"הסרטון הזה התפוצץ ברשתות והגיע ללבנון, לסוריה ולמצרים"

לסטפני אבו עיד, בת 28, חסמו השבוע את חשבון האינסטגרם, אבל זה לא מה שימנע ממנה להמשיך ולהפיץ את משנתה המאוד ברורה באשר ליחסי הכוחות במלחמה בין ישראל לחמאס. היא עושה זאת כרגע בעברית, באנגלית ובערבית בטוויטר ובדף הפייסבוק שלה, עד שיתקבל הערעור שהגישה לחברת מטה. לחסימה אחראית בלוגרית לבנונית ששלחה את עוקביה כמו חיות אל הטרף כדי לדווח על החשבון, לאחר שאבו עיד פרסמה סרטון בערבית שלא התקבל בשוויון נפש בעולם הערבי.

היא נולדה בלבנון בעיירה ערישייה השוכנת ממש על הגבול עם ישראל, בת זקונים אחרי אחות בכורה ושני אחים. ב-23 במאי 2000, עם הנסיגה מלבנון החליט אביה, לוחם צד"ל, שהמקום הבטוח ביותר עבור משפחתו הוא ישראל. היא היתה בת 5 כשהם הגיעו לאכסניה בתל חי, שם שהו כחצי שנה, ואז עברו לחיפה שבה מתגוררת המשפחה עד היום. היא למדה ביסודי בליאו בק ובתיכון בעירוני ה', וכשכל חבריה התגייסו לצבא היא עשתה שירות לאומי. בהמשך היא למדה מזכירות רפואית, והיום היא עובדת כמזכירה במכללת השף בחיפה.

"אני בתהליך גיור, אם זה משהו שרלוונטי לציין", אומרת אבו עיד, "אני מחוברת ליהדות כי התחנכתי במסגרות יהודיות. גם אחי הגדול התגייר, וכולנו ציונים. ככה התחנכנו. כשבאנו לפה, ההורים הנחילו לנו מגיל צעיר שישראל עזרה לנו ותמכה בנו, ושאנחנו צריכים להודות למדינה. אחיי התגייסו לצבא, אחותי ואני עשינו שירות לאומי, אז כן רצינו לתת בחזרה, מעבר לשירות של אבא שלי בצד"ל".

מספר העוקבים אחריה באינסטגרם עד למלחמה לא היה משמעותי, בערך 500 אנשים, אך הוא הלך וגדל בכל יום, ועד לחסימה היא צברה עוד 4000. היא מעידה שלא היתה ממש פעילה ברשתות, אבל תמיד הקפידה להעלות את דעותיה. וכך היא עשתה גם בחודש האחרון. "העליתי סרטון בערבית, ובחיים לא חשבתי לעשות זאת בערבית, כי כמו שכבר אמרתי, התחנכתי במסגרות יהודיות", היא מספרת, "עד לפני שלוש שנים לא היית שומעת אותי מדברת בערבית. לאחרונה למדתי וחיזקתי את הערבית שלי, והעליתי את הסרטון הזה שהתפוצץ ברשתות והגיע ללבנון, לסוריה ולמצרים".

צילום מתוך הסרטון של סטפני אבו עיד

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מהם לא קיבלת תגובות חמודות.

"לא, ממש לא. יש בלוגרית לבנונית שדאגה לכוון את כל העוקבים שלה לדווח על החשבון שלי, ומכיוון שאינסטגרם הוא מערכת רובוטית, אני חסומה בגללה. היא דאגה לכתוב לי על כך הודעה בטיקטוק. אבל זה לא עוצר אותי מלדבר ולהעלות סרטונים בשפה שהם יבינו, בשפה של האויב, ובינתיים אני ממשיכה בטיקטוק ובפייסבוק. בעברית הם לא היו מוכנים לשמוע, אבל ערבית אין להם ברירה, אנחנו פה".

איך ערבים ישראלים חווים אותך?

"בדרך כלל אני לא מתקבלת יפה כי לא כולם בדעה שלי או ציונים כמוני. קיבלתי גם הרבה הודעות פרגון, אבל הם ביקשו מתוך פחד שלא אעשה להן צילום מסך ואפרסם אותן".

והחיפאים מה אומרים?

"הם בסדר גמור. קיבלתי תמיכה כי חיפה זו עיר מעורבת, פחות מרגישים בה גזענות. גם כחיפאית אני יכולה להגיד שכולנו ביחד חיים באחווה ובשלום".

מישהו מההסברה הישראלית יצר איתך קשר?

"יצרו איתי קשר ממשרד החוץ שביקשו לפרסם את הסרטון בחשבון האינסטגרם שלהם. מעבר לזה לא יצרו איתי קשר לצערי, למרות שהייתי שמחה מאוד להמשיך לתרום".

בקיצור את הגרסה הנשית של יוסף חדאד.

"נכון, הלוואי שהייתי מקבלת שקל בכל פעם שאמרו לי את זה".

סליחה שאני לא מקורית.

"לא, לא, זה בסדר. זו מחמאה גדולה מאוד, ולא משנה ממי אני שומעת אותה – זה תמיד מחמיא לי מחדש".

את לא מתכוונת להפסיק.

"ממש לא, להיפך, זה רק מחזק אותי. הנאצות מחזקות אותי בדיוק כמו הודעות התמיכה. אז אני לא מתכוונת להפסיק. הגיע הזמן שישמעו אותנו. אני חושבת שבמלחמה הזאת אנחנו חווים תבוסה במדיה החברתית. מנסים להביס אותנו ברשתות, וכל עוד יש לי את הכוח ואת הזמן לעשות את זה, אני לא אפסיק".

את לא חושבת שכבר הפסדנו בגדול במדיה הזו?

"אני חושבת שאנחנו מפסידים אבל בטוחה שבאיזשהו שלב נצליח להתגבר עליהם. אנחנו מפסידים רק מבחינה אחת – כל המנכ"לים של חברות המדיה לא בעדנו כי הם חוסמים יותר פרופילים של ישראלים מאשר פרופילים של לא ישראלים. אני אומרת את זה לפי מה שחוויתי על בשרי. לי יצא לדווח על כ-80 פרופילים, ומהם רק שניים נחסמו. הקללות שדיווחתי עליהן הן נוראיות, אף אחד לא רוצה לשמוע קללות כאלה, והם לא נחסמים. אנחנו נפסיד יותר אם נשתוק. לפחות אדע שהמשכתי ולא ויתרתי".

סטפני אבו עיד ואחיה בדרום לבנון