השיחה עם ראש מינהל החינוך בעיריית חיפה אילנה טרוק רחוקה מלהיות ממצה. בתוך שנה אחת מאז שהחלה למלא את התפקיד היא הגיעה לרמה כזו של היכרות ושליטה בתחום אחריותה עד שהיא כמעט שלא צריכה להסתייע ברשימות או בטבלאות. היא יודעת מה נעשה גם בפאתי המערכת הנידחים ביותר ויורה את התשובות במיומנות של מי שלעולם לא תיתפס בלי שהכינה שיעורים. היא מכירה את הנתונים היבשים ואת תהליכי העומק, ומצויה בכל מהלך כאילו ניהלה בעצמה גם את העניינים הכבדים שעל סדר היום החינוכי וגם את הפעוטים והשוליים שבהם.
ניכר בריאיון איתה שיש יד מכוונת למערכת וחשיבה מאחורי המעשים. גם במישור הערכי ניכר שקיים במערכת מצפן שעובד ושהיא צועדת לכיוון של מצוינות, עם דגש על הצלחה במקצועות טכנולוגיים ומדעיים. עם זאת, ככל שהדבר נוגע לקונפליקטים ולקשיים, שמערכת החינוך לא חסרה אותם, משיבה טרוק בגרסה מנוסחת באופן הדוק ולא ממש מאפשרת חריגה מהנוסח הרשמי.
איך את מסכמת את השנה הראשונה שלך בתפקיד?
"כשאתה מחליף תפקיד ממנהל מחלקה לראש מערכת אז מעבר לאחריות הכבדה שיש לך על הכתפיים יש לך גם זכות גדולה להוביל מהלכים. נכון שהתהליכים האלה מתחילים בראש העיר ובחברי מועצת העיר, אבל יש לך את הזכות לבחור את הדרך. האחריות והזכות הולכות יד ביד. למדתי במהלך השנה שיש פה עיר מדהימה ומיוחדת בגלל כל המשאבים שיש בה, למשל משאבים סביבתיים שלטעמי לא השתמשו בהם מספיק. אני מדברת על הטכניון, האוניברסיטה, המכון הביולוגי והמדעטק. אלו דברים שאין בכל עיר. הרגשתי שזו האחריות שלי לייצר חיבורים בינם לבין מערכת החינוך העירונית".
אלו דברים שינית בתוך המערכת במהלך השנה?
"אנחנו נמצאים בתקופה של רנסנס חינוכי שהוא רנסאנס מתבקש. יש מחקרים שלפיהם 65 אחוז מהמקצועות שמלמדים כיום הם לא רלוונטיים לתלמידים שעולים לכיתה א’. בעתיד הם יעבדו במקצועות חדשים שאנחנו אפילו לא יודעים מה יהיה שמם. זהו השינוי שאיתו הלכתי. אנחנו מכניסים יותר כלים להתמודדות עם תהליך הלמידה. נכון שיש חבלי לידה ושהתהליכים לא פשוטים, אבל עובדה – יש לנו בתי ספר כמו בית הספר הדו לשוני, בית ספר האנתרופוסופי, בית הספר הדמוקרטי, בית הספר הניסויי ללמידה באמצעות משחק ובית ספר לווטרינרים צעירים. חלק מהם כבר הושרשו במערכת, ובחלקם אנחנו רק מסיימים את תהליך ההקמה ומתחילים את תהליך ההשרשה שנמשך שלוש שנים. כיום כדי להגיע למצוינות לא אומרים לתלמיד ‘שב, תלמד, תחרוש, תקבל ציון 100 — הצטיינת’. כיום כדי להשיג מצוינות אתה נותן לילד כלים והוא כבר ‘יעוף’ איתם למצוינות. בעצם אתה דוחף את הילד אל העתיד. זה המקום שאליו נכנסתי".
כל בתי הספר שציינת הם בתי ספר יסודיים שבאחריות משרד החינוך. בדרך כלל כשיש אירועים חיוביים ביסודיים אתם זוקפים לזכותכם את ההצלחה, ובעתות מצוקה האחריות נזרקת למשרד החינוך. אז מי באמת אחראי על מה?
