יסלחו לי גל אלברמן, ברק בכר ויעקב שחר, אבל על משקל המשפט האלמותי של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה" – ככה לא בונים קבוצה.
לחכות עד לדקה ה-90 בהחתמת שחקנים ולשחרר שחקנים בכירים וחשובים מבלי שיש להם מחליף – זו לא מכבי חיפה שאני מכיר. לפני שנתיים, כשבוגדן פלאניץ' עזב רגע לפני ליגת האלופות, תוך יום וחצי נחתו פה שניים לא פחות טובים ממנו – דילן בטובינסיקה ועבדולאי סק. והשנה? שנייה לפני סגירת החלון עוד מדברים על קייס גאנם וגיא מלמד, ואף אחד מהם בסוף לא מגיע.
וכך, בדקה ה-90 הוחתמו שני שחקנים שאמורים לעשות את ההבדל – קסנדר סברינה ומתיאס נאוהל. אבל זה קרה יותר מדי מאוחר. אני לא נכנס לכיס של שחר, אבל אם גם ככה הוא ידע שהוא ייאלץ להוציא סכום כזה גדול, מדוע הוא לא פתח את הארנק בקיץ? מדוע עסקת נהואל היתה צריכה להימתח על פני חודשים? ועדיין נשארנו ללא שוער, ללא חלוץ זר ובלי רכש ישראלי משמעותי. ואל תגידו לי איתן אזולאי.
קשה לחזות כיצד תיראה מכבי בעונה הזאת. גם מהמשחק נגד בני ריינה אי אפשר ללמוד כלום. מחצית אחת טובה, מחצית שנייה גרועה, אין חלוץ אמיתי והסגל פשוט לא טוב מספיק. שלא לדבר על ההכנה ועל ההדחה המבישה מאירופה.
ולמרות שרואים את טביעת האצבע של בכר, בעיקר במחויבות של השחקנים במגרש ובהכנה הטקטית למשחק, הדרך עוד ארוכה. מאוד. אבל אם מכבי לא תפגע בשחקני הרכש החדשים, היא בבעיה קשה. אי אפשר לדעת באיזה כושר הם מגיעים ואיך הם יתחברו לקבוצה. אנחנו חייבים בול פגיעה.
וביום שני בית"ר ירושלים מגיעה לסמי עופר. בכר אמור להציג במשחק הזה את מכבי חיפה החדשה. בניגוד לתיקו מול ריינה, הפעם שום תוצאה מלבד ניצחון לא תתקבל בשקט ביציעים הירוקים.
ולמרות הסגל שרחוק מלהיות מושלם, אם בכר לא יחזיר את האליפות זה יהיה כישלון. הוא חזר למכבי במטרה אחת: לקחת ממכבי תל אביב את הצלחת. עכשיו כבר לא מעניין מי עזב ולמה. חובת ההוכחה עליו.
תגובות