מהו החזון שלי לחיפה 2025? שאלה מוזרה, האמת. בהתחשב בסיוט הבלתי נגמר שאנחנו חיים בו, אני באמת מתקשה לחשוב על משהו שמתכנס לכדי חזון. אני חי יותר בקצב של בייבי סטפס, שבוע–שבוע כזה, אתם יודעים. קצת קשה לראות קדימה כשאנחנו עוד עמוק בתוך אירוע מלחמתי מתגלגל, שסופו לא נראה באופק.
ובכל זאת, מסתיימת לה עוד שנה – מחליאה, איומה ומסויטת מהרגיל. עמוסה בדם, באש ובתמרות עשן של פגיעות או פטריות עשן מעופפות של יירוטים, במקרה הטוב. בשבוע הבא תיפתח שנה חדשה, ולפחות בתחילתה צריך לנסות ולפזר עליה קורט של תקווה למשהו טוב יותר.
אז ראשית, נקווה לשנה שקטה ברמה הביטחונית. סבלנו לא מעט כאן בחיפה בחודשים האחרונים, ועוד לפני כן מחוז הצפון הוכה ונחבל ונהרס במשך יותר משנה. אני מאחל ומייחל לכך שהשקט של השבועות האחרונים יישמר ושלא נצטרך לתפוס מחסה ולהזדעק מאזעקות, כי שקט הוא ראשית צמיחת גאולת המקום, ובלעדיו כל שיקום ובנייה מחדש לא יתאפשרו.
בהינתן מציאות שקטה, חובה על חיפה לקחת דוגמה מאחיותיה הקטנות – הקריות – ולהצמיח מנופים באלפים בכל רחבי העיר. שנת 2025 חייבת להביא איתה תנופת בנייה שתענה על מצוקות ותתחיל בפיתוח העיר לכיוון העשור השלישי של שנות האלפיים. אמר יונה יהב בזמנו שלו ורק לו היכולת לדבר עם השלטון המרכזי ולהביא לתנופת הבנייה, ואחרי הפקטור המוצדק שקיבל לעיכוב בשל המלחמה, זה הזמן שלו לפרוע את הבטחותיו ולייצר מציאות נדל"נית שתעצור את בריחת הצעירים ותרענן גם את פני העיר וגם את אוכלוסייתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
השנה החולפת היתה שנת מבחן אמיתית לדו קיום בעיר, ולמרות שמסביב יהום הסער, למרות הלאומנות הגואה והסערות הפוליטיות והקיטוב, חיפה המשיכה לשמחתנו להישאר אי של שפיות. מרקם היחסים בין יהודים לערבים, להוציא מספר תקריות קטן באופן יחסי וניסיונות הפגנה כאלו ואחרים, עמד במבחן בכבוד. לקראת פתיחת השנה, האתגרים שלפנינו עוד יעמידו את המארג המופלא שיש בחיפה מכל המינים, הדתות והפלגים במבחנים משמעותיים, אבל אנחנו נוכל להם, ועל כך גאוותי, ועל כך אהבתי לעיר ולתושביה. שרק נמשיך ככה.
אבל חשוב יותר מהכל, יש חלום אחד, יש שאיפת על אחת בחזוני לקראת 2025 עבור חיפה, חשובה יותר מכל דבר אחר – שנזכה להעלות על במת חגיגות אליפות ירוקה את דורון שטיינברכר, מתן אנגרסט, גיא גלבוע דלאל ושאר אחינו החטופים בעזה, מחיפה ומשאר חלקי הארץ.
שנזכה למחות את הכתם הלאומי, שנזכה לפדיון שבויים ולגאולה פרטית, לגאולה עירונית ולגאולה לאומית, במהרה בימינו אמן.
הכותב הוא חבר מערכת ”כלבו"
תמיר אלחיאני | צילום: עצמי
תגובות