משהו לא טוב עובר על מכבי חיפה. יותר מדי שחקנים עזבו כי לא טוב להם בכפר גלים. חלקם מיצו, אחרים חששו, והיו גם כאלה שהלכו אחרי הכסף הגדול. בשורה התחתונה – מהקבוצה הגדולה שחגגה פה ליגת אלופות ואליפות שלישית ברצף רק לפני פחות משנה וחצי, לא נותר זכר.
מה קורה פה? האימפריה מתפרקת. הראשון שעזב היה הקפטן נטע לביא. הוא כבר לא היה יכול לעמוד בלחץ, אשתו תמכה, והוא בחר את השקט של יפן, מרחק חצי כדור מכאן. לטעמי, לא נלחמו עליו מספיק, וזה בדיוק הסיפור. היה למכבי הרכב חלומות שאף אחד לא התעקש יותר מדי להשאיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
כי אחרי לביא עזבו בזה אחר זה מוחמד אבו פאני לקבוצה שהיא לא שדרוג כלכלי משמעותי, ובטח לא מקצועי; עומר אצילי שבחר בכסף האמירתי, לא הצליח ונחת הקיץ בקפריסין במקום בארץ; ג'וש כהן שהתעקש לא להיות כאן, ומאז אנחנו עם בור בשער; דילן בטובינסיקה שביחד עם עבדולאי סק ושון גולדברג היה חלק מחוליה אחורית בלתי עבירה; צ'רון שרי שהיה חייב לבחור במשפחה; ענאן חלאילי שנמכר בשבעה מיליון יורו לסגנית האלופה הבלגית; פייר קורנו שכבר בשנה שעברה עשה קולות של מי שרק רוצה לברוח; דניאל סונדגרן ששני הצדדים הרגישו תחושת מיצוי; ועכשיו גם פרנטזדי פיירו.
עשרה כוכבים, לא פחות, מכבי איבדה. אני יכול להניח במידה גדולה של סבירות שלפחות חצי מהשמות ברשימה הזו היו ממשיכים ללבוש ירוק אם רק היו מראים להם אהבה. וכן, בכדורגל אהבה נמדדת גם בכסף. אי אפשר לוותר על כל כך הרבה שחקנים, שרובם מחוברים למועדון ולקהל. ככה אי אפשר לצמוח, מה גם שהמחליפים, לפחות עד עכשיו, לא הצליחו להיכנס לנעליים של המקוריים.
יעקב שחר וגל אלברמן, תתעוררו.
אבי נימני
נתחיל בזה שמכבי יש רק בתל אביב!
דבר שני זה תהליך שעוברת כל קבוצה, היה עם מכבי של זהבי פרץ קיארטסון וכו' אח"כ באר שבע של מלקיסון ווואקאמה ועכשיו בחיפה
תתכוננו לעוד עשור של בכי