בריאות היא המצרך החשוב בחיינו. עבור תושבי הצפון, המצויים במציאות מלחמתית עצימה, עובדה זו מקבלת משנה תוקף. הרוקחים והרוקחות מהווים חלק משמעותי בשרשרת הטיפול, ו"שבוע הרוקח הלאומי" הוא הזדמנות להאיר בזרקור את עבודתם של אלו האמונים על הטיפול התרופתי ואספקתו למטופלים, ואלו שממשיכים לספק שירות מיטבי, גם תחת אש.
"תחושת השליחות גוברת על כל סממן של פחד"
אסעד מועלם היא מ"מ רוקחת אחראית בבית מרקחת שלומי. בית המרקחת מעניק שירות מסור ובלתי מתפשר עבור מספר לא מבוטל של תושבים המתגוררים באזור, כולל מהמושבים ומהקיבוצים הסמוכים.
מועלם, בן 36 ממעיליא, פועל בחודשים האחרונים כרוקח יחיד במרפאה, תוך סיכון עצמי והמשך ניהול בית המרקחת חרף כל האתגרים שמסביב, כשהוא משאיר מאחור אשה ושלושה ילדים, כולל זאטוטה שהגיחה לאוויר העולם רק בקיץ האחרון. "מאז המלחמה אני רוקח יחיד בבית המרקחת מכיוון שצמצמנו את שעות הפעילות ואת היקף כוח האדם לאור המצב הביטחוני", הוא אומר, "שלומי היא אמנם יישוב מפונה, אבל בכל זאת נותרו כאלו שבחרו לא להתפנות עקב אילוצים בריאותיים או עסקיים. אנחנו נחושים להמשיך לספק להם שירותים, ולו כדי להמשיך את הרציפות התפקודית ולפעול למען בריאותם. יצא לי למשל לטפל באדם מבוגר, קטוע רגליים, בן יותר מ-90, שמקבל תרופות כרוניות מדי חודש, ובמטופלים אחרים שנזקקים לתרופות ביולוגיות או כימיות ייחודיות. במקרה אחר, אבא לילדה בת 3 מיישוב סמוך סיפר לי שמאז שהם פונו הוא מתקשה להשיג עבור בתו המתמודדת עם דלקת מפרקים טיפול ביולוגי. הוא פנה אלי וביקש את עזרתי. כמובן ששמחתי לעזור. אותו אבא החליט להגיע עד למרפאה על אף הסיכון. עצם הידיעה, במיוחד בתקופה שכזו, שנפלה בזכותי היכולת לעזור להם, שווה את הכל".
מועלם משתף גם בדבר המחיר האישי שעמו הוא מתמודד מאז 7 באוקטובר אשתקד: "בסופו של יום, אשתי נשארת הרבה לבד עם שלושה ילדים. בדרך למרפאה ובחזרה נותר לי רק להתפלל שהכל יעבור בשלום. ולמרות הכל, תחושת השליחות היא זו שמנחה אותי. היא זו שגורמת לי להתייצב בכל יום מחדש וגוברת על כל סממן של פחד".
ומה לגבי העתיד? "אני מקווה שבקרוב נוכל לחזור לפגוש את המטופלים שלנו אחרי ששבו לביתם, ומאחל שנחזור כולנו לימים של שקט, שגרה ופעילות מלאה. אני בטוח שהם עוד יבואו".
רוצים להישאר מעודכנים?
"מתוך המקומות החשוכים עוד נגיע אל האור"
מוחמד דיאב הוא מנהל בית מרקחת נהריה מקצועית, בין הגדולים באזור. בית המרקחת אמון על מתן שירות אזורי לאוכלוסייה רחבת היקף ומשרת מדי חודש אלפי מטופלים, לרבות הענקת ייעוץ רוקחי יזום לחלקם.
חרף המציאות המלחמתית שאינה מרפה גם מנהריה וסביבתה, מספר דיאב על עבודה מאומצת, לעתים מסביב לשעון, וכזו שמאופיינת בשנה החולפת גם באתגר לא מבוטל: "היינו בטוחים שהמלחמה תגרום לירידה בהיקפי העבודה, אבל בפועל גילינו שדווקא ההיפך הוא הנכון. מספר המשימות גדל בשיעור של 20-15 אחוז. למעשה הפכנו לבית מרקחת מרכזי שמשרת מעבר לקהל היעד מקורי גם קהלים נוספים, כולל מפונים שזקוקים לתרופות או לטיפולים ייחודיים, ביחד עם קיבוצים ובתי אבות שסובבים את העיר ואוכלוסיית מטופלים חדשה שהתווספה לאורך השנה החולפת".
