ביום שני הקרוב, 27 בינואר, יציינו בישראל, כמו בעולם כולו, את יום השואה הבינלאומי. בחיפה יתקיים, כמדי שנה, טקס מרגש ברחבת האנדרטה "יד לניצול" בבית עמותת יד עזר לחבר. ישתתפו בו שורדי שואה ובני משפחותיהם, שגרירים, קונסולים, אישי ציבור, תלמידים חיילים ושאר אנשי כוחות הביטחון.
בין המשתתפים בטקס תהיה גם שורדת השואה נעמי ליכטהויז, בת 91, דיירת בבית החם בקריית החסד של עמותת יד עזר לחבר. ליכטהויז עברה להתגורר בבית החם לפני כעשר שנים עם בעלה, אברהם, בעקבות המלצה של חברה. חמש שנים לאחר שעברו, בעלה נפטר, והיא נותרה לבדה, אולם, לדבריה, היא לרגע לא מרגישה בודדה.
"הבית הזה הוא בית חם במלוא מובן המילה", אומרת ליכטהויז. "המקום הזה נותן לנו רוגע, שקט נפשי וביטחון. אנחנו לא צריכים לטרוח ולא לדאוג מכלום. כולנו כאן, פחות או יותר, באותו גיל. אם לא מעל 90 אז קרובים ל-90, לכולנו רקע דומה, כולנו באנו מהשואה, כולנו שווים כאן. מדברים האחד עם השני בגובה העיניים. אנחנו נפגשים פעמיים ביום, ולא רק במעלית, וזה עושה לנו טוב לא להיות בדירות לבד. פעמיים בשבוע יש לנו התעמלות, בכל יום רביעי יש ריקודים עם די ג'יי. באים אלינו חיילים, שוטרים, סטודנטים ותלמידים. הם משוחחים איתנו ומשחקים איתנו קלפים, דומינו, רמי אבנים. בחנוכה בכל ערב הגיע מישהו אחר להדליק איתנו נרות. אני ממש מאושרת כאן".
מפעל חיים של איש אחד
עמותת יד עזר לחבר, הפועלת בחיפה זה כשלושה עשורים, היא פרויקט חייו של מייסדה, שמעון סבג. קריית החסד הענקית של העמותה, שבה מתגוררת ליכטהויז ביחד עם עוד כ-100 שורדי שואה, רבים מהם כבר חצו את גיל 100, פרושה על פני שלושה רחובות, ודייריה נהנים ממגורים נאים, שלוש ארוחות ביום, מטיפולים במכון פיזיותרפיה ומפעילויות חברתיות רבות.
מייסד ומנכ"ל העמותה שמעון סבג עם דיירות הבית החם | צילום: יוסף הירש
סבג, שמדי יום מגשים את חזונו לסייע לכל שורד שואה באשר-הוא, הקים, במסגרת פעילות העמותה, מוקד חירום הפועל 24/7. "המוקד נותן מענה לשורדי השואה מסביב לשעון", אומר סבג. "אם מי מהם נופל, חלילה, וזקוק לעזרה או צריך תיקון כלשהו, אנחנו מיד נרתמים לסייע. נוסף על כך, המתנדבים שלנו מחלקים מדי יום ארוחות חמות ומזון יבש לשורדי שואה בכל רחבי הארץ, עכשיו בחורף גם חילקנו תנורי חימום, ואנחנו גם מסיעים אותם לטיפולים רפואיים באמבולנסים שרכשה העמותה".
מה כוללת תוכנית הטקס שיתקיים ביום שני הקרוב?
"בכל שנה בטקס אנחנו מזכירים את הזוועות שעבר העם היהודי במלחמת העולם השנייה, כששורדי שואה מספרים את סיפוריהם האישיים. השנה יהיו אלה שני ניצולים ממחנה ההשמדה אושוויץ. חזן יגיד קדיש, ושלושה שורדי שואה ישיאו משואה. השחקן גיל דנינו יציג מונולוג, שבו הוא ידבר על השואה הראשונה, על השואה השנייה של 7 באוקטובר ועל ההבדל ביניהן, שכן אז עוד לא הייתה לנו מדינה, והפעם, כשכבר יש לנו מדינה, התעשתנו אחרי 24 שעות, והודות לכך, הקטסטרופה לא התארכה".
מוצגים במוזיאון השואה בעמותת יד עזר לחבר | צילומים: יוסף הירש
בתום הטקס יוזמנו המשתתפים לסיור במוזיאון השואה, השוכן גם הוא בבית העמותה. סבג: "במוזיאון יש מוצגים דיגיטליים ומוצגים מוחשיים, כמו החותמות שבהן קעקעו את המספרים על ידיהם של היהודים. את הסיור מלווים בהסברים שורדי שואה. המוזיאון, אגב, פתוח לקהל הרחב בכל ימות השנה, והכניסה אליו היא בחינם".