"אני לא חושבת שהיה מקרה בבית ספר כלשהו בעיר שאנחנו לא היינו קשורים אליו. אנחנו ומשרד החינוך רואים ביחד את המערכת. יש דברים שהם במנדט שלנו באופן מלא ויש דברים שהם במנדט מלא של משרד החינוך. את זה קבע המחוקק. המחוקק קבע שמי שמשלם את משכורתם של המנהל ושל המורים מגיל הגן ועד כיתה ט’ ומתווה את דרכם לכאן או לכאן זה משרד החינוך. מכיתה י’ ועד כיתה י”ב המנדט הוא של הרשות המקומית כך שהחלוקה הממסדית ברורה. עכשיו ניכנס לעומק — עירייה יכולה לומר ‘החינוך לא מעניין אותי, אלא רק החלק שלי שנמצא בתוכו’. במצב כזה אני בספק אם משרד החינוך היה יכול לייצר מגוון רחב של בתי ספר בעיר. כדי שיהיה מגוון אנחנו זקוקים להמון משאבים – לשינוי הסביבה, לסיוע במורים נוספים ולדברים נוספים. לזה אין למשרד החינוך משאבים. אני יכולה לסייע לבית ספר אם הוא ייחודי – לעזור בתשלום המורים הנוספים או בבינוי מיוחד. משרד החינוך יודע לתת מורים ותקנים. אם יש כיתה של יותר מ־21 תלמידים אז יש תקן. אם לא – אין תקן. אנחנו רשות מקומית שאכפת לה. אנחנו מבינים את העתיד, לא מקלים ראש ולא מסירים אחריות, ונכון — יש גם קשיים. אגב, אני לא רואה בזה קושי אלא אתגר של בנייה. אני מאמינה שזה מושך את העיר קדימה ולמעלה. אני מאמינה שזה מעודד מצוינות וייקח אותנו למקומות טובים יותר. אנחנו מתקצבים את בית הספר היסודי החדש נאות פרס כי אחרת הוא לא יחזיק מעמד. כל בית ספר בהקמה – אנחנו שם. בנאות פרס למשל כיתה א’ מלאה ומשרד החינוך כבר לא צריך אותנו. אבל מה קורה עם שאר הכיתות? אין מספיק תלמידים לפתיחת כיתה, אז אם הרשות המקומית לא תכניס את היד לכיס ואם היא לא תיתן את התוכניות התוספתיות זה לא יעבוד. קבענו שהוא יהיה בית ספר למדעים ולספורט, אבל כדי שבית הספר הזה יכניס תוכניות ייחודיות הוא חייב תפישת על. כדי לייצר אותה יושבים עם הפיקוח במשרד החינוך וקובעים ביחד. אבל בית הספר זקוק למשאבים כדי לקיים את זה".
טרוק. "לא קושי אלא אתגר של בנייה" (צילום: דוברות עיריית חיפה)
מה זה לנהל?
עד כמה העירייה היתה מעורבת בהליך הקמתו של בית הספר האנתרופוסופי עלייה שבאחריות משרד החינוך?
"בשנה שעברה השקענו הרבה כסף כדי שבית הספר ייפתח. סייענו במורים תוספתיים ובנושא הניהול. שינינו את תפישת החינוך אצל ההורים תושבי בת גלים, כי בעצם הקמנו בית ספר עם תפישה חדשה שלא כל תושבי השכונה חלמו שילדיהם ילמדו בדרך הזו. יכולנו להיות כמו תל אביב שאומרת לא לבית ספר דמוקרטי למרות פסיקה של בית משפט או כמו נס ציונה שאומרת לא לבית ספר אנתרופוסופי למרות כל הבקשות והכתבות. אני אומרת שניתן ליצור שוויוניות אם אתה מכניס את השיטה דווקא לממסד הציבורי. מתוך החינוך הציבורי אפשר ליצור שוויון, ושנת הקמה נועדה ליצור את השוויון הזה – לראות לאיזה תלמיד אתה מסייע ואיזה תלמיד צריך לשלם את מלוא המחיר, לראות איפה מכניסים עוד מורים כדי שהשיטה תושרש ותתבסס ואיפה אתה לא צריך להיות".
