קינת דוד

דוד עציוני היה יכול להיות המטאור החדש בשמי הפוליטיקה המקומית. חמוש בגיבוי ממפלגה ארצית, הוא היחיד שהיווה איום על יונה יהב. לאורך כל החודשים האחרונים היה ברור כי השניים ייפגשו בסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר, ועציוני חלם על הרגע שבו הוא ישלח את יהב הביתה כפי שעשתה לו עינת קליש רותם ב-2018. לצערו, זה לא קרה.

פתיחת הקמפיין של עציוני היתה מרשימה, אבל בישורת האחרונה קרו לו תקלות שאיש במטה שלו לא ציפה להן. לאחר שקיבל את תמיכתו של ח"כ גדעון סער מתקווה חדשה, הוא היה הראשון לחתום על הסכמים קואליציוניים, והתחיל עם טטיאנה ג'ון מחיפה ביתנו – סיעת הבת של ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן. המטרה היתה לאחד סביבו את מתנגדי הממשלה והמהפכה המשפטית, וסער וג'ון שבהם הוא התהדר הוסיפו לתדמית שנבנתה לו.

אבל אז הגיע תורם של ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס ועם אגודת ישראל – והיוצרות התהפכו. הוא אמנם הצליח להעביר אליו תמיכה של שתי סיעות שהלכו עם יהב בבחירות הקודמות וסימן וי על בלוק מצביעים שמגיע בצו 8 לקלפיות, אבל הקמפיין של יריביו על כך שהוא מכר את העיר לחרדים תפס כמו אש בשדה קוצים. אל קמפיין האנטי חרדים הצטרפו בחדווה אלו המכנים עצמם המחנה הליברלי ונתנו יד לדה לגיטימציה לציבור שלם. הם לא שכחו את היד הפתוחה של קליש רותם למיכי אלפר מדגל לתושב, והסתייעו גם בהלך הרוח נגד הממשלה ובסערת חוק הגיוס. גם תליית הפשקווילים שקוראים להתפלל להפסדו של יהב הרעו לעציוני.

למען ההגינות יש לומר שקמפיין הגוועלד של הליברלים והפלורליסטים, לפחות בעיני עצמם, לא היה מוצדק. עציוני התכוון באמת לבנות קואליציה רחבה שתייצג את כל המגזרים. עציוני הוא ליברל אמיתי. בעיצומה של מגיפת הקורונה, כשמצעד הגאווה התקיים ברחבת האודיטוריום במתכונת מצומצמת, הוא היה חבר המועצה היחיד שהגיע לאירוע. שנה אחר כך הוא גם השתתף במצעד הגאווה, ובקשתו לנאום נענתה בשלילה. מחזיק תיק הגאווה לשעבר, יו"ר מר"צ היוצא תבור להט, זכר לו כל אלה והכריז על תמיכה בו, בניגוד ליו"ר הנוכחית רותם אלכסנדרי שהצטרפה ליוסי שלום ויש עתיד אשר תמכו ביהב.

לעציוני לא נותרה ברירה אלא לנסות ולהפוך את הקערה על פיה. הדרך: להדביק ליהב את האיש שעורר הכי הרבה אמוציות ואנטגוניזם בקדנציה האחרונה – רג'א זעאתרה מחד"ש. וכך, כאשר הגוש הליברלי ניצב מאחורי יהב, נוצר הרושם שמתנהלת מערכת בחירות בין שמאל לימין. הפרסום ב"כלבו – חיפה והקריות" על התקרבות במשא ומתן בין יהב לזעאתרה הוביל את עציוני לדרוש מיהב לחשוף את הסכם בין הצדדים, למרות שגם הוא ידע שהסכם בין הצדדים עדיין לא נחתם. הוא בוודאי קיווה שהציבור יזכור לזעאתרה את ההצהרות הפרובוקטיביות שלו, אבל נראה שגם הוא עצמו שכח אותן, והראיה לכך היא שהוא תכנן להיפגש עם זעאתרה באותו היום שבו זעאתרה נפגש עם אנשי המטה של יהב, אך ביטל את הפגישה. למרות שגם מטה יהב ניסה להשליך את זעאתרה על עציוני ולפמפם את חיזוריו אחריו, ועל אף הפגישה הטעונה של אנשי יהב עם נציגי בל"ד, הציבור הערבי נענה לקריאתו של יו"ר מפלגת חד"ש ח"כ איימן עודה ונהר אל הקלפיות להצביע ליהב. עציוני, שרצה להיות סמל לליברליזם ולפוליטיקה חדשה, איבד מגזר שלם.

