אחת מהקונספציות, אם נשתמש במילת הבאז המאוסה של ימים אלו, שהודהדו לאורך כל שנות קיום המדינה על ידי הימין הקיצוני (וגם הלא ממש קיצוני) בישראל היא קונספציית "יום הדין". הובטח לנו, כל התמימים שמסרבים להתעורר, שביום פקודה, כשהאויב יקום עלינו, יתעוררו ערביי ישראל, יתנערו מתפנוקיהם ויחברו לאחיהם מהשטחים/עזה/לבנון (בחרו את כיוון הדאע"ש הרצוי לכם) על מנת לטבוח בנו ולגרש אותנו.
ובכן, ספק אם יש הגדרה טובה יותר ל"יום דין" מאשר אותה שבת שחורה וארורה, וספק אם תהיה הזדמנות פז כזו לפרק את החברה הישראלית ב-100 השנים הקרובות. ונניח שהם לא קיבלו את הממו, ממש כמו החיזבאללה בצפון, הרי גם בימים שלאחר הטבח, כשהארץ שרצה מחבלים, היו יכולים המוני אדם לקום ולעשות מעשה. וכפי שבוודאי שמתם לב, גם הקונספציה הזו מצאה את עצמה בפח הזבל של ההיסטוריה.
די ברור שאין אהבה גדולה בין יהודים לערבים, לא משנה מאילו צדדים של הקו הירוק אלו או אלו נמצאים. מנגד, גם היעדר החיבה ההדדי והמובנה לא הביא את ערביי ישראל לקום על המדינה בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלה בכל שנות קיומה.
יתרה מכך, ההתנערות הנחרצת של מנהיגים ערבים, ובראשם מנסור עבאס, והגינוי חסר הפניות, בשתי שפות, של הטבח המתועב הראו היכן נחה דעתו של רוב הציבור הערבי. בניגוד למחשבותיהם (ויש שיאמרו – רצונותיהם) של מחרחרי מדון מקצועיים, מסתבר שהערבים אינם מקשה אחת ואין להם רצון להזדהות עם פשעים נגד האנושות ועם אכזריות נאצית. הרי ל"אחיהם" מעזה לא היתה שום בעיה להתעלל, לשחוט באכזריות ולחטוף גם אזרחים ערבים שנקרו בדרכם. מסתבר שהשברייה של חמאס-דאע"ש היא יותר עיוורת צבעים ממה ששיערנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ומעבר לכל אלו, אנחנו חוזים בתופעות מופלאות של אזרחים ערבים, גם בחיפה, שנרתמים באופן ישיר לסייע למאמץ המלחמתי ותורמים ציוד ומזון לחיילים ולמשפחות המפונים. כיחידים וכחברה, אסור לנו להתעלם מכך. ממש כמו ציבור מנוכר אחר, הציבור החרדי, שמבין את גודל השעה, אל לנו להתעלם ולהחמיץ את המומנטום שנוצר אל מול הציבור הערבי במדינה.
למען הסר ספק, לא נולדתי אתמול, כן? ברור לי לחלוטין שיש קבוצה, גם בתוך ערביי ישראל, שמעוניינת בסילוקנו, מהללת את רוצחינו ואף פועלת למען מטרה מתועבת זו. עם זאת, כפי שהוכיחה המציאות, כוחה וגודלה של קבוצה זו בטל בשישים אל מול אלו שאומרים – בין אם בקול, בין אם במעשה ובין אם בבחירה שלא לעשות – אנחנו מזדהים כתושבי מדינת ישראל.
ביום שאחרי אנחנו צריכים להתעלות מעל לגל הלאומני העכור שמנסים להרים גורמים קיצוניים ולייצר קשר חזק ובונה אמון עם ציבור שהוכיח, גם בשעה קשה מאין כמוה, שפניו אינן למלחמה עם הציבור היהודי. וזה מתחיל, בראש ובראשונה, בגניזת העוול שנעשה כלפי אוכלוסיות שהן גם שותפות גורל ומשרתות באופן פעיל בצה"ל, ובביטולו של חוק הלאום המיותר והפוגעני.
בסופו של דבר, לצד ההבנה שמולנו אויב אכזר ולא אנושי, אסור לנו לפספס את התובנה הברורה שהכתיבה עבורנו המציאות – כהנא טעה.
תגובות