הייתם מעורבים בבחירת המנהל המקים של בית הספר האנתרופוסופי איתי פז, וזה לא הסתייע. למה?
"למה לא הסתייע? פז הגיע לנהל את ההקמה ואני שמחה שהוא הסכים להגיע. הוא ניהל את ההקמה בצורה מצוינת. השנה היה מכרז למשרת מנהל והוא לא ניגש מסיבות השמורות עמו".
יכולתם להאריך את המינוי שלו בעוד שנה.
"הנה מה שמלכתחילה עשינו בצורה סכמטית מסודרת. העירייה היא לא הגוף שמעניק מינויים בחינוך היסודי. אני ממנה רק בחינוך העל יסודי, כמו שעשינו בוועדת איתור בבתי הספר עירוני א’ ובעירוני ה’ אחרי שלא מצאנו מנהלים במכרזים בשנה שעברה, ואני הענקתי מינויים לשתי מנהלות".
במכרז שפרסם משרד החינוך לניהול בית הספר עלייה במקומו של פז זכה ד”ר שי קרן שתוך פחות משבוע הודיע על התפטרותו מהתפקיד. מה זה אומר על מערכת החינוך?
"אני רק יכולה להודות לו שהוא בחר להגיד לפני תחילת שנת הלימודים שזה לא מתאים לו. אני לא יכולה לומר לו מה לעשות".
אולי לא התאים לו הקיצוץ בתקציב שהובטח לו?
"עכשיו בוא נדבר על מה זה לנהל. האם כשנכנסתי לנהל את המינהל אמרו לי ‘תחלמי את החלומות שלך, קחי לך הררי כסף ותממשי את החלומות שלך’? לא. לנהל זה לעבוד ולראות מאיפה אני מביא עוד תקציבים, מי מסייע לי, עם מי אני יוצר שותפויות. ניהול הוא מלאכה לא פשוטה. אני חושבת שזו אחת מהמלאכות הקשות והכבדות ביותר. זה תפקיד מורכב מאוד".
האם פז היה יכול להמשיך כמנהל ממונה?
"על זה צריך לדבר עם משרד החינוך".
טרוק. "ניהול הוא מלאכה לא פשוטה" (צילום: דוברות עיריית חיפה)
דגש על מדע
בית הספר חוגים יעבור בקרוב למבנה חדש. יש כבר דגשים שהמערכת מתכוונת לשים?
"ברור. חוגים בחר מראש שהכיתה הייחודית שלו, שנקראת כיתה מואצת, תעסוק בתחום המדעי. אנחנו נפתח את הנושא הזה כחוט השני מכיתה ז’ ועד כיתה י”ב ולשים עליו דגש. זה יהיה מסלול שצומח עם קשר לאינטל, לטכניון ולגורמים נוספים שכבר בונים את תוכנית הלימודים. המבנה יהיה אחד מהיפים בעיר והוא ייבנה בסטנדרט אחר ממה שאנחנו מכירים. אנחנו לוקחים בחשבון שבית הספר יהיה גדול יותר ממה שהוא היום, וזה משמעותי מאוד כשחושבים על התקציב, על הנראות ועל התחזוקה. כיום מונה בית הספר 1,100 תלמידים, והמבנה החדש יאפשר לו לקלוט עד 1,800 תלמידים".
נאות פרס יהיה לדברייך בית ספר למדעים, וגם בקשר לחוגים עולה נושא המדעים. האם יש כאן התכנסות למגמה הרווחת כיום במשרד החינוך?
"אנחנו בין המובילים בארץ בתחום המדעים ברמה של 5 יחידות לבגרות. יותר מ־45 אחוז מהתלמידים בחיפה ניגשים לבחינת הבגרות ברמה של 5 יחידות במתמטיקה, וזה דבר יוצא דופן. יש מגמה כזאת מצד המדינה, ויש בהחלט גם מגמה מצד העירייה לעודד את הנושאים המדעי והטכנולוגי. למשל בית הספר בסמ"ת שיעבור השנה מהדר לאזור הקריה הטכנולוגית בנוה דוד. אבל לצד זה אנחנו בונים ומפתחים מגמות אחרות כמו משפטים וספרות".