גם הצטרפותו של יעקב בורובסקי למחנה של עציוני לפני הסיבוב השני חיזקה את התדמית הימנית שדבקה בו. אבל לא היתה לו ברירה מכיוון שיהב חתם על שורה של הסכמים קואליציוניים. 11 האחוזים שקיבל בורובסקי בסיבוב הראשון אמורים היו להקפיץ את 22 האחוזים שקיבל עציוני ליותר מ-30 אחוז, אבל החיבור בין השניים פיצל למעשה את המגזר החרדי שעציוני קיווה כי יתייצב אחריו כבלוק. החבירה לבורובסקי, שניהל נגדו מסע תעמולה מכפיש לאורך כל מערכת הבחירות, לא רק שהפליאה את ציבור הבוחרים אלא נוצלה על ידי יריביו לספין ולפיו עציוני הבטיח לאלפר, שתמך בבורובסקי בסיבוב הראשון, את ראשות ועדת המשנה לתכנון ובנייה – תפקיד שכבר הובטח לאגודת ישראל בהסכם הקואליציוני. הצדדים הכחישו, אבל זה כבר לא שינה דבר. בהמשך, ביום הבחירות עצמו, קרא אלפר לתמוך בעציוני. רבים בציבור החסידי עוד זוכרים לאלפר את האפליה שהנהיג נגדם לטענתם אל מול ציבור הליטאים שלו. מתחת לפני השטח ניהלו במטה יהב גישושים עם כמה חסידויות, וזה הצליח להם. בשעת השי"ן יצאו חלק מהחסידויות בקריאה לציבור שלהן להצביע ליהב. הגוש החרדי התפרק לעציוני בין הידיים, ובסביבתו של יהב חגגו.

גם התנהלותו של עציוני לאורך הקדנציה האחרונה נוצלה היטב נגדו. למי ששכח, ב-2018, ברגע האחרון, הוא פרש מהמירוץ לראשות העיר, חבר לקליש רותם והיה שותף פעיל להכתרתה. מינויו לסגן ראש העיר בשכר וליו"ר ועדת הכספים העירונית, ביחד עם שיתוף הפעולה עם קליש רותם, צבעו גם אותו בצבעי הכישלון של העירייה. רגע לפני הקמת מועצת השינוי – המועצה הלעומתית לראש העיר – כאשר כבר ברור היה לאן הולכים פני הדברים, הוא התפטר ממועצת העיר כדי להקדים הדחה מהסגנות. וכך, כדי להביא פרנסה הביתה (ועל הדרך ליצור קשרים בחלונות הגבוהים), הוא התמנה למשנה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. עבור יריביו, גם זה היה קרדום לחפור בו, בבחינת הוכחה לכך שעציוני נטש את מצביעיו. נושא זה עלה נגדו פעם אחר פעם לאורך הקמפיין של מתנגדיו, כאילו שיהב ובורובסקי לא התפטרו מהמועצה לאחר הפסדם. ההתפטרות מהמועצה דבקה דווקא בו.

אך נראה שהסיבה המרכזית להפסד של עציוני היה הקמפיין האגרסיבי שנוהל על ידי גורמים שונים נגד יהב. פרסום התיקים הרפואיים של יהב, לכאורה, על ידי גורמים עלומים, שמטרתו היתה לצייר אותו כלא כשיר לתפקיד ראש העיר, פשוט לא עבד. להיפך – זה רק עורר אמפתיה כלפיו. במטה יהב ידעו שלא עציוני היה זה שעמד מאחורי הפרסום, והנושא נמצא עדיין בחקירה. אבל העיסוק של עציוני בגילו של יהב והצהרתו כי הוא מוכן לחשוף את תיקו הרפואי – הצהרה שהיתה יותר מרמיזה ליריב שראוי כי גם הוא יעשה זאת – גררה תגובות נזעמות נגדו. העיסוק המתמיד בנושא ברשתות החברתיות מצד פעיליו הגבירה את האנטגוניזם לקמפיין הגילנות.

עציוני הוא צעיר מבריק. קשה שלא להתרשם מיכולותיו הוורבליות. הוא פוליטיקאי רהוט שיודע לצאת יפה גם מהשאלות הכי קשות – והוא לא מתחמק מהן. בתחילת אחד מהריאיונות שערכתי איתו הוא הפציר בי: "שאל את השאלות הכי קשות. לכולן אני אענה". הוא מייצג את הפוליטיקה החדשה – וואט יו סי איז וואט יו גט. הוא לא מסתיר את מה שהוא חושב על מתחריו, וגם לא מסתיר עניינים אישיים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היתה כשלא התבייש לספר בריאיון ל"כלבו – חיפה והקריות" שיש לו אשך אחד. היה לו בית ספר מדהים לפוליטיקה. ניכרות בו התכונות של פטרונו, השר לשעבר משה כחלון. אירוע השקת הקמפיין שלו הוכיח שהוא מוכן להתייצב מול התקשורת והציבור. בכנס הבחירות באוניברסיטת חיפה הוא בלט מעל כולם, בקוהרנטיות ובמסרים שהעביר.

עציוני יודע שפוליטיקה היא מירוץ למרחקים ארוכים, והוא מוכן לזה. הסיכויים שהוא יפרוש שוב מהמועצה הם נמוכים מאוד, אומרים מקורביו. הוא כבר למד על בשרו מהן ההשלכות של צעד כזה. בסביבתו אומרים שבחמש השנים הקרובות הוא יהווה אופוזיציה לוחמנית ליהב. הוא חמוש ביועצים בנושאים כמו חוקי הרשויות המקומיות וחוקי הבנייה, ורק ימתין לשעת הכושר לנגח את הקואליציה. הוא יחכה בפינה לכל טעות של יהב ושות', ויבנה את עצמו מהאופוזיציה. והוא כבר סימן את המטרה. אל תתפלאו אם תקבלו אותו כראש העיר בעוד חמש שנים.