סגירת מעגל: נמצא חלקו של מסוק חיל האוויר שהתרסק בסוריה לפני 50 שנה, אשר אחד מטייסיו – סגן אמיר אמית ז"ל – היה בן העיר חיפה.
במסגרת פעילות הגנה שגרתית של כוחות שלדג וחטיבת ההרים במרחב סוריה אותר והושב ראש הרוטור של מסוק הצרעה מספר 17 של טייסת 114 (טייסת הסופר פרלון לשעבר). חלק זה נשאר במרחב מ-27 לאפריל 1974, אז התרסק המסוק שהוזנק לחלץ לוחמי צנחנים שנפצעו במהלך היתקלות. טייסי המסוק רס"ן גולן לוי ז"ל וסגן אמיר אמית ז"ל, המכונאים המוטסים סמ"ר יעקב ברנהיים ז"ל וסמ"ר יעקב רול ז"ל, רופא יחידה 669 רס"ן ד"ר אחיקם אבני פיינשטיין ז"ל וחובש היחידה סמל מאיר רוזנשטרוך ז"ל נספו בתאונה והובאו לקבורה בישראל.
בסוף השבוע הגיעו לוחמי 669 ויחידת אית"ן בחיל האוויר אל ההר על מנת להשיב את ראש הרוטור לטובת הנצחה ומסורת, וכן סרקו את השטח כדי לוודא שלא נותרו במקום חפצים אישיים או בעלי משמעות עבור המשפחות השכולות.
אמית ז"ל נולד בחיפה ב-24 בפברואר 1951. הוא למד בבתי הספר היסודיים ביאליק וליאו בק, המשיך לתיכון החקלאי כפר-גלים ומשם עבר לתיכון החקלאי כדורי. הוא עבד ברפת, ראה את עתידו בעבודת האדמה וחלם על חווה או משק משותף לו ולחברים.
באתר ההנצחה "יזכור" נכתב שאמו של אמיר, רחל, נפטרה כשהיה בן 10, ואביו חיים נישא לרות, שהיתה לאמיר אם וחברה קרובה. מילדותו הוא היה שובב, חביב ופיקח. הוא היה חבר בתנועת הצופים, והיה חובב התעמלות מכשירים וכדורעף. הוא היה בחור תוסס, בעל מרץ וביטחון עצמי, שאפשר היה לשוחח עמו בכל נושא. הוא היה מלא הומור, טוב לב ואהב לעזור לזולת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אמיר התגייס לצה"ל בסוף יולי 1970, וכחבר גרעין קידר הוצב לנח"ל. לאחר הטירונות בנח"ל הוא עבר בהצלחה מבחני טיס, הוצב בחיל האוויר ונשלח לקורס טיס, שבסיומו הוצב בטייסת מסוקים. חבריו לקורס סיפרו שהוא היה הוא הדבק החברתי. ביולי 1973 הועלה אמיר לדרגת סגן והשתתף במלחמת יום הכיפורים כטייס. מפקדיו העריכו אותו, ובהמלצתם אושרה לו העלאה מוקדמת בדרגה ליולי 1974, אך הוא לא זכה לכך.
בזמן שמילא את תפקידו כטייס סופר פרלון ופינה פצועים ממוצב הפיתולים בחרמון נפל המסוק, וכל האנשים בו נהרגו. אמיר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה, והשאיר אחריו אשה, אב, אם חורגת ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הטייסת: "בטייסת השאיר אמיר דמות חברתית בלתי רגילה. הוא הביא תנופה ומורל גבוה בעצם התנהגותו הטבעית. היו לו ויכוחים קשים בהרבה נושאים. תמיד עמד על שלו ולא ויתר, אולם כשהשתכנע, היה מוכן לתרום ולדחוף, כאילו הוא יזם את הרעיון. במלחמה, לפניה ואחריה, השרה אווירה עליזה ורוגעת, הדרושה כל כך במצבים קשים. זאת היתה תרומתו הגדולה לטייסת".
משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו, ובו דברי בני משפחה ודברי חברים על דמותו, וכן קטעים ממכתביו.
שי
יהי זכרו ברול