שני ימי הולדת: סיפור הינצלותו של עודד סושרד

"אני חוגג פעמיים בשנה יום הולדת", אומר ד"ר עודד סושרד. "ב-8 ביוני 1969 נולדתי בפעם הראשונה, וב-17 בינואר נולדתי בפעם השנייה. ההבדל בין שתי הלידות שלי הוא שב-8 ביוני אמא שלי ילדה אותי, וב-17 בינואר נולדתי בזכות צוות רפואי מסור ובזכות משפחתי וחבריי שתמכו, דאגו והתפללו. המשותף לשתי הלידות הוא שבשתיהן יצאתי מאותו בית החולים – בני ציון".

בבוקר שבת של 26 באוקטובר האחרון פרצה שריפה בחצר הבית של סושרד בקרית חיים. את מה שקרה עד לרגע שבו הוכנס לאמבולנס, הורדם והונשם, הוא זוכר לפרטי פרטים. על מה שקרה לאחר מכן, עד שחזר לחיים כעבור חודש, הוא למד מהמסמכים הרפואיים וממה שסיפרו לו בני משפחתו.

"השריפה פרצה בחצר", הוא משחזר את רגעי האימה. "מכשיר חשמלי לא בטיחותי גרם לפרוץ האש. השריפה התפשטה במהרה, כל הבית התמלא עשן ולהבות, ואני נלכדתי בפנים. שמעתי את השכנים קוראים בשם שלי. האינסטינקט הבסיסי היה לצאת מהבית דרך הדלת הראשית. בדיעבד זו היתה טעות כי הדלת הראשית מובילה לחצר הקדמית, וכשפתחתי את הדלת חטפתי מכת אש רצינית לפנים. זחלתי בתוך בית אפוף עשן, כשחפצים נופלים עליי מכל הכיוונים, עד שהגעתי לדלת האחורית והצלחתי לפתוח אותה. זה היה סיכון לא קטן, כי מצדה האחד של החצר האחורית יש בניין ומשלושת צדיה האחרים יש חומה בגובה של שלושה מטרים. אני לא יודע לטפס על חומה של שלושה מטרים, אבל קיוויתי שהמחלצים יגיעו אליי לפני שהאש תגיע. ובאמת, כעבור זמן קצר חולצתי. אני לא יודע מי חילץ אותי, אבל אני חב לו את חיי. אני רק זוכר שעל האמבולנס היה כתוב 'יוסי אמבולנס'. איכשהו הוא הצליח למשוך אותי בידיים ו'לזרוק' אותי לחצר של השכנים, שמשם כבר יש גישה לכביש הראשי. באמבולנס הורדמתי והונשמתי, והתעוררתי בערך חודש לאחר מכן".

השריפה שכילתה את ביתו של עודד סושרד (צילום: פרטי)

על התקופה שבה היה בעולמות אחרים למד כאמור סושרד מהרשומות הרפואיות ומסיפורים של בני משפחתו. "בתחילה פינו אותי לחדר הלם ברמב"ם, ומשם החליטו להעביר אותי לתא לחץ באסף הרופא, אלא שלאסף הרופא כבר הגעתי במצב קשה מאוד ולא יציב, אז האופציה של תא הלחץ ירדה מהפרק. במשך ארבעה שבועות שכבתי שם מורדם ומונשם, מחובר לאקמו, כשבני משפחתי מקיפים אותי כל העת ומשמיעים לי מוזיקה. הייתי במצב קשה מאוד", הוא מספר בקול חנוק, "הרופאים אמרו לילדיי שהם לא יכולים להבטיח שום דבר כי מחלת הריאות עלולה עוד להתפתח. צילומי הריאות שלי הראו מסך של עשן לבן. לאחר ארבעה שבועות באסף הרופא העבירו אותי לשיקום נשימתי בשיבא תל השומר. את השבועיים הראשונים בשיבא אני זוכר בקושי. אמנם שם התחלתי להתעורר, אבל עדיין הייתי מטושטש ומעורפל. לא יכולתי לדבר כי הייתי מחובר לכל מיני מכשירים, ועם בני משפחתי תקשרתי באמצעות לוח מחיק שנתנו לי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

