הילה אלפרט עברה לחיפה ועורכת סיור אוכל בעיר התחתית

חיפה קיבלה לאחרונה חיזוק משמעותי בסצנה הקולינרית, וזה המקום לתת לתופים לרעום: הילה אלפרט, שחושבת, מתעסקת, כותבת ולומדת אוכל מאז שהיתה ילדה, התמקמה לה בשכונת בת גלים ("לא קו ראשון לים") ואפילו יכולה להצביע בבחירות המוניציפליות הקרובות בקלפי הקרוב לביתה החדש.

אלפרט היא אוטוריטה בתחום האוכל, גם בעיתונות הכתובה וגם בזו המשודרת. היא הגישה תוכניות אוכל פופולריות כמו "צו בישול" בקשת והיתה כתבת החוץ של התוכנית "שום, פלפל ושמן זית" הוותיקה מימי ערוץ 11. היו לה טורים בעיתונים מובילים, ובין לבין היא שיחקה בסרטים ובסדרות.

כבר בשנת 2011 קשרה אלפרט את גורלה עם חיפה, כשהוציאה את הספר "יש מקום בעיר התחתית" אשר שרטט בנאמנות את פניה המשתנות של העיר התחתית – פעם אזור של יורדי ים וזונות, מסעדות פועלים וברים אפלים, ועד לזמן שבו נכתב הספר, כאשר לראש העיר דאז יונה יהב היו תוכניות גדולות לאזור המתחדש. אלפרט שוטטה בין המוסדות הוותיקים והחדשים, והיטיבה לתאר בשפתה המיוחדת את הצבעים ואת הטעמים של המקום, ובעיקר את סיפורם של האנשים המיוחדים שעשו אותו למה שהוא. בספר שולבו כמובן גם מתכונים אישיים שלה, כן, היא גם בשלנית מעולה, ואת המתכונים היא הקדישה לדמויות שפגשה.

כריכת הספר "יש מקום בעיר התחתית" (צילום: חגית הורנשטיין)

אלפרט, רגע, איך זה קרה? 

"זה קרה בערך אחרי חמש דקות של החלטה וחמישה ימים של ביצוע. נחתי בבת גלים, לא קו ראשון לים אבל קרוב מאוד, וזה כל כך כיף".

ככה זה אצלך תמיד בחיים?

"אני חושבת שכן. אם הייתי יודעת במה זה כרוך – חיים שלמים מיינתי – אז אני מניחה שזה היה פחות קל".

זהו, את חיפאית לתמיד?

"אני לא יודעת לענות על זה, באמת. יש רומן שאני חייבת לסיים, התחלתי אותו ב-2018 ואני חייבת לגמור אותו. אני צריכה שקט בשבילו, אני צריכה מקום אחר. בתל אביב התגוררתי במרכז העיר, בצנטרום של הפיילה, במשך הרבה מאוד שנים, ואני שמחה מהמעבר הזה. אני אוהבת את חיפה ובעיקר את החלק התחתון שלה. אני אוהבת את הרכבת של בת גלים".

שמביאה אותך ישירות לתל אביב.

"(צוחקת) לא רק, אבל זה נוח. העבודה שלי היא עדיין הרבה מאוד במרכז, למרות שבחודש האחרון אני בעיקר מסתובבת בדרום, כותבת מלחמה רוב הזמן. סיפור קשה ועצוב לכל הנוגעים בדבר".

אז בואי נדבר על דברים שמחים יותר. בעקבות הספר על העיר התחתית את עומדת להדריך בסיור קולינרי בעיר התחתית בשת"פ עם המייקרים של חיפה.

"את הסיור הראשון בעקבות הספר עשיתי קצת אחרי שהוא התפרסם. קיבלתי טלפון ומישהי אמרה שהיא מדברת מלשכת הרמטכ"ל דאז בני גנץ. אמרתי לה 'יאללה, יאללה', הייתי בטוחה שצוחקים עלי, אבל היא אמרה לי 'לא, יש אירוע של אלופים, וגנץ ראה את הספר ורוצה שתסיירי איתם במקומות שמוזכרים בו'. מצאתי את עצמי מוקפת באיזה 30 אלופים ברחובות העיר התחתית. אחרי זה באו עוד סיורים, גם של אנשי צבא, גם של אנשים פרטיים וגם עם המייקרים כבר עשינו סיורים משותפים".

הרבה השתנה בתחתית מאז 2011.

"הרבה מהמקומות כבר לא קיימים, כמו הסנדק, ג'קו והעוגן שהוא כבר לא מה שהיה. אבל הספר לא נוגע רק באוכל אלא בהיסטוריה, בארכיטקטורה, באבן שזוכרת את האנשים שעשו את העיר התחתית. אני גם מספרת על ההיסטוריה הכללית של העיר התחתית ועוברת בין בתי אוכל – חלקם מופיעים בספר, חלקם חדשים שנפתחו. הסיורים מתעדכנים כל הזמן. במובן מסוים הם נצמדים לספר ובמובן אחר מתרחקים ממנו, בגלל השינויים". 