כששוחחנו לפני כשנה פירטת כמה יעדים שכינית אותם “רגליים”. מהם היעדים שהצבת השנה?
"אם בשנה שעברה דיברנו על הענקת ייחודיות לעוד ועוד בתי ספר, השנה נוסף לזה נדבך נוסף – אזורי בחירה מבוקרת. למעשה אנחנו מאפשרים לכל אחד להחליט למשל שהוא רוצה ללמוד בבית הספר האנתרופוסופי. תמיד תהיה קדימות למי שגר בשכונה, אבל אחר כך יוכלו להירשם אליו ילדים אחרים. בכך אנחנו מקדמים את אותה מערכת חינוך אחרת שדיברתי עליה. זהו אותו רנסנס חינוכי שהתחלתי בו. יש בחירה, ואנחנו פה כדי לממש את החלומות, את ההתפתחות של התלמיד ואת ההתנסות היזמית והחדשנית. זאת המערכת שמה שחשוב לי להדגיש בה הוא ערך השוויון, כפי שמערכות ציבוריות מחויבות לעשות.
"היעד השני הוא שותפויות – עם האקדמיה, עם מוסדות התרבות, עם גורמי התעשייה ועם מועדוני הספורט — והרעיון הוא עידוד מצוינות ויצירת אופק תעסוקתי ואקדמי שמחבר את התלמיד אל המשאבים העירוניים. החל מהשנה כל תיכון בעיר יקיים לפחות שלוש תוכניות משותפות עם המוסדות האקדמיים ועם מרכזי ההייטק והתעשייה בעיר. שיתופי הפעולה יחשפו את התלמידים לכללי המשחק בעולמות היזמות, האקדמיה והתעשייה ויעניקו להם כלים לתכנון העתיד ולמיצוי המצוינות בתחום שבו הם עוסקים.
"היעד השלישי הוא התחום הערכי. קראתי לו 'ערכים מבית הספר לקהילה ובחזרה'. לראשונה כל מערכת החינוך החיפאית — מכיתה א' עד כיתה י"ב — תיפתח פעמיים בשבוע בשיחות על ערכים ועל אקטואליה שיימשכו 20 דקות. המטרה היא לפתח שיח ערכי, רגשי וחברתי לא רק במסגרת שיעורי החינוך. כדי לתת לזה משנה תוקף הוספנו שני דברים שתלויים בעירייה – הצענו לכל בתי הספר סל של תוכניות ערכיות במימון עירוני, שהדגש בהן הוא על סביבה ועל זהות. אני מדברת על זהות אישית, יישובית וישראלית, על תוכניות כמו 'סביבה ודו קיום', 'תורת הנאום והשכנוע' ו'בארי', על מדוזולוגיה, על הכשרות להתנדבות בקהילה ועוד. בתוך היעד הזה של הערכים חיברנו את תנועות הנוער ברמה כזאת שלא יהיה בית ספר יסודי שלא יהיה מחובר לתנועת נוער בתוכו או צמוד אליו.
"היעד האחרון עוסק בספורט ובבריאות אישית וסביבתית, ואני מתכוונת לאיכות הסביבה. כל תלמיד מקבל שעתיים של ספורט ממשרד החינוך. באה עיריית חיפה ומוסיפה שעה שלישית מהגן ועד כיתה י”ב. שעה זו יכולה להיות של ג’ודו, כדוריד, ריקוד, יוגה, אתלטיקה, טניס ועוד. מה שמשלים את זה בחינוך הבלתי פורמלי הוא סטריט וורקאאוט. בחוף הדרומי, שהוא משאב ייחודי לחיפה, פיתחנו משהו שמהווה הכנה לכושר קרבי לבני נוער וגם מסלול אתגרי למשפחות. אנחנו שמים את הדגש הזה כי אנחנו רואים בספורט כלי להטמעת ערכים חינוכיים משמעותיים ביותר – עבודת צוות, ריכוז, מיקוד מטרה ואחריות — וכלי להפחתת אלימות. זה מועבר אחת לחודש על ידי רשות הספורט העירונית, ומי שמשתתף בפרויקט הזה הם בעיקר תלמידי כיתות י”א ו־י”ב".
