רוצה להתעסק עם שוטרים, תמיד נזהר, נותן להם את הכבוד הראוי. אבל לרוב הצעירים של היום אין חשש מהמשטרה ואין טיפת כבוד לשוטרים. להיפך – הם לא פוחדים להיכנס איתם לעימות. וזה בדיוק מה שקרה אתמול בסמי עופר.
אני לא מצליח להירגע מהבושה שהרגשתי בגלל חלק מאוהדי הקבוצה שלי. הקבוצה שגדלתי בה מגיל 0, שבנתה את הזהות שלי כאדם, שחינכה אותי לערכים טובים ולמעשים טובים. בדקה העשירית נגמר המשחק ונגמרה העונה בגלל פורעי חוק שהחליטו לפוצץ את המשחק ולהרוס לכולם. והם הצליחו במזימתם.
לזרוק אבוקות על השחקנים שלנו? לפגוע בסמלים שלנו? לבייש את 108 הנופלים והנרצחים שרק עשר דקות קודם לכן הנפתם את שמותיהם בכאב ובגאווה? אני בעד מחאות והפגנות כשצריך, זכותו של כל אדם להביע את דעתו, אבל לכל דבר יש דרך ויש צורה.
מאז פרוץ המלחמה יש לי הרבה בעיות עם הבן שלי. הוא סובל מחרדות, מתקשה להירדם לבד, פוחד מכל רעש קטן, והביטחון העצמי שלו ירד. זה מתבטא בבית הספר, מול החברים שלו ומול הסביבה הקרובה. הדבר היחיד שמרגיע אותו וגורם לו לעזוב לכמה שעות את האייפון זה כדורגל. אתמול התבאסתי בעיקר בשבילו. אנחנו מנסים לחנך את הילדים שלנו נגד אלימות, אבל מה נשאר לנו לומר כשהם רואים צעירים (יותר ופחות) מקללים שוטרים, משליכים אבוקות ורימוני עשן לתוך מגרש ומנרמלים את האלימות.
רוצים להישאר מעודכנים?
כולנו – אוהדים, שחקנים ומאמנים – חייבים להבין שיש כאן הרבה יותר מספורט, שמדובר בחינוך של הילדים שלנו. כשדור תורג'מן מתגרה בקהל הירוק אחרי שער, הבן שלי לומד שמותר להתגרות באחר וללעוג לו; כשברק בכר יוצא מדעתו, מאבד את העשתונות ומנסה לתקוף שחקן יריב, הבן שלי מבין שזה בסדר להשתולל; כשאנשי הארגונים מצפצפים על הכרוז יוסי פרץ ארי, על הקפטן דולב חזיזה ועל מפקד כוח המשטרה באיצטדיון שמתחננים להפסיק עם זריקת אבוקות למגרש, הבן שלי רואה שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה – ובלי שום פחד.
למכבי חיפה היתה הזדמנות לחזור לעניינים מהבחינה המקצועית עם ניצחון על הצהבת, ובמקום זה קיבלנו את אחד מהאירועים המבישים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. לא זכורה לי כפיות טובה כזאת של חלק מהקהל כלפי הבעלים שלו. לבי עם יעקב שחר. האיש נותן את כל כולו והונו למועדון, ולא מגיע לו יחס שפל כזה מהקהל שלו, לא מגיעה לו התנהגות כזו של המאמן שלו.
ומה זה אומר עלינו כקבוצה? מה זה אומר עלינו כעם? קמתי היום לבוקר קשה. אני חרד מאוד לילדים שלי, לילדים שלנו. כל מי שהוא חלק מדבר הזה שנקרא כדורגל ישראלי צריך לעשות חשבון נפש ולהפנים שאנחנו מחנכים את דור המחר, לחשוב טוב איך הוא מתנהג ושהוא לא לבד, שיש מאות אלפי ילדים שרואים איך הוא מתנהג ומחקים אותו.
היה קשה אתמול בסמי עופר, תחושה של זירת קרב. השעות עוברות, ואני עדיין לא מצליח לעכל את מה שהיה שם. עצוב, פשוט עצוב.
צהבת
אברהמי למה אתה מתפלא? מי שמכנים את עצמם "קופים" מסגלים לעצמם התנהגויות בזויות כמו אלה שהיו אתמול.
תמשיכו לקשקש "האדם לפני השחקן", במיוחד ברק בכר "מתאים" לסלוגן הזה…
אורית
אנשים כמו אלה שזרקו את האבוקות צריכים ללכת לכלא ,לקבל עונש משמעותי וגם שיכאב להם בכיס. רק ככה ילמדו