חברים על דודי זהר: "זה אסון בלתי נתפס"

"לפני שבוע דודי חזר מחו"ל והיום בערב היינו אמורים להיפגש בפאב סטלה לבירה. במקום זה אני נאלץ להשתתף בהלוויה שלו". כך אמר ירון ויצנר, חברו הטוב ובן מחזורו בבית הספר הריאלי של טייס האפאצ'י רס"ן (מיל') דודי זהר בן ה-43, שנהרג אתמול (שני) בהתרסקות מסוק קרב בבסיס צה"ל בדרום. "היינו אמורים להיפגש שוב ביום שבת כדי לחגוג לי יום הולדת", הוסיף ויצנר, "זה קשה לי מאוד. לצערי בכל שנה דואגים לנו בריאלי למלא את השורות בעוד שם של מישהו שנפל. זה לא נורמלי".

ההתרסקות אירעה לא רחוק ממסלולי הטיסה בבסיס רמון של חיל האוויר. במסוק שהטיס זהר, שהיה בשירות מילואים ממושך בטייסת מגע הקסם, היה גם נווט שישב בכיסא האחורי ונפצע קשה. המסוק היה בטיסת אימון, בחזרה לבסיס דווח על תקלה טכנית, וזמן קצר לאחר הדיווח הוא התרסק. בעקבות האירוע הורה מפקד חיל האוויר אלוף אמיר אשל על הקמת צוות מומחים שיחקור את המקרה. הלווייתו של זהר תתקיים היום (שלישי) בשעה 18:30 בבית העלמין הצבאי בחיפה.

הסמנכ"לית לפדגוגיה בריאלי שוש עידן מספרת על זהר: "אנחנו עדיין בשוק מהמקרה. זהר הוא בוגר בית הספר שסיים את לימודיו בריאלי בשנת 1992. הוא ואשתו גלית הם בני אותו המחזור – ע"ג. לזוג יש ארבעה ילדים ששלושה מהם לומדים בריאלי, ובת אחת שלמדה אצלנו ועברה לכיתת המחוננים בליאו באק. זהר שימש יו"ר ועד ההורים בסניף היסוד באחוזה, ואמה של אשתו היא מורה בריאלי. הוא היה בחור מדהים, חכם, שקול, ערכי ואוהב אדם".

מסוק אפאצ'י (צילום: AFP)

"אני חייב לומר לך שקשה לי לדבר עליו", אמר ויצנר כמה שעות לפני ההלויה. לאחר שנודע דבר האסון יצא ויצנר לביתו של זהר ברמת בגין בשעה 23:00 ושהה שם כמעט עד הבוקר. ההיכרות שלו עם זהר נמשכה קרוב ל-30 שנה. ויצנר: "למדתי עם אשתו גלית, ודודי היה בכיתה המקבילה. הבן הגדול שלי והבת השלישית שלהם לומדים באותה הכיתה. כשהוא היה יו"ר ועד ההורים הייתי הסגן שלו. קשה לי לדבר על חבר כזה קרוב בלשון עבר. נהגנו להיפגש לשתות בירה פעם בשבוע. ממש אין לי מילים. אני לא יודע מה להגיד".

ירון רפפורט, חבר ילדות נוסף של זהר שגם הדריך איתו בצופי הים: "זה ממש קשה לדבר עכשיו על דודי ולתאר את מה שעברנו ביחד בצופי הים. אני יכול לומר שהוא היא חבר אמיתי. עברנו הרבה דברים ביחד, והאסון הזה לא נתפס, ממש לא נתפס".

חבר נוסף לשבט, מוסא בן נון: "עד כיתה ח' היינו בקבוצות נפרדות ומכיתה ט' ועד י"ב היינו ביחד. היינו חבורה שהפליגה ביחד לא רק בצופי ים. הוא היה אחד מהמדריכים היותר טובים שהיו בשבט. לאחר מכן הוא הפך לרכז הדרכה בהתנדבות. איזה כאב. איזה אסון".