בית הספר בשכונת נאות פרס. טרוק: "אנחנו רואים בספורט כלי להטמעת ערכים חינוכיים" (צילום: שושן מנולה)
אפשור זה אפשור
דיברת הרבה על המנדט של העירייה ליצור שוויון באופן אקטיבי. בחיפה יש לא מעט חינוך מוכר שאינו רשמי שמכונה בדרך כלל חינוך פרטי.
"נכון, בעיקר בבתי הספר העל יסודיים".
לפי הנתונים שראינו, בבתי ספר שמוגדרים “בבעלות אחרת” לומדים 58.3 אחוז מתלמידי התיכון בחיפה. זה המון.
"אני מסכימה".
להשקפתך, האם צריך להקטין את הפרופורציות האלה? האם העירייה צריכה להכניס תחת קורתה יותר תלמידים?
"אם אני מציבה כדגל וכיעד אפשור ובחירה ויש הורה שבוחר שילדו ילמד בחינוך הפרטי, מי אני שאבוא ואגיד ‘אתה לא תלמד בחינוך הפרטי’? התפקיד שלי הוא לתת לו מערכת חינוך ציבורית שהוא מוצא בה קודם כל את מה שהוא חושב שהוא ימצא בפרטי — מערכת שמבחינה הישגית וערכית היא מצוינת לא פחות. תודה לאל, היום בתי הספר הציבוריים מובילים גם מבחינה הישגית וגם מבחינה ערכית. מה בית ספר ציבורי לא יכול לעשות? הוא לא יכול לנהוג בבדלנות. הוא לא יכול לעשות מבחנים ולקבל לפיהם את מי שהוא רוצה. הוא לא יכול לקבוע רף גבוה של מבחן הכנסה למי שרוצה להתקבל. בית ספר פרטי יכול, והורה שרוצה – זה בסדר. זו התפישה שלי. אפשור זה אפשור".
אבל מבחינה ערכית איך את רואה את זה? זה חינוך מסליל.
"זה חינוך מסליל לכל דבר ועניין, ולכן התפקיד, היעד והדגל שלנו הוא להעניק את כל האופציות לתלמידים בחינוך הציבורי. לכן זה בסדר גמור שהורה בוחר. אני לא יכולה להגיד לו לא לבחור. אם המערכת הפרטית היתה טובה יותר מבחינה הישגית או מבחינה ערכית היינו בבעיה גדולה מאוד".
לגבי המגזר הערבי את לא יכולה לומר את זה.
"במגזר הערבי אנחנו עובדים קשה מאוד, ולכן יש בית ספר מצוין כמו אל־חיואר, שהתחיל עם 70 תלמידים והיום הוא עולה על גדותיו ואנחנו שוברים את הראש איך אנחנו מגדילים את המקום הזה שיושב בתוך מבנה לשימור. צפוף שם כי הוא בית ספר מצוין, והוא בית ספר ציבורי. אנחנו כל היום בוועדות מחוזיות, ותודה לאל סוף סוף עברנו אותן ואנחנו בשלב התכנון. אנחנו רוצים לתת אלטרנטיבה. נכון, במגזר הערבי אנחנו צריכים לתת יותר כוח. תיכון אל־כרמה משיג בהישגים מדהימים, וזה בית ספר חדש שעיריית חיפה הקימה לפני שלוש שנים. השנה הוא לראשונה מקבל ציונים של בגרויות, ותענוג לראות את ההישגים שאליו הגיע בית הספר הזה שנמצא בחיתולים. אחרי שגם המערכת הציבורית הערבית תהיה חזקה וטובה, אם הורה יבחר מסיבה כזו או אחרת ללכת לחינוך הפרטי זה בסדר גמור. אנחנו לא ניכנס להחלטות שלו ולכיסו".
היתה לאחרונה הזדמנות, בתהליך שעבר הריאלי, להיכנס ולקחת אחריות למשל על חטיבת הביניים. חשבתם על זה?
