מסעדת אלנבי: הגיע הזמן שהיא תקבל את הכבוד הראוי

בתוך קילומטר רבוע אחד בעיר התחתית של חיפה ממוקמים כמה ממוסדות האוכל המפוארים ביותר בישראל – פלאפליות, שווארמיות, מסעדות רומניות, בורקסיות, קבביות ואפילו אוכל אסייתי. את מדור "סוד הקסם" אפשר להמשיך לכתוב בתדירות שבועית במשך שנה לפחות מבלי לצאת מגבולות הגזרה של אותו אזור. עם העלייה בהיקף התוכן הקולינרי שמציף את כל הפלטפורמות, רוב בתי האוכל האגדיים האלו זכו לעדנה ולאהבה. אך נראה שיש מקום אחד שמעט נשכח, וזהו מסעדת אלנבי, שמגיע לה מעט יותר כבוד.

את המסעדה פתח מוסא דאוד בשנת 1970 והמשיך לעבוד בה עד לפני זמן קצר. במהלך השנים הצטרף אליו בנו אדהם שלקח את ההובלה, אבל כמעט שום דבר לא השתנה בה. מסעדת אלנבי היא מה שפעם קראו לו "מסעדה מזרחית". כאן עוד אפשר לשמוע את המילה הנכחדת "שישליק", להזמין קנקן לימונדה, לבקש שישימו לך את הפיתה על הגז או להגיד למלצר "פתח לנו שולחן", בלי שתצטרך להסביר למה אתה מתכוון.

אין כמעט מנה ים תיכונית שנעדרת מהתפריט הגדול של מסעדת אלנבי: צלעות כבש (125 שקל), עוף מחמר (70 שקל), מעורב פרגיות וקבב (80 שקל), קובה (שמונה שקלים ליחידה), עלי גפן (40 שקל), מוסקה (40 שקל) וכמובן כל הסלטים הקלאסיים – מחצילים על האש ועד טבולה. למרות שפע הבשרים בתפריט, רבים מהסועדים מגיעים לכאן דווקא בגלל החומוס, שהפך ברבות השנים מממרח פונקציונלי שמנגבים בזמן שמחכים למנה העיקרית לאחת מהמנות האהובות במסעדה. ובמיוחד, החומוס עם הבשר.

חומוס במסעדת אלנבי (צילום: נמרוד אשכנזי)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

כמעט הלכתי לאיבוד בתפריט עד שאיתרתי את המנה שלשמה הגעתי מלכתחילה – שישליק כבש (115 שקל). אבל רגע, קודם כל החומוס, שמוגש על חשבון הבית כדי להנעים את זמן ההמתנה של הסועד ולהרגיע את רעבונו. זהו חומוס קלאסי של מסעדות מהסוג הזה, רק ברמה גבוהה יותר. זה אומר, חומוס שמוגש בטמפרטורה קרירה מעט, עם מרקם חלק כקטיפה וטעם חמצמץ עדין, כשבמרכזו נמזג שמן זית בנדיבות ומפוזרים מעליו עלי פטרוזיליה. הוא בהחלט טעים ועושה חשק לעוד.

אבל אי אפשר עוד, כי צריך לשמור מקום לשישליק. בדיוק עם הניגוב האחרון מהחומוס, כשהתלבטתי אם לבקש תוספת, הגיעו אל השולחן שלושה שיפודים עסיסיים ולוהטים היישר מהגריל. היה מספיק להביט עליהם כדי להבין שהם עשויים נכון – חרוכים מעט מבחוץ, ורדרדים מעט מבפנים וקורנים משומן כבש. הטעם עומד בסטנדרט של המראה. זהו בשר רך, עסיסי ומתובל במידה מדויקת. פשוט תענוג לחיך. לצד השיפודים מקבלים גם צ'יפס מהז'אנר התעשייתי, שדווקא מתאים למנה. הוא פשוט וטעים ולא גונב את ההצגה מהכוכב האמיתי שהוא הבשר.

שישליק כבש במסעדת אלנבי (צילום: נמרוד אשכנזי)

הביקור שלי במסעדת בגפי היה לי לרועץ. הדרך הנכונה לאכול כאן היא בצוותא – לקחת את המנה הזוגית, המשולשת או המרובעת (בין 90 שקל ל-115 לסועד), לפתוח שולחן עם סלטים ופיתות שכלולים בדיל, לחלוק כמה סוגי בשרים וליהנות מהמסעדה הזאת כפי שהתכוונו מייסדיה. כך עשו ברוב השולחנות מסביבי, שהיו מלאים בשעה 13:00 בצהריים בלקוחות קבועים שניהלו שיחות לבביות עם צוות המסעדה וזכו לשלום בצירוף קריאה בשמם כשיצאו ממנה.

מסעדת אלנבי שמרה על אותם היסודות במשך 54 שנה, והיא הפכה למוסד קולינרי בזכות הצטיינותה בשני סעיפים מרכזיים – אוכל טרי ואיכותי, ושירות חמים ומשפחתי. נעים מאוד לשבת במסעדה, והמלצרים חברותיים ומאירי פנים, פתוחים לכל שאלה ולכל גחמה של כל לקוח. השולחנות נקיים, והכל מתקתק כמו שעון טוב. אין סועד שלא ימצא בתפריט מנה שהוא אוהב, וכשאוכלים כאן בקבוצה, גם המחיר לא נורא בכלל. ביום שבת בצהריים עם המשפחה ועם בשרים מהגריל או בשעת הבוקר המאוחרת באמצע השבוע לבד עם צלחת חומוס, מסעדת אלנבי תמיד באה בטוב.

דרך אלנבי 43. שעות פתיחה: שני-שבת, 20:00-8:00.

מסעדת אלנבי מבפנים (צילום: נמרוד אשכנזי)