סיפור אהבה עם סוף עצוב: ב-14 באוקטובר 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, נפל סמל שמואל קוקוש בחזית סיני. שמואל נולד בחיפה ולמד בבית הספר היסודי דגניה בטירת כרמל, המשיך לבית הספר הטכני בחיפה, ועם סיום לימודיו עבד כמכונאי במוסך במפרץ. שמואל, שכונה בלונדי בשל שיערו הבהיר, התגייס בשנת 1970 לחיל השריון. זמן קצר לפני שחרורו הוא נפגע מרסיסי טיל שירו הצבא המצרי בחמדיה, בגזרה המרכזית של התעלה, לאחר שיצא לחלץ שישה חיילים שנלכדו באש המצרים. הטנק שלו נפגע, והוא נהרג. שמואל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה, והשאיר אחריו הורים ואח.
51 שנים חלפו מאז, ואתמול (ראשון) גוללה הדר קנה, אחייניתו של שמואל, בדף הפייסבוק שלה סיפור מדהים שהתגלה למשפחתו רק עתה: "לפני כשבועיים קיבל אלי, אחיו הצעיר של שמוליק ואבא שלי, שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היתה מפקדת מהחטיבה בשריון שבו שירת, והיא סיפרה לאבי שמצאה בארכיון חפץ של אחיו וקבעה איתו פגישה על מנת למסור לו את המכתב".
את המכתב שלחה לשמוליק בחורה בשם אהובה חן מאשדוד ב14 בפברואר 1974. "אני בספק אם אתה עדיין זוכר אותי, אבל אני זוכרת בדיוק איך אתה נראה, איך אתה מדבר, איך אתה הולך, בקיצור הכל. אני מקווה רק שהמכתב יגיע אליך", היא כתבה.
"שמוליק ואהובה היו ביחד למשך כמה שבועות, אולי חודשים" כתבה קנה, "המשפחה שלו לא ידעה עליה. ככל הנראה הם נפגשו מספר פעמים בחופשות שלו מהצבא כשעצר אצלה בדרך אל הוריו, ובשאר הזמן החליפו מכתבים. הקשר נפסק בפתאומיות, ואהובה לא הבינה למה: אולי הוא כבר לא רוצה? אולי משהו קרה? לסיום היא ביקשה ממנו שרק יודיע לה שהכל בסדר ושיבוא לבקר אותה באשדוד בדרך הביתה. הימים היו ימי מלחמת יום כיפור, אז בהחלט היתה לה סיבה לדאוג. לצערנו, חשדה של אהובה היה נכון – שמוליק יצא לקרב במלחמת יום כיפור ולא חזר. המכתב שלה הגיע לפלוגה, שם הבינו שהנמען כבר אינו בין החיים, ובצה"ל כמו בצה"ל מישהו ברגישות רבה חתם על גבי המכתב 'מת, חלל. נא להחזיר לשולח'. אבל המכתב לא הוחזר לשולחת. הוא כנראה עבר כמה גלגולים עד שהגיע לארכיון, ושם נשאר מתויק במשך 50 שנה, עד שנפתח השנה לציבור הרחב".
המכתב ששלחה אהובה לשמואל
רוצים להישאר מעודכנים?
בני משפחתו של שמוליק לא ידעו את נפשם. "קצרה היריעה מלספר על ההתרגשות של אבא כשקרא את המכתב", כתבה קנה, "האבל הכבד על מות אחיו עדיין נוכח בביתנו 51 אחרי. אבי עצמו היה צנחן ולחם אף הוא באותה מלחמה – בקרב על החווה הסינית. כשהוא חזר מהקרב פצוע נודע לו על אחיו. אמי, אחיי ואני לא זכינו לפגוש את דוד שמוליק, אבל כולנו מרגישים שקצת הכרנו אותו מכל הסיפורים, ותמונתו מוצבת בפינת האוכל בבית הורי עד היום".
משפחתו של שמוליק ביקשה לאתר את אהובה, ובדף הפייסבוק "קלוז'ר" – שבו מחפשים מכרים מהעבר שאבד עימם הקשר לאורך השנים – נרתמו לסייע. תוך כמה שעות התקבלה הבשורה העצובה: אהובה כבר לא בין החיים. היא נפטרה לפני 23 שנה ממחלת הסרטן.
קנה, הופתעתם?
"זו היתה הפתעה גדולה כשנודע לנו בכלל על קיומה של אהובה. לא הכרנו את הסיפור, ועד עכשיו אנחנו לא בטוחים בפרטים ולא בדיוק יודעים מה היה שם. אבא שלי התרגש מאוד מעצם קיומו של המכתב שצץ פתאום אחרי 50 שנה. כשהקצינה מהשריון התקשרה, אבא היה בהלם מכך שיש עוד דברים של שמוליק. הוא נפגש איתה, כשראינו את המכתב התוודענו לראשונה לקיומה של אהובה. לא ברור מה היה טיב הקשר ביניהם ומתי הוא היה, אנחנו כן יודעים שהיתה לו חברה בשם שרה שאהבה אותו מאוד והוא אהב אותה. בגלל זה רצינו לדבר עם אהובה ולשאול אותה. כשפרסמנו את הפוסט זה הגיע ל'קלוז'ר', וממש כמה דקות לאחר מכן הודיעו לנו שהיא כבר לא בין החיים, ואז אחותה הגיבה לפוסט".
ומה התחושות כעת?
"היינו רוצים לדעת מה היה שם בדיוק. נדבר עם אחותה כדי להבין. אנחנו אוספים כל פיסת מידע. אבא אהב מאוד את שמוליק, הוא היה אחיו הגדול. הוא לקח מאוד קשה את המוות שלו. אחי אסף שמואל, קרוי על שמו".
מעין, בתה של אהובה מסרה: "רק אתמול התחיל כל הסיפור. זה מאוד מרגש".
המכתב ששלחה אהובה לשמואל
שרי גורביץ
התרגשתי מאד לקרוא את הסיפור. כאחות שכולה שיומיום " מדברת" עם אחיה ז"ל שהיה " היהלום שבכתר" בזכות הצטיינותו בכל. הספיק ללמוד בבסמ"ת. ביום חמישי קיבל חופש כדי להבחן ללמוד בטכניון. ביום שני נפל ואח"כ קיבלנו את הבשורה שהתקבל
. אבדה עצומה להורי ז"ל ולי האחות הקטנה. זר לא יבין זאת…