"לא יצאנו לציד. היה משבר בריאלי ואני שמחה מאוד שהוא נפתר. הריאלי הוא מוסד ותיק של בעיר, כמו נזירות נצרת. אלה בתי ספר שקיימים יותר מ־100 שנה, וצריך לכבד את המקום שלהם ואת הדברים הטובים שהם הובילו בעיר. לא היה נכון להיכנס בזמן משבר ולחטוף לעצמנו דברים".
אז בשורה התחתונה אין יעד עירוני מוגדר של צמצום החינוך הפרטי.
"יש יעד עירוני מוגדר ומסודר להמשיך ולתת את הטוב ביותר, את המצוין ביותר ואת המשובח ביותר להורים, ושהם יבחרו".
עימות או בעיה ניהולית?
מהי ההשקפה שלך לגבי המקום של ההורים כשותפים בתהליך ההתנהלות היום יומית של בתי הספר? איפה את רואה את העירייה כשותפה?
"בלי הורים אין ילדים. ההורים הם חלק מהמשולש של הורים-תלמידים-צוות חינוכי שמרכיב כל בית ספר. אבל גם במשולש הזה יש תפקיד לכל אחד. התפקיד של ההורים הוא להיות מעורבים. אנחנו עושים הכל גם כדי לבנות איתם נכון את המעורבות הזו. יש לנו את מינהלת הורים ויש לנו הרבה תוכניות שהשנה גם חיברנו אותן סביב שולחן עגול אחד כי יש היצע גדול מאוד".
אם נתייחס ספציפית לעניין של בית הספר רעות לאמנויות, היתה הפגנה של הורים ליד האודיטוריום בגלל פרשת מגמת המוזיקה. כאן מדובר באופן בלעדי על מנדט של העירייה, ונפתחה חזית מול ההורים. הם היו מעוניינים באופן ברור שדברים יתנהלו אחרת.
"אין לנו עימות עם ההורים. זה לא עימות. יש בעיה ניהולית. אנחנו חינוך ציבורי שכפוף לכללי המינהל התקין שהמדינה קבעה, לא אנחנו. במגמת המוזיקה מתוך 21 מורים יש ארבעה או חמישה מורים שנמצאים תחת חוזים מיוחדים. הם באו וביקשו לשנות את תנאי החוזים שלהם בצורה שאנחנו לא יכולים לעשות גם אם היינו רוצים, כי אנחנו כפופים לכללי מינהל תקין. אם היינו עושים את זה היית שואל באיזו חוצפה עשית את זה, כי אסור לנו לעשות את זה".
גם בעניין של רעות, גם בעניין של זיכרון יוסף וגם בקונפליקט עם עלייה, שההורים באו והתבצרו כאן באגף החינוך, עלתה מצדכם האימרה "הורים לא ינהלו את בית הספר". זה נאמר גם מצד משרד החינוך וגם מצדכם.
"במקרה של זיכרון יוסף זה לא בית ספר עירוני מובהק".
אבל ההורים פנו אלייך.
"נכון, ולא רק שלא הוצאנו אותם ואמרנו להם שמשרד החינוך יקבל את ההחלטות אלא ניגשנו לעניין מתוך כוונה לסייע ובנינו מתווה. אני מקווה שהמתווה הזה הולך למקום טוב. אני שומעת שזה מה שקורה. זה דורש מאיתנו דברים, אבל החלטנו להיכנס פנימה כי החינוך חשוב לנו ויקר לנו. יש פה עירייה שאומרת ‘אני רואה את כל החינוך ואני לא מוותרת’, למרות שיש חלקים שקשורים למשרד החינוך וחלקים שקשורים לעירייה, ולמרות שאני לא יכולה להשפיע על מי המנהל כמו בתיכונים. עשינו את זה משום שהחינוך הוא חינוך הוא חינוך, וחינוך זה חיפה. אם אנחנו רוצים להגיד להורים צעירים שנעשה הכל כדי שהם יהיו בעיר הזאת ושנעשה הכל כדי שהורים נוספים יבואו לפה, אז נעשה הכל כדי שזה יקרה. לכן ברעות ובדו לשוני ובאל־חיואר ובכל המקומות המיוחדים האלה הכנסנו את היד לכיס. כל המקומות שאנחנו מדברים עליהם הם אלה שמביאים חינוך אלטרנטיבי. וזה הרנסנס החינוכי שאני מדברת עליו. אנחנו נמצאים בתהליך של רנסנס חינוכי, ויש בו עליות וירידות, אבל אנחנו שואפים רק לעלות למעלה".