רק בחלוף שבועיים בתל השומר התחיל סושרד לחזור לעצמו. הוא נותק ממכשיר ההנשמה, מהזונדה ומהקנולה, וכדי להיות בטוח שהוא חזר לחיים הוא כתב על הלוח הוכחות ומשפטים הקשורים למקצועו כסטטיסטיקאי. "רציתי לוודא שאני זוכר את המקצוע שלי", הוא מספר, "ובאמת זכרתי. מנקודה זו התחילה ההחלמה שלי".

לפני שבועיים הועבר סושרד למחלקת שיקום במרכז הרפואי בני ציון. הוא כבר קם מהמיטה בלי עזרה ומתנייד בעזרת הליכון. ביום שישי האחרון, 17 בינואר, לראשונה מאז השריפה, הוא יצא אל מחוץ לכותלי בית החולים. "נתנו לי חופש של חמש שעות", הוא מספר, "הבן שלי לקח אותי מבית החולים לאזכרה של חולדה גורביץ' שהיתה חברה טובה מאוד של המשפחה. פגשתי שם הרבה חברים טובים ששמחו מאוד לראות אותי. הזמרת אילנה טובים שרה לי את 'להיוולד בכל בוקר מחדש', וזה היה מרגש מאוד".

מבחינה נשימתית עולה סושרד על דרך המלך. לדבריו, 90 אחוז מריאותיו כבר התנקו, ועכשיו עיקר שיקומו הוא טיפול בגוף שהתנוון ולמידה ללכת מחדש. ביתו שניזוק קשות בשריפה עובר בימים אלה שיפוצים מהיסוד, וכאשר ישתחרר מבית החולים ("כרגע עוד אין צפי לשחרור") הוא יתמקם בינתיים בדירה הנגישה ששכרו לו ילדיו בקרית חיים.

סושרד, בן 55, הוא דמות מוכרת בנוף הפוליטי המקומי. הוא אב לארבעה ילדים וסב לשני נכדים, בעל תואר שלישי בסטטיסטיקה מאוניברסיטת חיפה ותואר ראשון ושני בהנדסת תעשייה וניהול מהטכניון. בחייו המקצועיים הוא עוסק בייעוץ ובהדרכה בתחומי ההסתברות, הסטטיסטיקה, חקר הביצועים וניתוח המערכות. בשעות הפנאי הוא כותב שירים ("סטטיסטיקה זה בשביל הפרנסה ושירים זה בשביל הנשמה") ומכהן בהתנדבות כמזכיר מועדון רוטרי כרמל.

"חשוב לי מאוד שהכתבה תהיה אופטימית", הוא אומר בסיום השיחה, "אמנם דיברנו על דברים לא נעימים, אבל לא סתם אומרים שהכל זה לטובה ושלפעמים הירידה היא רק לצורך עלייה. אני מעדיף לראות את חצי הכוס המלאה – את משפחתי שהתלכדה והתאחדה סביבי בדאגה ובתפילות לשלומי, ואת העשייה שלהם בעסק שלי מול לקוחותיי ומול רואה החשבון בהיעדרי. אני מאמין באמונה שלמה שלא מעט בזכות השירים שהשמיעו לי בטיפול נמרץ התעוררתי. חשוב לי להודות לבחור שהציל את חיי, ואין לי מושג מיהו, לצוותים הרפואיים שמלווים אותי לכל אורך הדרך ולחברים הרבים שהתעניינו, קיוו והתפללו למעני. תודה".

לומד ללכת מחדש. עודד סושרד במחלקת השיקום בבני ציון (צילום: חוה סושרד)