מגן הצדק החברתי
מדי שנה, בטקס, מעניקה עמותת יד עזר לחבר את "מגן הצדק החברתי" לאדם או ארגון שפועלים למען שורדי השואה במשך כל ימות השנה. השנה יזכו במגן המכובד מועדון הכדורגל מכבי חיפה ומנכ"ל המועדון איציק עובדיה.
קשר הדוק וחם. שמעון סבג ונשיא מועדון מכבי חיפה יעקב שחר | צילום: יוסף הירש
על הקשר בין מכבי חיפה לעמותה, מספר מנכ"ל המועדון, איציק עובדיה: "חלק מהליבה שלנו כמועדון ספורט מוביל זו היכולת שלנו להשפיע על הקהילה ועל הסביבה שלנו. הקשר של המועדון שלנו לעמותה הוא קשר ארוך שנים, וכולנו כאחד – העובדים, צוותי הניהול, המאמנים, השחקנים הבוגרים ושחקני מחלקת הנוער – נרתמים ורתומים. אנחנו רואים את עצמנו כשותפים של ממש לפעילות המדהימה שעמותת יד עזר לחבר מובילה, בין אם בפרויקטים חד פעמיים ובין אם בפרויקטים קבועים. נשיא המועדון יעקב שחר, שמעורבות בפעילות קהילתית היא בראש מעייניו, כבר קיבל את מגן הצדק החברתי. חשוב לי להדגיש שבפעילות שלנו אנחנו לא רק תורמים לקהילה, אלא מעבר לכך – אנחנו גם נתרמים, שכן הודות לפעילות הזו, הדור הצעיר שלנו, ילדי מחלקת הנוער, סופגים ערכים ומבינים היטב מהי המשמעות של נתינה לקהילה ומהי היכולת שלנו להשפיע ולעשות טוב לאוכלוסיות שמסביבנו".
שחקני מחלקת הנוער של מכבי חיפה בביקור בבית העמותה | צילום: יוסף הירש
לזכרה של מאי נעים ז"ל
אורח קבוע ומוכר בבית העמותה, כמעט על בסיס שבועי, הוא פרשן הספורט ומאמן נבחרת ישראל לשעבר, שלמה שרף, בעצמו שורד שואה. הקשר של שרף עם העמותה נוצר בעקבות האסון שפקד את משפחתו ב-7 באוקטובר, כשנכדתו האהובה, מאי נעים ז"ל, נרצחה במסיבת הנובה. בכספי תרומות שאסף שרף רכשה העמותה אמבולנס חדיש, הנקרא על שמה של מאי ז"ל, וגם המחסן הלוגיסטי, שממנו מתנהלת חלוקת המזון לשורדי השואה, נקראת על שם נכדתו.
על הקשר ההדוק עם העמותה, מספר שרף: "הקשר שלי עם שמעון סבג נוצר במהלך ימי השבעה על מותה של מאי. נתקלתי במודעה של העמותה שבה היא חיפשה תורמים. הרמתי טלפון לשמעון, אז לא ידעתי מיהו בכלל, ואמרתי לו שאני רוצה לתרום, והוא הזמין אותי אליו. הגעתי למשרדי העמותה, ונותרתי פעור פה לנוכח כל העשייה שם למען ניצולי השואה. זה מאוד נגע לליבי. שנים שאני מתקומם על ההזנחה של המדינה בכל מה שקשור לטיפול בניצולי השואה. המדינה, לצערי, לא יודעת לטפל באנשים האלה שעברו טראומות ושואה כל כך כואבת ואיבדו את היקר להם מכל. שמעון אמר לי שהעמותה זקוקה בדחיפות לאמבולנס שישנע את ניצולי השואה לטיפולים. בתוך שבועיים אספתי את הסכום, וקנינו אמבולנס ב-470 אלף שקל".
האמבולנס ע"ש מאי נעים ז"ל | צילום: יוסף הירש
פעילותו ההתנדבותית של שרף בעמותה מסייעת לו להתגבר על האובדן. "זו התרופה למכאובים ולמצב הנפשי הלא פשוט", הוא אומר. "אני מרגיש שמאי חיה איתי בכל יום. אני בטוח שהיא רואה את מה שאנחנו עושים. לאחרונה הקמנו גם עמותה בשם 'השפריריות של מאי', הפועלת גם היא תחת חסותה של יד עזר לחבר. במסגרת העמותה הזו אנחנו מארגנים חגיגות בר ובת מצווה לילדים ממשפחות שידם אינה משגת. כבר עשינו ארבע חגיגות כאלה, ועוד היד נטויה. אנחנו מקימים עכשיו את מוזיאון 7 באוקטובר, וגם הוא יהיה על שמה של מאי ז"ל. אני חב תודה גדולה לשמעון סבג. הוא איש יקר, ואני אמליץ עליו בכל פה לקבלת פרס ישראל. האדם הזה עושה עבור ניצולי השואה מה שמדינה שלמה לא מצליחה לעשות".