הפגנת הורי ותלמידי בית הספר רעות. טרוק: "אין לנו עימות עם ההורים" (צילום: עדן זלניק)
תושב מודאג על סף ייאוש מהשחיטות בעיר הזו.
כרגיל, עוטפת את הכל בורוד, פוליטיקאית מהזן הגרוע ביותר, כזו שרק חושבת על עצמה, מנסה לטרפד כל דבר חדש, וכשלא מצליחה לטרפד והמיזמים החדשים מצליחים, פתאום היא מתהדרת בנוצות שלא שלה, אם היתה יכולה היתה מעיפה לכל הרוחות את כל בתי הספר שנחשבים לא ״סטנדרטיים״ היא עדיין שבוייה בקונספט של חינוך מיושן וארכאי, חולת שליטה, והכל על גבי הילדים שלנו, איפה פיני וגמן ואיפה היא. הורסת כל חלקה טובה בחינוך ואחר כך מתראיינת לעיתון כאילו שהיא זו שיזמה את כל המיזמים הנפלאים פה, אין בושה, לא מגיע לעיר כמו שלנו מישהי שכל מה שמעניין אותה הוא טובתה האישית, אסור לתת לאנשים כאלו לפגוע בחינוך של ילדנו, נמאס מכל הפוליטיקה המגעילה הזו שמניעה את כל המהלכים פה, הלוואי שמישהו פה בעיר יתעורר ויבעט בה ובראש העיר שלה החוצה, והלוואי שיהיה מישהו בעיריה שיוכל לשפוך אור ולתת לכולנו הצצה לכל מעשיה אל מול כל מכבסת המילים שבה היא מנסה לסבן את כולם והציג את עצמה כמתנת האל.
רשות-עתונות
אילנה, בחושיה המחודדים, מרגישה שהכסא מתנדנד, שביקורת על התנהולתה מגיעה מאגפים רבים.
האם תשנה את דרכה? לא! הרבה יותר קל לצאת לעתונות בראיון שמשדר הכל כשורה.
מבט מבפנים
רנסנס? יותר דומה לימי הביניים האפלים.
השליטה טרוק מתרגמת כל מחלוקת לחוסר נאמנות. מבססת את שלטון העריצות בפגיעה אישית ונקמנות. עושה במחלקה כבשלה.
הורה מודאג
עד כמה יכולה כתבה להיות מוזמנת?
הריח הפוליטי העולה מן הכתבה מגיע למרחוק. כמעט על כל שאלה רצינית ענתה הגברת שטרוק בהתחמקות פוליטית שמנונית וחלקלקה.
אוי לנו, כהורים בחיפה, שחינוך ילדינו נתון בידיה.
מי יתן וימיה בתפקיד יהיו קצרים משל פרפר לילה.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אילנה טרוק מגלמת כל מה שאטום, בעייתי ומוגבל בפקידי הממשל בעיר הזאת.
כמה פעמים הכנסתי את היד לכיס?
זה הכיס שלי כפרה שאת מדברת עליו.
האם מוגזם לחלום על אשת/איש חינוך – שמבינ/ה משהו בתחום??
הבעיות ימשיכו לרדוף את אילנה טרוק ככל שהיד תעמיק בכיס, כי חוסר הביטחון שלה, חוסר האמינות שלה, וחוסר המקצועיות שלה – זועקים לשמיים!
היחידים שלא שומעים הם הפקידים הבכירים ממנה.
גם הם יבינו בסוף
היונה עופי
שאר רוח, חלומות וחזון הוא ממנה והלאה. טיפוס לא מרשים בלשון המעטה. אותה ואת ראש העיר שלה נבעט בקרוב החוצה. ואגב… מרגיש כמו כתבה מוזמנת ברמה של עיתון בית ספר.