לפעמים, גם בזמנים קשים, הכוכבים מסתדרים. כשיוני שני, הבעלים של קיוסקפה במרכז זיו, הלך עם אחותו למשרד הפנים בעיר התחתית, השירות שהם היו צריכים היה סגור. במקום להמתין במקום, הם העדיפו לשבת על כוס קפה בדלי קפה של ויוינו מתחת לבניין הטיל, אך גם הוא היה סגור. הם חצו את הכביש לכיוון ברדא בייקרי ברחוב הנמל, וכשעשו דרכם בחזרה לרכב בחן שני שוב את הדלי קפה, וראה שהוא סגור לגמרי, לא באופן רגעי.
"הרבה זמן אני מחפש עוד מקום חמוד כדי להתרחב, וזו היתה הזדמנות טובה בעיר התחתית שהיא אזור מתפתח", מספר שני, "הייתי כבר כמה פעמים במשא ומתן לפתיחת עוד מקום, אבל זה לא הבשיל. בדיוק ביום שבו הייתי במשרד הפנים קיבלתי באופן מפתיע שיחת טלפון שהמקום למכירה, אז עשיתי קצת חושבים והחלטתי ללכת על זה. רציתי מקום שבו אוכל לקבץ את הכי טובים בכל מיני תחומים תחת קורת גג אחת שיתאימו למנעד רחב של לקוחות – בתחומי הקפה, המאפים המיוחדים והלחמים שיהיו בגוון אירופאי. האזור הוא ממש מגניב. זהו מיקום אייקוני, ממש מתחת לבניין הטיל שהוא דומיננטי מאוד בהוויה החיפאית. לעיר התחתית ולנמל יש לו ווייב אחר. במודע לקחתי על עצמי אתגר מנטלי, כי המקום הוא לא בתוך רחוב שער פאלמר או רחוב הנמל, ואני רוצה לבנות משהו שיוכל למשוך את האנשים גם לצד הזה של העיר התחתית".
שני עוסק בתחום המסעדנות מאז שהשתחרר מהצבא. בתחילה באיזבלה בר בסיטי סנטר, אחר כך היה שותף בפיין קלאב, וביחד עם שותפיו הוא רכש את קפה סילבה מאילן פוקסי. כשהפיין קלאב נסגר, הסילבה היה קטן מדי להכיל את כל השותפים, ונפלה לידיו ההזדמנות לרכוש את הקיוסקפה בנוה שאנן. מאז יוני 2018 הוא שם, ועכשיו גם בקיוסקפה דאון טאון.
"יום לאחר שקיבלתי את שיחת הטלפון קראתי לשיר רביב, מנהלת קיוסקפה במרכז זיו, לשיחה ושאלתי אותה מה התוכניות שלה לעתיד. היא ענתה שהיא רוצה ללמוד כמה שיותר על הצד הניהולי ולפתוח משהו משלה בהמשך. אמרתי לה 'וואלה יופי, אז את רוצה מחר לפתוח משהו ביחד?', וכך הכנסתי אותה כשותפה. היא מנהלת את הסניף בעיר התחתית".
סיפור סינדרלה.
"כל הכוכבים הסתנכרנו יפה בסיפור הזה, שיר היא אמנם ילדונת, בת 27, אבל זה מה שחיפשתי. אני מאמין בכוח אדם, בנשמה של המקום ובאנשים שבו. היה לי חשוב מאוד שיהיה שם מישהו שאני אוהב, שאני סומך עליו, שהוא בראש שלי ברמת הסטנדרטים ובראייה שלי, ושיר באה לי ממש בול למשבצת הזו. ההסכמה שלה נתנה לי רוח גבית כי אני לא מאמין בלהתרוצץ בין כמה וכמה עסקים בעצמי ולקחת הכל על הכתפיים שלי כי בסוף זה גם נראה ככה. אני סומך עליה בעיניים עצומות".