רוצים להישאר מעודכנים?
סיפורה של נעמי ליכטהויז
הסיפור המצמרר של משפחתה של ליכטהויז בשואה יכול למלא בנקל ספר עב כרס. היא נולדה בצ'רנוביץ בירת בוקובינה, כשהייתה תחת שלטון רומני. בתחילת 1941, כשהייתה בת 6, נשלחה עם הוריה לגטו בצ'רנוביץ. כעבור יום אחד בגטו, אביה נשלח למחנה עבודה. "מהגטו בצ'רנוביץ היו עושים טרנספורטים לטרנסניסטריה, וכמה מבני משפחתי נשלחו לשם. מאבא שלי לא שמענו כלום במשך חמש שנים עד שהסתיימה המלחמה. לא ידענו אם הוא חי או מת. לא היה לנו מושג היכן הוא. רק בסוף המלחמה, בדרך לא דרך, נפגשנו".
ליכטהויז ואימה שהו בגטו עד שראש העיר, שרצה לעשות מחווה למשפחות שנלקחו מהן האבות, איפשר להן לחזור הביתה, אבל גם אז לא תמה מסכת ייסוריהן. "חיינו בפחד מתמיד", היא מספרת. "כל הזמן ברחנו והסתתרנו. הגרמנים שלטו אז בבוקובינה, והאוקראינים, שקיבלו מהם פקודות, היו יותר גרועים מהם. הם היו באים לחפש אותנו בקבוצות. פעם התחבאנו במרתף, ופעם אחרת בעליית הגג. בני זוג מבוגרים נוצרים שגרו בקצה הרחוב, החביאו אותנו בכל פעם שהגיעה למקום קבוצה של אוקראינים".
"אני מאושרת". שורדת השואה נעמי ליכטהויז, דיירת בבית החם של העמותה | צילום: יוסף הירש
ליכטהויז הייתה בת 11, כאשר פרצו לביתה שני חיילי אס אס ושני אוקראינים. הם היכו את אימא שלי לנגד עיניי וכיוונו אלינו את הרובים", היא משחזרת. "אמא שלי חיבקה אותי בצורה כזו, שאם יירו עלינו, יירו על שתינו ביחד, כדי שלא נישאר האחת בלי השנייה. אני זוכרת שהאס אס שאל את האוקראיני אם לירות עלינו, והוא סימן לו 'כן'. סבא שלי, שהיה שם איתנו, היה המלאך הגואל שלנו. הוא כרע על ברכיו, חיבק את האוקראיני ברגליו ואמר לו 'אדוני, קח את החיים שלי, אבל תן לילדות שלי לחיות'. אני זוכרת שסבא היה לבן כמו הקיר. את זה לא אשכח לעולם. האס אס הסתכל על סבא שנייה או שתיים, עשה עם היד, והם יצאו. ככה נשארנו בחיים".
ליכטהויז עלתה ארצה עם הוריה בקיץ 1950, כשהייתה בת 16. היא לא יודעת מה עלה בגורלו של סבה. בארץ פגשה את אברהם, איש אצ"ל, יליד הארץ, לו נישאה כשהייתה 18 ולצידו חיה במשך 68 שנים. לבני הזוג נולדו שני ילדים, בת ובן. כיום ליכטהויז היא סבתא לארבעה נכדים וסבתא רבתא לשמונה נינים. "המשפחה שלי היא הניצחון שלי על הנאצים, אבל אירועי 7 באוקטובר היו עבורי כמו מכת אגרוף מתחת לחגורה. במשך שנים אני מספרת את סיפור משפחתי בבתי ספר ובכל מקום שמזמינים אותי אליו ורק רוצים לשמוע. תמיד המסר שלי היה 'לעולם לא עוד', כי עכשיו יש לנו מדינה. ואז הגיע 7 באוקטובר, וכל האג'נדה שלי התמוטטה לגמרי. הכל התנפץ לי בפנים".
טקס יום השואה הבינלאומי יתקיים ביום שני, 27 בינואר, בשעה 14:00, בעמותת יד עזר לחבר, רחוב קסל 6 חיפה, ברחבת האנדרטה "יד לניצול"
תגובות