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

הספר היה אמור להיות מדריך מקומות בעיר התחתית שהלך וגדל להיות ספר שמערבב בין דוקו לפיקציה, בין סיפורים שקרו באמת לזיכרונות אישיים של אלפרט, טבולים באהבה עמוקה ובגעגועים לאנשים ולאוכל. 

"אחת מהסיבות לכך שבסוף זה לא יצא כמדריך", מסבירה אלפרט, "היא שהיו שם המון מקומות שנכנסת ויכולת לשמוע את הגרפס של החייל הבריטי. היו מקומות בעיר התחתית לאורך הרבה מאוד שנים, אם זה קלמן, העוגן או אזולאי שהיה עובד עירייה שבשנות ה-70 ופתח באיזו סמטה מקום לדגים מלוחים מהטובים שהכרתי. היתה קונדיטוריית ספירו שהחליף בעלות ושינה את השם, ישנו מעיין הבירה שהוא הלפיד הבוער מהרבה בחינות, וגם מהבחינה הקולינרית הוא מוסד מוצדק. לעיר התחתית היה העניין הזה שדרך המקומות יכולת לספר סיפור שהוא נע על הציר ההיסטורי בנוחות, יש משהו קולח ומשהו של ציר שמתבשל שנים על שנים. ברוב הערים בארץ אין את הסבלנות הזו למקומות. המקומות של חיפה שרדו הרבה מאוד משברים, ובזמן האחרון השינוי בעיר התחתית הוא הרבה יותר גדול והרבה יותר מהיר, ויש המון יופי של מקומות. נפתחו שם בתי אוכל אדירים, ששניים לצערי נסגרו – שולה של חמי פסקה ורוקו של קובי שנאן שהבנתי שהוא עומד לפתוח מקום אחר".

מעיין הבירה מתוך הספר "יש מקום בעיר התחתית"(צילום: חגית הורנשטיין)

הופתעת מהשינוי שעבר על העיר התחתית?

"אני לא חושבת שהופתעתי. יש דברים שציערו אותי. מהעוגן אני קצת מופתעת, היום מפעילים אותו חבר'ה ממג'דל שמס שעושים כבוד להיסטוריה ויש שם נגיעות מהתפריט, אבל האוכל הוא שלהם. לא, אני לא מופתעת, אני בסך הכל מברכת על זה. החיים הם לא מוזיאון והם מבטאים כל מיני שינויים ותהליכים, אבל העיר התחתית היא יחידה במינה, באמת".

היא משתנה גם מבחינת האוכלוסייה שמבלה בה.

"אגיד את זה מאוד בזהירות – אני עדיין מרגישה לגמרי אורחת, אני עוד לא חיפאית, אבל כמתבוננת מהצד וכמי שלאורך השנים היה לה חלק במהפכה של העיר התחתית, אני חושבת שיש פה כוונת מכוון. העיר התחתית היתה בבת עינו של יהב – לפתח אותה, לדאוג לה, להעמיד אותה על הרגליים. אני חושבת שאצל עינת קליש רותם זה פחות. חבל, כי בסוף האזורים הצעירים, האזורים שיזרימו לעיר את החיים שכל כך הרבה שנים היא מחזרת אחריהם, אלו הם בת גלים, העיר התחתית והדר. זה שם קורה, זה לא קורה בכרמל ולא בדניה. כשאני באתי ב-2011 כולם אמרו 'הכרמל, הכרמל', זה לא קרה".

גם בת גלים מתפתחת יפה.

"בתי אוכל זה לא הכל, גם מוסדות חינוך זה לא הכל. בת גלים עוברת שינוי, יש המון המון ילדים קטנים, יש שם חיים חדשים, וזה לא קרה בעיר התחתית".

העיר התחתית לא מתאימה למגורים.

"והיא היתה צריכה להיות, לגמרי. אבל כל ראש עיר והאג'נדה שלו, כל ראש עיר מכוון למה שהוא אוהב. לפעמים ממשיכים הלאה, לפעמים אומרים 'בשום אופן לא, שום דבר שמזכיר את הקודם'. על הבדלי הגישות האלה לפעמים משלמים מחיר".

אז את יכולה להצביע בבחירות?

"אני יכולה להצביע. למי? אני לא יודעת, אבל אני אדע, כי בינתיים הבחירות נדחו שוב וזה ייקח זמן. בסך הכל בחיפה קורים דברים מעניינים מאוד, בטח מהפרספקטיבה התל אביבית. יש כניסה של כוחות משמעותיים בתחום האמנות, ואם הם יישארו פה בעיר, זה נבט מעניין שאפשר להצמיח ממנו דברים".

הסיור בעקבות יומן האוכל החיפאי של אלפרט כולל מפגש עם דמויות, עם היסטוריה ועם תרבות, וכמובן טעימות בבתי האוכל של העיר התחתית. הסיור יתקיים ביום חמישי, 18 בינואר, בשעות 13:00-10:00. לפרטים נוספים ולהרשמה: אתר המייקרים של חיפה.

סיור בעקבות הספר "יש מקום בעיר התחתית" (צילום: חגית הורנשטיין)