רביב, גם את מרגישה שהכוכבים הסתדרו לך?
"הגעתי לקיוסקפה לפני קצת יותר משנה לתפקיד ניהול, בלי יותר מדי ניסיון. ויוני נתן לי את הצ'אנס. זה תמיד היה החלום שלי. למדתי קונדיטוריה, עבדתי קצת בפירור זהב בשוק תלפיות והייתי טבחית בסינימה פרדיסו לצד השף גיא רוזמרין, רציתי להכיר את העולם הזה מכל הזוויות. אשתו של יוני היא חברה טובה של אחותי, והיא ידעה שאני מחפשת להשתלב בעולם הזה. ככה התגלגלתי לקיוסקפה. יוני התלהב מזה שאני רוצה לעבוד במסעדנות מתוך אהבה נטו ולא מתכוונת לברוח בקרוב לחיים האמיתיים או למקצוע אחד".
איך הגבת כשהוא הציע לך שותפות?
"כשהוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות בחיים עניתי שללמוד, לעשות כסף ולפתוח בית קפה, והוא ענה שיאללה, הגיע הזמן. זה קרה מהר מאוד. לרוץ עם בן אדם כמוהו זה הכי טוב שיש. לפני שנה וחצי עוד ישבתי בבית בדיכאון עם תהיות של מה אני הולכת לעשות ואיך אגשים את החלום. לא ידעתי איך להתחיל, הייתי חסרת ניסיון. אחרי אירוע הפתיחה לקחתי רגע נשימה, הסתכלתי לאחור ואמרתי לעצמי 'איך הכל מסתדר, איך הכל קורה בסוף ואיזה כיף זה'".
הקונספט בקיוסקפה הוא שירות עצמי וטייק אוויי. למרות שיש מקומות ישיבה גם בפנים וגם על המדרכה בחוץ, במקום אין מלצרים והאוכל מוגש בכלים חד פעמיים. הקפה הוא של מאורו, הוויטרינות מלאות בסוגים שונים של כריכים טריים שמכינים במקום מלחמים של ברדא, המאפים מגיעים בכל בוקר טריים מגל'ס בייקרי, ויש גם עוגות ועוגיות שניתן לאכול במקום או לקחת הביתה. כרגע עובדים על תפריט צהריים של פסטות, קישים וסלטים.
בתפריט: כריך ביס מחמצת – אבוקדו/סלמון/קממבר/חביתה (16 שקל); כריך פרצל – סלט ביצים/סלט כרובית (26 שקל); כריך קסטן – אבוקדו/סלמון/קממבר/ חביתה (26 שקל); בייגל סלמון (32 שקל); בריוש סלט ביצים (26 שקל); טוסט (32 שקל); מאפה קטן – שוקולד/קינמון/חמאה/סוכר (8 שקלים); מאפה גדול חמאה/שוקולד (18 שקל); דניש קינמון/שוקולד/חלווה (20 שקל); סינבון (20 שקל); בורקס קטן (6 שקלים); מקל פרמזן (8 שקלים); קופסת עוגיות (36 שקל); קרנץ (42 שקל); עוגה בחושה (29 שקל); וקינוח אישי (22 שקל).
קיוסקפה דאון טאון, רחוב הסראיה, עיר תחתית. שעות פעילות: ראשון-חמישי 17:00-7:00, שישי 14:00-7:00.
חייבים לשדרג את חיי הרחוב העיר התחתית במקום כבישים וחניות
יושבים סתם בשולחן על המדרכה ומסתכלים על רכבים חולפים.
אין בעיר התחתית תרבות רחוב, אין קהל רחוב, אין חיי רחוב, אין רחוב. הכל כבישים.
שאול
אבל אם היה שם בית קפה מפואר של ויויניו למה הוא נסגר? קיוסק קפה לא הייתה נעבור לאיזה טעימה מהקפה והכריך למה לא