לדבריו של דיאב, בן 43 מטמרה, נשוי ואב לשלוש בנות, עמודי התווך של בית המרקחת והגורמים הישירים להצלחתו הם הרוקחים העובדים בבית המרקחת בניהולו: "הצוותים המופלאים שלנו הם אבן היסוד של העבודה. הם ניחנים במקצועיות, בידע רב ובמוסר עבודה גבוה. רוב העובדות הן אמהות לילדים, שלמרות המצב והחשש הטבעי, מגיעות יום אחרי יום לעבודה. לעתים תופסת אותם בדרך אזעקה, אבל בסופו של יום שום דבר לא מרתיע אותם, שכן המטרה להעניק שירות מקדשת את האמצעים".
חלק מהפעילות בבית המרקחת, כפי שמתייחס אליה דיאב, מתרכזת בימים אלה בהזמנות אונליין ובאיסוף תרופות – שירות שלעתים רבות אכן עושה את ההבדל עבור המטופלים: "היה לנו לא מזמן מקרה שבו חולה סרטן שנדרש לתרופה מיוחדת ביקש את עזרתנו. בית המרקחת המקורי שלו נסגר בשל המצב הביטחוני, והוא פנה לסיוע. הפעלנו מיד עבורו את מערך השינוע והמחסן, ביחד עם המנהלים שנרתמו על מנת להמציא לו את התרופה בזמן אמת. לדעת שהיינו שם בשבילו זה כלל לא מובן מאליו".
דיאב מבקש לשדר אופטימיות ובטוח כי למרות הקשיים, הרי שהעתיד עוד יאיר פנים לבית המרקחת ולמטופלים: "זוהי כמובן תקופה לא קלה לכולנו, אבל אני מאמין שמתוך המקומות החשוכים עוד נגיע אל האור. אני מאחל לכולנו שנדע ימים שקטים ושלווים. אין לי ספק שרק נתחזק מהימים הללו".
מוחמד דיאב (צילום: דוברת כללית)
"הפחד והמתח מלווים אותנו כל הזמן"
שירין מוראני שאהין היא רוקחת אחראית בבית המרקחת ביישוב גרנות, הממוקם שלושה וחצי ק"מ בלבד מגבול לבנון. בימות שגרה, פרט לניהול בית המרקחת היא עוסקת בהכנת תרופות כרוניות חודשיות למטופלים בקיבוצים וביישובים הסמוכים, אלא שמאז 7 באוקטובר 2023 השתנה אופי עבודתה ללא היכר.
"לאורך כל התקופה המטלטלת הזו המשכנו לעבוד מדי יום, אמנם בשעות מצומצמות, אך שמרנו על מענה טלפוני זמין. נתנו גם שירות לחיילים ששהו בבסיסים באזור, כולל לכאלו המשויכים לקופות חולים אחרות", אומרת מוראני שאהין, "השנה האחרונה היא שנה מאתגרת. ההתנהלות בחוסר ודאות, לצד החשיבות להמשיך ולתת שירות, דורשת הרבה מאוד עבודה מאחורי הקלעים. כל זאת בזמן שהילדים בבית לבד בצל המצב הקשה בסביבה. אזעקות, נפילות ויירוטים מקשים עלי בעבודה, ביחד עם המחשבות והדאגות. למרות המצב והסיטואציה הקשה, אני מנסה בכל כוחי לתת את המקסימום כדי לשרת את האוכלוסייה שלנו. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו פשוטו כמשמעו 'עובדים תחת אש' ורצים למקלט בזמן האזעקות. הפחד והמתח מלווים אותנו כל הזמן, ובפרט בזמן הנסיעה בדרך לעבודה וחזרה הביתה, שמלוות לבעתים באזעקות וביירוטים. כולי תקווה שהמצב המלחמתי יסתיים בקרוב ושנחזור לשגרה מלאה. אני יכולה להבטיח שנמשיך לעשות הכל כדי לתת מענה וטיפול הולם לכל האוכלוסייה הנזקקת לתמיכה".
שירין מוראני שאהין (צילום: דוברות כללית)
אירנה מלנבסקי, רוקחת מחוזית במחוז חיפה וגליל מערבי בכללית, מסכמת: "אני מוקירה את המסירות, את המקצועיות ואת האומץ שהרוקחים מפגינים יום יום, שעה שעה. בזכותם המטופלים שלנו זוכים לקבל את הטיפול התרופתי ואת החיוך שכה נחוץ להם כעת. אין ספק שסקטור הרוקחות נמצא בלבו של המערך הרפואי ותורם תרומה משמעותית לבריאותם של מטופלינו. אני רוצה לשבח את כל הרוקחים שלנו על המסירות ועל המקצועיות שלהם, שימשיכו להצטיין בכל מה שהם עושים למען בריאות הציבור, ולאחל להם ימים רגועים ושלווים ביחד עם בני משפחותיהם".
תגובות